הפרק השבועי
- 219
- פותח הנושא doron g3
- פורסם בתאריך
Rest In Peace
Ding Dong! The bitch Is Dead, באווירה זו התנהל פרק האשכבה של אבי שכפי שג'ן טענה, חשף צביעויות אפילו ללא אבי. מוות של דמות, גם אם משנית, הוא תמיד עת להתרפקות נוסטלגית וסחיטת דמעות. יחד עם זאת, בפני הפרק שלפנינו ניצבה משימה קשה יותר. באופן מסורתי, השכול בדר"כ מאדיר את דמותו של הנפטר, אך כפי שאמרו חכמים לפני, ממתי מוות נהיה סדנה לשיפור אישיות? אז איך מתמודדים עם מוות שהתאבלות עליו לא ממש באה בקלות? יש לכך יותר מתשובה אחת. תחילה יש את דרכם של דוסון ופייסי. הם לא ממש מתרגשים, דוסון עוד מנסה לקחת מזה איזה מסקנה לדרך על שבריריות החיים, בעוד שפייסי מסרב לקחת חלק באבל צבוע. בעוד שהבנים סמתפקים בכך והגעה נימוסית להלוויה, אצל הבנות המצב קצת שונה. ג'ואי גם לא ממש מתרגשת מהמוות של אבי, היא אפילו מתלוצצת עליו, אבל בו בזמן היא גם מנצלת על מנת להתמודד סוף סוף עם מותה של אימה. יש משהו מטריד בדרך שבה ג'ואי רוכבת על המוות של אבי ככה. אמנם התמודדות שכזו היא רצוייה וחשובה, היה עדיף אם היה מוקדש לה פרק בפני עצמו כי בצורה הזו זה פשוט נראה שהמוטיב הכללי של הפרק היה פשוט מוות, ובהיעדר אבל קונצנזוסלי נשלפה ליליאן היקרה מהקבר בצעד שנדף אופורטוניזם. שלישית, היתה כמובן אנדי. אנדי בתור הנערה הרגישה והלהוטה לרצות שהיא, לא יכלה להבליג על המוות כפי שעשו דוסון ופייסי. גם התחככותה האישית עם מוות הגבירה את רגישותה לנושא, ותחילה היא בחרה בשיטת ההכחשה. ייפוי המציאות ע"י הפיכת אבי ליצור חביב וטוב לבריות שהעולם יתקשה להסתדר בלעדיו. כמובן שהצביעות הזו מבחילה לא רק את ג'ן, ולכן אנדי משנה כיוון ולאחר שנכפתה עליה נשיאת ההספד, היא מגלה גמישות מרשימה ויוצאת בהספד של "it takes all kinds". אז בסדר, שיא המקוריות זה לא היה, אבל לפחות היא הצליחה להשתחל מזה. אם הגישה של דוסון ופייסי הייתה פשוטה, של אנדי פשטנית, ושל ג'ואי די מכעיסה, הגישה של ג'ן היתה המורכבת והמעניינת מכל. בכלל זהו פרק די שונה בנוף הדוסון הקריקי, כי בראש ובראשונה, הוא עוסק בג'ן. מן הסתם המוות של אבי נגע הכי הרבה בג'ן. היא הייתה האדם הכי קרוב לאבי במותה, תרתי משמע. ג'ן גם היתה היחידה שמותה של אבי השפיע עליה ישירות אבל אפילו זה היה כחלק מתהליך רחב בהרבה. כפי שציינו פה כבר, מותה של אבי הותיר את ג'ן בודדה ומיואשת מהעולם. זו היתה למעשה השלמת המעגל בסחרור של ג'ן לאחר שנותרה בודדה בעולם לאחר מותו של גראמפס. עצם החזרה הזו של המציאות על עצמה לא כפתה את אותו תהליך מייגע של התדרדרות שוב, אלא הבטיחה שהסחרור יהיה קשה בהרבה. אם גראמס הצליחה להחדיר בג'ן מעט רוח אמונה העונה, היא נהרסה כליל עם המוות של אבי, האובדן של עוד אדם קרוב אליה שבר את ג'ן שהאירוע רק חיזק בשבילה את סדיסטיות האל. כמובן שהיתה טמונה פה גם אשמה, שעליה ניסתה לכפר ע"י מילוי תפקידה של אבי בהטחת אמיתות בוטות. השיא כמובן היה בכנסייה, שם נשמע כאילו אבי דיברה מגרונה (עד רמה מפחידה. אבי