הצילו הצילו הצילו

[yam kineret]

הצילו הצילו הצילו

אני מקווה שפה אמצא תשובות או לפחות כיוון לפיתרון. אני אמא של בן 3, נרדמת כל ערב במיטה שלידו, מודה שכך הרגלתי אותו, עכשיו לדעתי הגיע הזמן שירדם לבד, אחרי כמובן נשיקה חיבוק סיפור וכו´ העניין הוא שהילד נכנס להיסטריות, צורח, צועק, קם שוב ושוב מהמיטה וזה יכול להמשך גם עד חצות כשהוא אפילו מותש ועייף, הוא לא מוכן בשום פנים ואופן להרדם לבד. נסיתי טלויזיה, אור דולק, קלטות, סתם לשבת לידו ולהחזיק לו את היד, ומערב לערב זה רק נעשה גרוע יותר. ניסיתי בעדינות ואפילו הרמתי עליו את הקול ואפילו באדישות וכלום לא משפר את המצב. אני מיואשת ולא יודעת איך לצאת מזה. תודה תודה תודה, מרגישה בדרך ללא מוצא.

 

[לאה_מ]

אני לא ממש האדם הנכון לייעץ לך

בתחום השינה - אני עצמי לא ממש מומחית בזה, אבל אני אנסה לתת לך את ההתרשמות שלי מדבריך, וגם כמה נקודות למחשבה. מקריאת דבריך נשמע לי כאילו, את ובנך נכנסתם למילכוד - את קיבלת החלטה שהוא צריך להרדם לבד, הוא לא מסכים עם ההחלטה שלך, ועכשיו כל אחד מתבצר בעמדה שלו, וכך יש "הסלמה", וכפי שאת מתארת, זה נעשה גרוע יותר ויותר מדי ערב. אני מציעה לך, כנקודת מוצא, להפסיק לריב איתו. פשוט תחזרי למצב שהייתם קודם בתור שלב ביניים. כך לפחות תפסיקו את המלחמה הזו מדי ערב, ותחזרו לאיזה סטטוס קוו שהיה מקובל על שניכם (אני יודעת שעליך הוא כבר לא מקובל יותר כסידור קבוע, אבל אני מתכוונת רק להפסיק את המלחמה כדי שתוכלי לתכנן את צעדיך הבאים). אחר כך, אני מציעה לך לעשות חושבים - לא לנסות כל פעם משהו אחר, משום שזה סתם מבלבל את הילד וגם אותך, ועובדתית, מסתבר גם שזה לא עובד. אני חושבת שאת צריכה לחשוב על דרכים לעזור לו. באמת קשה מאד ללמוד להרדם לבד. באמת נעים יותר להרדם ליד אמא. אבל מצד שני, גם את רוצה את שעות הערב שלך לעצמך. אני, אישית, חושבת שעם ילד בן 3 אפשר כבר לדבר על המצב הזה. להסביר לו את העמדה שלך, ולהתייעץ איתו אלו דברים יכולים לעזור לו ללמוד להרדם לבד. את יכולה להסביר לו שאת תהיי לידו לאורך התהליך, שאת לא מתכוונת שממחר הוא ישן לבד מהרגע שהוא נכנס למיטה, אבל תסבירי לו שאת מרגישה שגם את צריכה פרטיות. יתכן שהוא בעצמו יוכל למצוא רעיונות שיהיו טובים ונכונים עבורכם. לא סיפרת באיזו מסגרת אתם חיים - האם יש מבוגר נוסף בבית? האם יש ילדים נוספים? האם שקלת את האפשרות של לינה משותפת במיטה שלך? אולי הוא יסכים ללכת לישון "לבד" במיטה שלך, אם ידע שאת תצטרפי אליו מאוחר יותר למשך שאר הלילה. אני חושבת שכדאי לך לנסות לברר איתו מהו הדבר שמקשה עליו להרדם לבד. מדוע הוא זקוק לנוכחותך הבלתי פוסקת. כאשר תדעי מהו הדבר הזה, יהיה לך (לשניכם) קל יותר לחשוב על רעיונות אחרים שיכולים לעזור לו להתמודד איתו חוץ מנוכחות רצופה שלך.

