שיר
אני מכה צלילים על המקלדת, פורט לפרוטות מילים על מקשי אהבה ואוסף אותך אל משכנות הרהורי. אני פוער שפתיים ואוסף בן את שפתייך, ומלטף מערומים סתורים במגעי ערגה. והמילים הצוללות בעלטה נפערת, צובעות בך דמות חושקת כלואה בארגמן. אני רוקע אותיות על המסך, וכמו תלמים שנפקחו הן מבקשות ללבוש ניצנים של עדנה וביום מן הימים לשגות בשפע יבולים.