לימדה את ג'ן להקפיץ טקילות? מי לעזאזל פה נערת המסיבות מניו יורק?). זה גם היה צעד של השתלחות בכל הגורמים המייצגים את האל מבחינתה של ג'ן, צעד מתריס שנועד להכאיב בחזרה בדיוק כפי שכואב לג'ן. אז בסה"כ מה היה לנו? החרפה במצבה של ג'ן, החרפה במצבה של אנדי (קליפהאנגר שלישי ברציפות!), והשהייה זמנית של האיחוד לרגל המצב (והריסת מה שהיה יכול להיות לילה מאוד מעניין לדוסון). אבל בסופו של דבר, האם באמת קיבלנו אמירה על אבי עצמה? לאחר שכל אחת מהדמויות סיימה לתעל את המוות של אבי לצרכיה, האם באמת מישהו טרח לסכם את פועלה של אבי כראוי? אני מסרב לקבל את ההספד של אנדי כשורה התחתונה, וגם לא את של ג'ן. ולמרות הכל, עדיין הפרק נפל אל מול העול הכבד הזה. איך מתאבלים על אדם כמו אבי? האם מתאבלים על אדם כמו אבי? הוא הציג כמה דיעות, מתיאולוגיה נוצרית עד פשטנות ילדותית והיישר אל מסרים חתרניים שכלל לא בטוח שאבי כיוונה אליהם. אך עדיין לא ניתנה תשובה ברורה. ובנימה זו, בולטת בהיעדרה סצנה אחת חשובה, זאת שהייתה צריכה להתרחש עם אימה של אבי, זו שהייתה חושפת בפנינו פן אישי בהרבה של האבל, זו שהיתה יכולה לתת נקודת מבט שונה גם אם לא לשנות אותה. אולי עם סצנה כזו, היינו מבינים שלמרות שאין מקום לצביעות או לאבל מלאכותי, יש מקום לכבוד ולהימנעות משמחה או לבדיחות, כי אבי היתה בסה"כ בן אדם, לא שטן ולא מכשפה, ובמותה נשארה רק נערה שטרם מלאו לה 18, שחייה את חייה מבלי רגע אחד של אושר, ומבלי תקווה להיות מאושרת אי פעם. וזה אפילו לא טראגי, זה סתם עצוב.
Ding Dong! The bitch Is Dead, באווירה זו התנהל פרק האשכבה של אבי שכפי שג'ן טענה, חשף צביעויות אפילו ללא אבי. מוות של דמות, גם אם משנית, הוא תמיד עת להתרפקות נוסטלגית וסחיטת דמעות. יחד עם זאת, בפני הפרק שלפנינו ניצבה משימה קשה יותר. באופן מסורתי, השכול בדר"כ מאדיר את דמותו של הנפטר, אך כפי שאמרו חכמים לפני, ממתי מוות נהיה סדנה לשיפור אישיות? אז איך מתמודדים עם מוות שהתאבלות עליו לא ממש באה בקלות? יש לכך יותר מתשובה אחת. תחילה יש את דרכם של דוסון ופייסי. הם לא ממש מתרגשים, דוסון עוד מנסה לקחת מזה איזה מסקנה לדרך על שבריריות החיים, בעוד שפייסי מסרב לקחת חלק באבל צבוע. בעוד שהבנים סמתפקים בכך והגעה נימוסית להלוויה, אצל הבנות המצב קצת שונה. ג'ואי גם לא ממש מתרגשת מהמוות של אבי, היא אפילו מתלוצצת עליו, אבל בו בזמן היא גם מנצלת על מנת להתמודד סוף סוף עם מותה של אימה. יש משהו מטריד בדרך שבה ג'ואי רוכבת על המוות של אבי ככה. אמנם התמודדות שכזו היא רצוייה וחשובה, היה עדיף אם היה מוקדש לה פרק בפני עצמו כי בצורה הזו זה פשוט נראה שהמוטיב הכללי של הפרק היה פשוט מוות, ובהיעדר אבל קונצנזוסלי נשלפה ליליאן היקרה מהקבר בצעד שנדף אופורטוניזם. שלישית, היתה כמובן אנדי. אנדי בתור הנערה הרגישה והלהוטה לרצות שהיא, לא יכלה להבליג על המוות כפי שעשו דוסון ופייסי. גם התחככותה האישית עם מוות הגבירה את רגישותה לנושא, ותחילה היא בחרה בשיטת ההכחשה. ייפוי