הצופים והצופות
מה המדיניות אצלכם לגבי צופים?
מה יכולים המתאמנים ללמוד מהצפיה בהם?
השאלה עלתה כי לחלק מהמתאמנים איתי בטאייקו (אוקיי, זו לא ממש א"ל לחימה אבל יש מקלות ומרביצים ממש חזק וגם צועקים) הפריעה נוכחותו של צור (בן שש) כצופה והם ביקשו מהמורה, מארק, לבקש שהוא לא יגיע יותר. הוא לא משתתף, רק יושב, מקשיב (עם אטמי אזניים) ונהנה. הוא אפילו שר לי את המקצבים אחרי השיעור.
ברור שהצופה יכול ללמוד מהצפיה אבל לי נראה שלמתאמנים יש הרבה מה להרוויח מהתחושה שמישהו (ובפרט ילד נפלא בן שש) צופה בהם ואולי צריך להתאמן תמיד כאילו ילד בן שש צופה בך. לא?
(נ.ב. אין צורך להתייחס למקרה הספציפי. דווקא העיקרון הוא המעניין)
מה המדיניות אצלכם לגבי צופים?
מה יכולים המתאמנים ללמוד מהצפיה בהם?
השאלה עלתה כי לחלק מהמתאמנים איתי בטאייקו (אוקיי, זו לא ממש א"ל לחימה אבל יש מקלות ומרביצים ממש חזק וגם צועקים) הפריעה נוכחותו של צור (בן שש) כצופה והם ביקשו מהמורה, מארק, לבקש שהוא לא יגיע יותר. הוא לא משתתף, רק יושב, מקשיב (עם אטמי אזניים) ונהנה. הוא אפילו שר לי את המקצבים אחרי השיעור.
ברור שהצופה יכול ללמוד מהצפיה אבל לי נראה שלמתאמנים יש הרבה מה להרוויח מהתחושה שמישהו (ובפרט ילד נפלא בן שש) צופה בהם ואולי צריך להתאמן תמיד כאילו ילד בן שש צופה בך. לא?
(נ.ב. אין צורך להתייחס למקרה הספציפי. דווקא העיקרון הוא המעניין)