 

[yam kineret]

קודם כל תודה לך

אני כל כך מבולבלת וחסרת אונים ולחוצה ולא יודעת איך לנהוג, לשאלתך, אנחנו משפחה חד הורית, ודבר נוסף, מניסיון, הוא לא יסכים להרדם לבד גם במיטה שלי. אני אקח את עצתך וכבר מהערב אחזור למצב הרגיל, ומה הלאה? אני מקווה שיהיו עוד שיוכלו לתת לי רעיונות איך להתמודד עם המצב. או לפחות להפנות אותי למקומות המתאימים. אז תודה בינתיים

 

[לאה_מ]

בלי לדעת מה יעלה בשיחה ביניכם

ואלו נימוקים הוא יתן לצורך שלו בנוכחות שלך, כמה רעיונות, שאולי רלוונטיים ואולי לא: - לא לקבוע לו שעת שינה, שיסתובב עד שירגיש עייף, ואז ילך לישון (כך הוא ירדם אולי מהר יותר ולא תהיה שכיבה ממושכת במיטה במצב ערות). - שירדם בסלון, כמו שורד הציעה, ואחר כך תעבירי אותו למיטה שלו. - בובות, דמויות, חברים דמיוניים, אבקות קסמים וכו´ - עזרים להתמודד עם פחדים / מפלצות מתחת למיטה וכו´. - להכין יחד איתו תוכנית שינה (עוד שבוע אמא תישן איתך, בשבוע הבא אמא תשב לידך עד שתרדם, אחר כך שבוע אמא תשב לידך ותקרא לך סיפורים ותהיה בחדר השני...). - אינטרקום שיאפשר לו לתקשר איתך בקלות גם כשאת בחדר אחר. בטח יהיו כאן רעיונות יותר מוצלחים מאלה, ואולי גם כאלה שיש להן נסיון אישי עם בעיות מהסוג הזה בגיל הזה.

 

[vered4]

באיזה שעה הלכת לישון?

יחד איתו מוקדם או הוא יחד איתך מאוחר? אולי תציעי לו להרדם לידך בסלון ואחר כך להעביר אותו למיטה? כך הוא לא יפרד ממך, ילך לישון בשעה סבירה ואת תוכלי להמשיך בעיסוקייך.

 

[yam kineret]

תשובה

הוא בד"כ מתעייף בסביבות תישע בלילה. כשאני לידו אז תוך 1/4 שעה הוא נירדם, כי הוא אכן עייף. בקשר להרדמות בסלון, ניסיתי וזה לא הולך, כי הוא לא נירדם אלא מסתובב וקם ומעסיק את עצמו גם כשהוא מאוד עייף וגם בשעות מאוחרות מאוד, ורק כשהוא רואה שגם אני כביכול נירדמת, הוא נירדם בעצמו. כמו שאמרתי, נראה לי שמדובר פה במקרה לא קל ולא פשוט. וכעצתכם, אתמול חזרתי לשיגרה, בתישע השכבתי אותו ואני שכבתי במיטה לידו, תוך 5 דקות הוא ישן, כך שאני עדיין דורכת במקום.

 

[יונת ש.]

עושה רושם שהוא פשוט רוצה להיות איתך

לפי מה שכתבת, הוא מרשה לעצמו להרדם רק אם הוא בטוח שאת תרדמי איתו ולא תלכי למקומות אחרים כשהוא ישן. אולי הוא פשוט עוד לא בשל להיות לבד בלילה? נראה לי שבמקום לנסות לשנות את הצורך שלו בך, כדאי לחפש פתרון לוגיסטי שיתאים לשניכם. תנסי להגדיר מה הדברים שלא נוחים לך בדרך ההירדמות שלכם היום, ולנסות למצוא דרכים אחרות לעשות את הדברים האלה. למשל, אם לא נוח לך לישון בחדר שלו, אולי תשימי לו מזרון ליד המיטה שלך ושהוא ישן שם. או למשל אם לא נוח לך ללכת לישון כל כך מוקדם, אולי תכווני לך שעון לעשר.

 

[ליאת +]

האם את יכולה לתאר יותר מה בדיוק

מפריע לך במצב הזה? קראתי שוב את הודעתך ולא לגמרי הבנתי.