המציאות ע"י הפיכת אבי ליצור חביב וטוב לבריות שהעולם יתקשה להסתדר בלעדיו. כמובן שהצביעות הזו מבחילה לא רק את ג'ן, ולכן אנדי משנה כיוון ולאחר שנכפתה עליה נשיאת ההספד, היא מגלה גמישות מרשימה ויוצאת בהספד של "it takes all kinds". אז בסדר, שיא המקוריות זה לא היה, אבל לפחות היא הצליחה להשתחל מזה. אם הגישה של דוסון ופייסי הייתה פשוטה, של אנדי פשטנית, ושל ג'ואי די מכעיסה, הגישה של ג'ן היתה המורכבת והמעניינת מכל. בכלל זהו פרק די שונה בנוף הדוסון הקריקי, כי בראש ובראשונה, הוא עוסק בג'ן. מן הסתם המוות של אבי נגע הכי הרבה בג'ן. היא הייתה האדם הכי קרוב לאבי במותה, תרתי משמע. ג'ן גם היתה היחידה שמותה של אבי השפיע עליה ישירות אבל אפילו זה היה כחלק מתהליך רחב בהרבה. כפי שציינו פה כבר, מותה של אבי הותיר את ג'ן בודדה ומיואשת מהעולם. זו היתה למעשה השלמת המעגל בסחרור של ג'ן לאחר שנותרה בודדה בעולם לאחר מותו של גראמפס. עצם החזרה הזו של המציאות על עצמה לא כפתה את אותו תהליך מייגע של התדרדרות שוב, אלא הבטיחה שהסחרור יהיה קשה בהרבה. אם גראמס הצליחה להחדיר בג'ן מעט רוח אמונה העונה, היא נהרסה כליל עם המוות של אבי, האובדן של עוד אדם קרוב אליה שבר את ג'ן שהאירוע רק חיזק בשבילה את סדיסטיות האל. כמובן שהיתה טמונה פה גם אשמה, שעליה ניסתה לכפר ע"י מילוי תפקידה של אבי בהטחת אמיתות בוטות. השיא כמובן היה בכנסייה, שם נשמע כאילו אבי דיברה מגרונה (עד רמה מפחידה. אבי לימדה את ג'ן להקפיץ טקילות? מי לעזאזל פה נערת המסיבות מניו יורק?). זה גם היה צעד של השתלחות בכל הגורמים המייצגים את האל מבחינתה של ג'ן, צעד מתריס שנועד להכאיב בחזרה בדיוק כפי שכואב לג'ן. אז בסה"כ מה היה לנו? החרפה במצבה של ג'ן, החרפה במצבה של אנדי (קליפהאנגר שלישי ברציפות!), והשהייה זמנית של האיחוד לרגל המצב (והריסת מה שהיה יכול להיות לילה מאוד מעניין לדוסון). אבל בסופו של דבר, האם באמת קיבלנו אמירה על אבי עצמה? לאחר שכל אחת מהדמויות סיימה לתעל את המוות של אבי לצרכיה, האם באמת מישהו טרח לסכם את פועלה של אבי כראוי? אני מסרב לקבל את ההספד של אנדי כשורה התחתונה, וגם לא את של ג'ן. ולמרות הכל, עדיין הפרק נפל אל מול העול הכבד הזה. איך מתאבלים על אדם כמו אבי? האם מתאבלים על אדם כמו אבי? הוא הציג כמה דיעות, מתיאולוגיה נוצרית עד פשטנות ילדותית והיישר אל מסרים חתרניים שכלל לא בטוח שאבי כיוונה אליהם. אך עדיין לא ניתנה תשובה ברורה. ובנימה זו, בולטת בהיעדרה סצנה אחת חשובה, זאת שהייתה צריכה להתרחש עם אימה של אבי, זו שהייתה חושפת בפנינו פן אישי בהרבה של האבל, זו שהיתה יכולה לתת נקודת מבט שונה גם אם לא לשנות אותה. אולי עם סצנה כזו, היינו מבינים שלמרות שאין מקום לצביעות או לאבל מלאכותי, יש מקום לכבוד ולהימנעות משמחה או לבדיחות, כי אבי היתה בסה"כ בן אדם, לא שטן ולא מכשפה, ובמותה נשארה רק נערה שטרם מלאו לה 18, שחייה את חייה מבלי רגע אחד של אושר, ומבלי תקווה להיות מאושרת אי פעם. וזה אפילו לא טראגי, זה סתם עצוב.
יו....../images/Emo105.gif
סיכמת את הפרק בצורה כל כך מעניינת,מרתקת,מרגשת,נכונה וחכמה. הפרק הזה עוצר לרגע(כמעט) מכל ההתרחשויות הרגילות ומקווי העלילה הקבועים שבסדרה( כמו יחסיהם של דוסון וג'ואי לדוגמא) ומתרכז בסיפור לא קל. לא קל לספר ולא קל לחוות. בערך כמו שהמוות עוצר לרגע(כמעט) את החיים, ובסוף הזמן עובר וממשיכים הלאה. פרק מרגש ומעורר וגורם לחשוב על החיים והמוות בצורה אחרת כמו שרק בדוסון קריק יודעים לייצר.
סיכמת את הפרק בצורה כל כך מעניינת,מרתקת,מרגשת,נכונה וחכמה. הפרק הזה עוצר לרגע(כמעט) מכל ההתרחשויות הרגילות ומקווי העלילה הקבועים שבסדרה( כמו יחסיהם של דוסון וג'ואי לדוגמא) ומתרכז בסיפור לא קל. לא קל לספר ולא קל לחוות. בערך כמו שהמוות עוצר לרגע(כמעט) את החיים, ובסוף הזמן עובר וממשיכים הלאה. פרק מרגש ומעורר וגורם לחשוב על החיים והמוות בצורה אחרת כמו שרק בדוסון קריק יודעים לייצר.
אני דווקא חושבת שג'ן נתנה את התשובה
אמנם לא ראיתי היום את הפרק, אבל ממה שאני זוכרת אני חושבת שכנות וחוסר צביעות הם הדרך היחידה להתייחס למוות הזה, בדיוק כפי שאבי התייחסה לכל דבר בחייה. הליכה בדרכה תכבד אותה יותר מכל. אם מישהו שמח, שישמח ולא יסתיר זאת. כנ"ל לגבי אדיש, עצוב וכל רגש אחר..
אמנם לא ראיתי היום את הפרק, אבל ממה שאני זוכרת אני חושבת שכנות וחוסר צביעות הם הדרך היחידה להתייחס למוות הזה, בדיוק כפי שאבי התייחסה לכל דבר בחייה. הליכה בדרכה תכבד אותה יותר מכל. אם מישהו שמח, שישמח ולא יסתיר זאת. כנ"ל לגבי אדיש, עצוב וכל רגש אחר..
בקשר למה שכתבת..../images/Emo58.gif ../images/Emo97.gif
"מן הסתם המוות של אבי נגע הכי הרבה בג'ן. היא הייתה האדם הכי קרוב לאבי במותה, תרתי משמע. ג'ן גם היתה היחידה שמותה של אבי השפיע עליה ישירות אבל אפילו זה היה כחלק מתהליך רחב בהרבה." לא שכחת מישהי נוספת שהמוות של אבי השפיע עליה? אנדי כמובן.
"מן הסתם המוות של אבי נגע הכי הרבה בג'ן. היא הייתה האדם הכי קרוב לאבי במותה, תרתי משמע. ג'ן גם היתה היחידה שמותה של אבי השפיע עליה ישירות אבל אפילו זה היה כחלק מתהליך רחב בהרבה." לא שכחת מישהי נוספת שהמוות של אבי השפיע עליה? אנדי כמובן.
וכשחושבים על זה ../images/Emo58.gif ../images/Emo97.gif
ההשפעה אצל ג'ן ואצל אנדי מאוד דומה. שתי הדמויות חוו מוות של קרוב משפחה שגרם למצבן הנפשי להתדרדר. במקרה של ג'ן - המוות של סבא שלה שגרם לה להדרדר לדיכאון ומיני-אלכוהוליזם. במקרה של אנדי - המוות של אח שלה טים שפיתח אצלה הפרעות חרדה קשות. ואז, בשביל הדמויות, מוות נוסף, הפעם של אבי, היה בשבילן "הקש ששבר את גב הגמל" ודרדר אותן סופית, במיוחד את אנדי שהתאשפזה בעקבות כך בבית חולים לחולי נפש.