 

[yam kineret]

מה שמפריע לי

זה שאני לא יכולה להרשות לעצמי שהחיים שלי יסתיימו בתשע בלילה. אני צריכה לסדר ולנקות את הבית, לבשל קצת למחר, אני רוצה סתם לראות טלויזיה, להכנס לאינטרנט לארח חברים, פשוט לחיות את חיי שלי ולעשות דברים שאני אוהבת. ברגע שאני נשכבת לידו בתישע אז הרבה פעמים זה פשוט "מרדים" אותי וקשה לי להתעורר אחר כך. וגם הרבה מאוד לילות זה לא נגמר בתישע אלא הוא מתעורר יותר מאוחר אחרי שאני קמה לעיסוקיי ופשוט בודק שאני נמצאת ואם אני לא חוזרת שוב "לישון" אז הוא לא מוכן להירדם בחזרה.

 

[לאה_מ]

ואת לא חושבת שאת יכולה לומר לו

את זה? אני מבינה שנעים לך להרדם איתי, וגם לי נעים להיות לידך כשאתה הולך לישון, אבל אני צריכה לעשות עוד הרבה דברים אחרי שאתה נרדם, כמו לסדר את הבית, לנקות, לבשל, אני רוצה לשוחח עם חברים, להספיק לעשות דברים שלא הספקתי במשך היום, ולכן גם לי קשה ללכת לישון בשעה הזו. אז מה, לדעתך, אנחנו יכולים לעשות כדי שלשנינו יהיה נעים ונוח? אני מניחה שיהיו לו כל מיני רעיונות. חלקם סבירים יותר וחלקם סבירים פחות, חלקם מתאימים לך וחלקם לו, וגם לך יהיו כל מיני רעיונות, שלא כולם יתאימו לבנך. אולי תעשו רשימה של כל הרעיונות שיש לכם, ואחר כך תנסו למיין אותם, למחוק את הרעיונות שלא ניתן ליישמם או שלא מתאימים באופן מוחלט לאחד מכם, ולראות אם נשארים לכם רעיונות שאפשר להעזר בהם.

 

[no-a-m]

רגעים של רוגע

אני מתרשמת מאוד מהקושי שלך, ובמיוחד מתחושת הבלבול וחוסר האונים, הרשי לי לשקף לך שישנה אפשרות שגם ילדך חווה את החוויה הזו של בלבול, חוסר אונים, חוסר בטחון מסר לא ברור וכו´, וכמובן אין בכך חלילה לשפוט או לבקר אלא , רצון לעזור לך להבין את החוויה שלו. יחד עם זה הרצון שלך לעשות את השינוי הוא מאוד חשוב ומשמעותי, וחשוב שיעשה ממקום יותר בטוח ונחוש ולא ממקום של מלחמה כפי שלאה תארה בפניך. אני מאמינה שהשינוי אפשרי, אני רוצה להמליץ לך לעשות אותו מאוד ברכות , לא להאיץ בתהליך. קודם כל נסי לבדוק איך את מרגישה עם הדברים, מה הם המחשבות, הדאגות, הדברים שמעכבים אותך, מגבילים אותך , שיש לך ספק לגביהם, שיתכן והם אלה שיוצרים אצלך את חווית הבלבול, בנוסף לחוויה הקשה שילדך עובר. נראה לי שיהיה נכון שתתני לעצמך קצת זמן, קבלי את הדינימיקה הזו ביניכם , ממקום של רכות ואהבה ללא שיפוט עצמי וללא בקורת על הילד, אני ממליצה לך בחום להשמש ב"רגעי רוגע" שיש לי באופן אישי נסיון מאוד טוב איתם ומקווה שזה יעזור גם לכם, , כל ערב כאשר את משכיבה את ילדך, לשים לו מוסיקה מרגיעה ( לא קלטת ילדים), אלא מוסיקת רקע מרגיעה אם יש לך מוסיקה למדיטציה זה נפלא,, ובזמן שאת לידו, לטפי אותו ותאמרי לו בקול רך ונעים, "אמא לידך" " אמא אוהבת" " אמא תמיד שומרת עליך" וככה לאורך כל זמן ההרדמות, חזרי ואמרי לו את הדברים בקול הכי נעים ורך, ואפילו אחרי שהוא נרדם, השארי לידו עוד קצת וחזרי ואמרי את המשפטים מנסיוני זה עובד נפלא, זוהי מנטרה של בטחון ואהבה לכל החיים, הילד יפנים את דברייך, וכך גם כעבור זמן כאשר לא תשארי איתו, מספיק שתאמרי את המשפטים הללו, הילד יחוש את נוכחותך לידו , וירגיש בטוח ורגוע ממש כפי שאת לידו, במשך השנים, הילד לא יזדקק לזה, הוא יאמר זאת לעצמו בתחושה ובחוויה שאמא תמיד לידו , תומכת ועוזרת והוא יכול הלרגיש בטוח ולחוש את מגע ידך המלטף גם כאשר את אינך לצידו. מאחלת לך המון בהצלחה

 

[yam kineret]

אם יש דבר כזה "לא בשל לישון לבד"

אז גיל 3 הוא לא הגיל שבו אמורים להיות בשלים לכך? עד מתי זה עלול להמשך?

 

[יונת ש.]

זה לא עובד לפי לוח שנה

כל ילד זה סיפור אחר, ולכל ילד יש קצב משלו. אין שום גיל שבו "צריך" לישון לבד - אני עברתי מזמן את גיל שלוש ואני עדיין לא אוהבת לישון לבד. מה שחשוב זה שיהיה לשניכם טוב, ושאף אחד מכם לא יצטרך להקריב את צרכיו ורצונותיו: שאת לא תצטרכי לוותר על העיסוקים שלך, ושהוא לא יצטרך לוותר על הבטחון והאהבה שבקירבה אליך.

 

[חגית אמא של יובל]

גם יובל דורש שאני אהיה איתו

עד שהוא נרדם. פתרון חלקי שמצאתי: אני קוראת לידו. אני דואגת שתמיד יהיה לי מה לקרוא, אני מדליקה נורה קטנה וקוראת עד שהוא נרדם. בשבילי זו דווקא מנוחה נחמדה ואני לא נרדמת (כמו שקרה לפני כן...) מנוסיים שערכנו בביתנו התגלה שהאור לא הפריע לו לישון. אגב, ליובל זה לוקח חצי שעה לפחות להרדם. על רבע שעה הייתי חותמת בעיניים עצומות... (תרתי משמע)

 

[ספל חמאה]

אני עושה תשבץ...

אבל רק בשנת צהרים, הם חולים עכשיו וישנים הרבה, אז מצאתי את התשבץ כדי לא להיות לגמרי מושבתת. זמן ההרדמה שלנו מקודש. אני לא מוכנה לוותר עליו. וזה אומר שהם לא נרדמים בלי לתת לי יד. נכון, כשאני ממש עייפה אני נרדמת, אבל גיליתי שזה הזמן שלי לעצמי, לתת למחשבות שלי לרוץ חופשי (בד"כ אני מעבדת את הפחדים שלי, את המחשבות על העתיד, את גודל האחריות על כתפיי, את האושר על האוצר שנפל בחלקי ועוד כאלה דברים). אני הרי לא אוכל להרדים אותם כל חיי, יום יבוא והם יגרשו אותי מהחדר... אז אני מנצלת את הזמן עכשיו.

 

[דסי אשר]