ההשפעה אצל ג'ן ואצל אנדי מאוד דומה. שתי הדמויות חוו מוות של קרוב משפחה שגרם למצבן הנפשי להתדרדר. במקרה של ג'ן - המוות של סבא שלה שגרם לה להדרדר לדיכאון ומיני-אלכוהוליזם. במקרה של אנדי - המוות של אח שלה טים שפיתח אצלה הפרעות חרדה קשות. ואז, בשביל הדמויות, מוות נוסף, הפעם של אבי, היה בשבילן "הקש ששבר את גב הגמל" ודרדר אותן סופית, במיוחד את אנדי שהתאשפזה בעקבות כך בבית חולים לחולי נפש.
לא סתם הוספתי "ישירות"
המוות של אבי השפיע בסופו של דבר על כולם, גם על ג'ואי וגם על דוסון ופייסי ברמות כאלו ואחרות. על אנדי אפשר היה לחשוב שהיתה השפעה ישירה אבל למעשה, לא נראה שהיא כאבה באופן אישי את פטירתה של אבי. היא מעולם לא היתה קרובה אליה יתר על המידה, ונראה שתגובתה לאירוע נבעה פשוט מאישיותה הרגישה, זו שאוהבת לרצות, ולא יכולה להבליג על אירוע טרגי כמו מוות. לא היה כאן שום דבר אישי ואני מאמין שתגובתה הייתה דומה גם לתלמידה אחרת שהיתה זרה כמעט מוחלטת אליה. אפילו טים אוזכר רק כדי להדגיש את חשיבות ההספד. יחסית לבחורה עם מאניה דיפרסיה, היא שמרה על קור רוח די מפתיע במהלך הפרק, מה שמראה שהיא לא הושפעה יותר מדי מהמוות, חוץ מחריג אחד כמובן, אותו קליפהאנגר שפותח את תקופת "i see dead people" של אנדי. ועדיין למרות הדמיון בין שתי החרפות המצב (שכבר ציינתי), יש ביניהם שוני מהותי. הקש במקרה של אנדי, היה באמת קש. מצבה של אנדי היה חמור ממילא, היא היתה חולה, לא לקחה תרופות, וכבר בפרקים הקודמים אפשר היה לראות שהבורג מאוד רופף וזו רק שאלה של זמן. מותה של אבי רק האיץ מעט תהליך קיים. במקרה של ג'ן, היא נראתה בסוג של דרך נכונה (למרות שזו לא ממש היתה דרך עקבית, אבל בכל זאת), אבל מותה של אבי היווה רעידת אדמה מבחינתה. הכל היפותטי, אבל לא נראה לי שפיצוץ עם גראמס היה בלתי נמנע או מחשבות (וסוג של מעשים) אובדניות.
המוות של אבי השפיע בסופו של דבר על כולם, גם על ג'ואי וגם על דוסון ופייסי ברמות כאלו ואחרות. על אנדי אפשר היה לחשוב שהיתה השפעה ישירה אבל למעשה, לא נראה שהיא כאבה באופן אישי את פטירתה של אבי. היא מעולם לא היתה קרובה אליה יתר על המידה, ונראה שתגובתה לאירוע נבעה פשוט מאישיותה הרגישה, זו שאוהבת לרצות, ולא יכולה להבליג על אירוע טרגי כמו מוות. לא היה כאן שום דבר אישי ואני מאמין שתגובתה הייתה דומה גם לתלמידה אחרת שהיתה זרה כמעט מוחלטת אליה. אפילו טים אוזכר רק כדי להדגיש את חשיבות ההספד. יחסית לבחורה עם מאניה דיפרסיה, היא שמרה על קור רוח די מפתיע במהלך הפרק, מה שמראה שהיא לא הושפעה יותר מדי מהמוות, חוץ מחריג אחד כמובן, אותו קליפהאנגר שפותח את תקופת "i see dead people" של אנדי. ועדיין למרות הדמיון בין שתי החרפות המצב (שכבר ציינתי), יש ביניהם שוני מהותי. הקש במקרה של אנדי, היה באמת קש. מצבה של אנדי היה חמור ממילא, היא היתה חולה, לא לקחה תרופות, וכבר בפרקים הקודמים אפשר היה לראות שהבורג מאוד רופף וזו רק שאלה של זמן. מותה של אבי רק האיץ מעט תהליך קיים. במקרה של ג'ן, היא נראתה בסוג של דרך נכונה (למרות שזו לא ממש היתה דרך עקבית, אבל בכל זאת), אבל מותה של אבי היווה רעידת אדמה מבחינתה. הכל היפותטי, אבל לא נראה לי שפיצוץ עם גראמס היה בלתי נמנע או מחשבות (וסוג של מעשים) אובדניות.