משהיא, באחד ממקומות

העבודה בהם עבדתי, סיפרה לצוות, בזמן הפסקת אוכל, שבתה בת ה - 13 ישנה עדיין אתם (עם בני הזוג).. כולנו פרצנו בצחוק, ואתן מתארות איזה בדיחות הלכו שם. כמובן העלנו שאלות את מי זה משרת ובאיזה אופן, שילדה בת 13 ישנה עם אבא ואמא... אני לא רואה בכך שאלה של בשלות, אלא מזהה כמה דברים: * הרגל, פשוט הרגל נעים. * קבלת מסר מהאם, ללא מודעות שלה- ", אתה חשוב לי,מאז שהיית תינוק, אני רוצה אותך איתי, לשמור עליך, להיות קרובה אליך", וכל מיני תכנים נוספים, בווואריאציות שונות. אתן כבר מכירות את עמדותי, המסר בא מהאם, הצורך של האם לקשר, להגנה על התינוק, ובמיוחד במקרה של חד הוריות, הוא מיוחד, חזק מאד, אין דמות נוספת באמצע (עבור כל אחד מהם ביחד ולחוד). היום לאמא "ים כינרת" כבר קשה. היום הצורך להגן, לשמור, להיות מאד קרובה פחת, ועלו צרכים אחרים. אבל הילד לא עבר במקביל את השינויים. הוא רוצה את אמא, כי לכך התרגל, כי זה עושה לו טוב, כי הוא הבין מאמא כל הזמן שזה נכון וטוב, אז למה פתאום זה לא טוב לאמא? לאה, גם כשהיה בן שנתיים, בן שנה, אמו הייתה יכולה "להסביר" למה אינה ישנה איתו, ולא מתפנה לעצמיות שלה, לכל הדברים שהיא הזכירה. אבל אז, עדיין הייתה אולי כן זקוקה לו, כן רצתה הקשר הקרוב, כן רצתה להגן עליו. אילו היה מסוגל לדון איתה ברמה הלוגית שלה (כפי שאת הצעת שתציג את דבריה), הוא היה עונה כמוני. אשמח לשמוע עוד רעיונות, ובמיוחד לשמוע איך יוצאים מהמילכוד, משום שלתפיסתי, זה אכן מילכוד, שלא הילד יצר אותו, והוא אינו מוכן לשנות המצב(כמו שהזכרתי בתשובה הקודמת בנושא הזוגיות. אבל כאן היכולות הרציונאליות והרגשיות שונות מאד). דסי

 

[חגית אמא של יובל]

זה *כן* מצב שהילד יצר אותו!!!

לפחות אצלנו. (המילה מלכוד חריפה מדי, לטעמי) היתה תקופה ארוכה בה יובל נרדם לבד במיטה.(אחרי התקופה הראשונית שבה הוא כמובן נרדם בעזרתנו) ואחר כך הוא פתאום התחיל לבכות שכהנחנו אותו לבד. ואני חשבתי שהוא טועה, בגלל שהדעות ששמעתי היו רק של אנשים שחושבים כמוך, או בערך כך, וניסיתי להרגיל אותו להרדם לבד. עד שנפל לי האסימון והבנתי שזה לא נכון. שיובל אומר לי פה משהו ושאני צריכה להקשיב. אז הקשבתי ומה שהוא אמר לי זה "אמא, אני כרגע בגיל/מצב שבו אני לא יכול להרדם כשאת לא לידי". וכשהבנתי את זה נשארתי לידו בחדר עד שעצם את עיניו. ואחר כך הוא דרש שאתקרב, ושאתן יד. כי המגע הפיזי הכל-כך חשוב הזה נתן לו, כנראה, את הבטחון לעצום את עינייו בשלווה בלא החששות הילדותיים (ואל בשלילה) שלו. כך גם היה אצלנו עם הלינה המשותפת. זה לא בא משום עקרון. זה פשוט נבע מיובל! ואני לא רואה בזה כניעה לרצון של הילד אלא הקשבה לצרכים האמיתיים שלו. כפי שהוא משדר אותם ואל כמו שאנחנו, המבוגרים חושבים שהם צריכים להיות. (ילד צריך ללמוד להרדם לבד!). בטח שהייתי מעדיפה אם יובל היה נרדם לבד. אבל הוא לא. וזה הילד שלי. וכנראה שה"שגעון" הזה גם לא מיוחד רק לו. אז אולי זה צורך של כל הילדים ואולי רק של חלקם. אבל אם הילד שלי מראה לי את הצורך(ולא סתם הרגל נעים...) הזה שלו אני אענה לו. ואני מאמינה שכשהצורך יעבור הוא ידע לומר לי זאת, במילותיו שלו, ואז נפרד באמירת לילה טוב.

 

[לאה_מ]

אני מאד מסכימה איתך לגבי ביטוי

הצורך של הילד. אבל במקרה שלך ושל יובל, היה מפגש בין הצורך של יובל לבין הנכונות שלך להענות לו, וזה באמת המצב האידאלי. מה שים כנרת תארה הוא מצב, שבו הנכונות שלה להענות לצורך של בנה קטנה, ועדיין הוא לא הביע רצון לשנות את הצורך הזה שלו. זה מצב מאד מתסכל עבור האם. אז אולי באמת היה מאד אידאלי לו לא היה אכפת לה להוסיף ולהענות לצורך שלו להרדם איתו, אבל היא במצב שזה מפריע לה. לכן, לדעתי, צריך למצוא איזון חדש בין הצרכים המתנגשים שלהם.