זאת היתה השפעה ישירה. ../images/Emo97.gif
רק בגלל שהמוות לא היה של מישהי קרובה אליה, לא אומר שהמוות לא השפיע עליה. כשהייתי בכיתה ו' ילד מהשכבה שלי נפטר מסרטן. לא היינו קרובים, ובכל זאת המוות השפיע עלי בצורה קשה, שאם הייתי מרחיב על זה כאן היית מגלה עוד קווי דמיון לעלילה בדוסון, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. בכל אופן, ההשפעה היתה ישירה. בשביל אנדי המוות הזה היה הקש ששבר את גב הגמל בכל הנוגע להפרעה שלה. וזה לא משנה אם בפרק של ההלוויה היא נראתה "רגועה", כי: א. ההשפעה יכולה לבוא גם בטווח הרחוק. ב. הטווח לא היה כל כך רחוק, כבר בסוף הפרק של ההלוויה אנחנו מקבלים את סצינת אנדי, אבי והמראה.
רק בגלל שהמוות לא היה של מישהי קרובה אליה, לא אומר שהמוות לא השפיע עליה. כשהייתי בכיתה ו' ילד מהשכבה שלי נפטר מסרטן. לא היינו קרובים, ובכל זאת המוות השפיע עלי בצורה קשה, שאם הייתי מרחיב על זה כאן היית מגלה עוד קווי דמיון לעלילה בדוסון, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. בכל אופן, ההשפעה היתה ישירה. בשביל אנדי המוות הזה היה הקש ששבר את גב הגמל בכל הנוגע להפרעה שלה. וזה לא משנה אם בפרק של ההלוויה היא נראתה "רגועה", כי: א. ההשפעה יכולה לבוא גם בטווח הרחוק. ב. הטווח לא היה כל כך רחוק, כבר בסוף הפרק של ההלוויה אנחנו מקבלים את סצינת אנדי, אבי והמראה.
לא אמרתי שמוות שכזה לא יכול להשפיע
אלא שבמקרה הזה, הוא לא השפיע משמעותית לפי מה שנראה בפרק, ושיערתי שזה בגלל חוסר הקרבה ביניהן. הדיון הזה הופך להיות סמנטי ובשל כך מיותר, אבל שים לב שאני מסכים איתך שהיתה השפעה והמוות הזה שבר את גב הגמל המעורער בנפשו של אנדי. בקשר לישירה זה דבר אחר. על אותו משקל אפשר לומר שהמוות של אבי הוביל להשלמה וקבלה של ג'ואי עם מותה של אימה וזו השפעה ישירה כמו שאנדי השפעה ישירה, אבל זה כבר סתם להיות persnickety (הכנה קלה לפרק הבא...)
אלא שבמקרה הזה, הוא לא השפיע משמעותית לפי מה שנראה בפרק, ושיערתי שזה בגלל חוסר הקרבה ביניהן. הדיון הזה הופך להיות סמנטי ובשל כך מיותר, אבל שים לב שאני מסכים איתך שהיתה השפעה והמוות הזה שבר את גב הגמל המעורער בנפשו של אנדי. בקשר לישירה זה דבר אחר. על אותו משקל אפשר לומר שהמוות של אבי הוביל להשלמה וקבלה של ג'ואי עם מותה של אימה וזו השפעה ישירה כמו שאנדי השפעה ישירה, אבל זה כבר סתם להיות persnickety (הכנה קלה לפרק הבא...)
(כן פעם ראשונה שאני כותבת פה)
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.