 

[דסי אשר]

חגית, אני יודעת שלא

קל לקבל את עמדותי, ואין חובה להסכים אתן. זוהי קבוצה עם מגוון דעות. התנהגות הילד, מתורגמת על ידי ההורים, כצורך של הילד, וההורים מגיבים אינטואיטיבת לצורך זה. הנסיגות קורות הרבה פעמים אחרי מצב מחלה, שבה אנחנו כהורים מגיבים אחרת לצרכי הילד החולה, נושאים אותו הרבה על הידיים, יושבים על ידו, לוקחים אותו אתנו למטה. ואז, למרות שהבריא, הוא נהנה מאד מהמצב החדש, שאין ספק שהוא נעים, והוא רוצה עוד. כתבתי עבודה, ספרתי לכם, על בעיות שינה בגיל הרך.( תוכלו לקרוא על הנושא הרבה ובאיכות טובה, בספרו של ד"ר אבי שדה). בחברות פרימיטיביות, בחברות סוציואקונומיות נמוכות, התופעה היא טבעית, והיא טבעית כי טבעי להיות ביחד. הבעיה היא, שהחיים המודרניים מציבים לנו משימות נוספות מעבר למשימות של אכילה, יציאה לציד, /עבודה וכו´, ואז אנחנו משנים את כל ההתנהגות ההורית שלנו בהתאם. כמו שלא כל האמהות, נושאות את ילדיהן על הידיים, לא כל אמהות מניקות וכו´. העולם המודרני סיפק לנו עגלות, העולם המודרני סיפק לנו פורמולות מזון במקום חלב אם. פעם, בעבר הרחוק, ובחברות בהן אין תחילפי חלב מהחיי, רק הניקו, משום צורכי השרדות בסיסיים. שמעתי על משפחתות כאן בארץ, שכאשר לאם, לא היה חלב(בעבר, הרבה לפני הקמת המדינה - הורים איפשרו לתינוק לינוק מתוך עטיניה של עז... העולם המודרני יוצר לנו בעיה, אם הילד רוצה להמשיך לישון אתנו, ואנחנו מרגישים שזה כבר מפריע לנו(כמו הבעל של לאה_מ, כפי שהיא ספרה על כך בעבר). אין זה רע, לישון ביחד, אין זה משפיע לרעה על התנהגות/אישיות הילד, אלא על אורח חיי ההורים, כאשר הם רוצים להפסיק זאת. באחד המאמרים עליהם התייחסתי בכתיבתי, סיפרתי על חברות פשוטות עירוניות בדרום אמריקה, על שינה משותפת, ועל כך שכאשר נולד התינוק החדש, ולרוב הוא נולד מהר, הילד עובר למטה אחרת עם מבוגר אחר- האב או אח בוגר. כן, מאד נעים לילד לישון עם הוריו, והרבה פעמים גם להורים. לי אישית היה קשה מאד, כאשר ביתי לפעמים הגיעה למטה, כי היא הייתה "משתוללת" בשנתה, ושנתי שלי הופרעה.

 

[yam kineret]

רוצה לעדכן בהמשך לתגובותיכם

ב-2 לילות האחרונים חזרתי שוב להירדם לידו בלילה הראשון ואתמול כשרציתי להכנס למחשב שבסלון, נתתי לו להירדם בסלון. אז השקט חזר הביתה בלילות. גם אצלנו עד גיל שנתיים הוא היה נרדם במיטתו בלי שום בעיות, ואני חשבתי שאם זה לא קרה עד עכשיו, אז למה שזה יקרה פתאום? זה הדאיג והלחיץ והכניס אותי למצב שבו נשלל ממני החופש שלי והזמן שלי בשעות הלילה. אני שמחה לשמוע שחרדת נטישה יכולה להופיע דווקא בגיל 3, זה מרגיע לדעת, והידע הזה אני חושבת שיתן לי כח להתמודד ביתר סבלנות עם התופעה. אפילו להשלים איתה לחלוטין. מאוד מאוד עזרתן לי בתשובותיכן החכמות.