דעתי על פרק 4
זוכרים שתהיתי בהתחלה על האיזון בין הקול של הספר לקול העצמאי של הסדרה? שאין לסדרה ערך אם היא שחזור דיאלוגי מדוקדק של הספר (כי אז אפשר פשוט לקרוא את הספר) אבל מצד שני אם היא תופסת עצמאות יתר זה גם בעייתי כי היא מתרחקת מהמקור ותעצבן את כל המערייצים. נו, אז החדשות הטובות הן שהסדרה בהחלט תופסת קול משלה. החדשות הרעות הן שהקול הזה דפוק! על כל דבר קטן טוב שקרה בפרק המעצבן הזה יש חמישה אחרים גרועים; אז קבלנו את הזאבים, גם את סער וגם אוב - באמת תודה שהראתם אותם לעשר שניות. מה, ברצינות התסריטאים לא מבינים כמה הזאבים חשובים? ואגב, דמיינתי או שהעיניים של אוב (גוסט) חומות?? קבלנו סצינה הזוה ומופרכת בין סאנסה לספטה שלה (ותודה לאביר הקרנפים על הספטונים
) שכנראה המטרה שלה היא להעמיק ולהעצים את הדמות של סאנסה, שזה בסדר, רק למה לכיוונים שמרטין אפילו לא חלם עליהם בחלום השכרות הכי מפורך שלו?! סאנסה תוהה וחוששת על מהות המלכה שתהיה, אם יהיו לה רק בנות כולם ישנאו אותה נזכרת בדודה ואחיה שנרצחו באוולם הכס ע"י המלך המטורף אאריז... גיב מי א ברייק! בשלב הראשוני מאוד הזה של הסיפור סאנסה ילדה תמימה, אנוכית בטירוף, מרוכזת בעצמה בלבד. שום סיכוי, שום סיכוי שהדמות הזאת תוהה על הצלחתה כמלכה ועל האם יהיו לה רק בנות או בנים שימשיכו את השושלת ואיך כולם ישנאו אותה... או כמו ש(טיריון?)נאמר - היינו מופתעים פחות אם אאיגון הכובש היה פורץ אל החדר, רכוב על דרקון ומלהטט בעוגות לימון. סצינה נוספת מופרכת שקבלנו היא הסצינה בין ג'ורי לבין ג'יימי. אנחנו באמת צריכים את הסצינה הזאת בשביל להבין שרוברט משפיל את סרסיי ושוכב עם זונות? סצינה שלמה שבאה על חשבון סצינות אחרות חשובות ומהותיות מהספר? מה בדיוק הסצינה הזאת נתנה לנו? אבל זה עוד לא שיא המופרכות, באמת שלא - כי משום מה התסריטאים משוכנעים שצופי הסדרה פשוט מתים, מה מתים, משתגעים, לצפות בוייסריז הדוחה עושה סקס! שלא תבינו אותי לא נכון, סצינות סקס זה סבבה, אבל עם וייסריז? ברצינות? וכל זה בשביל מה? ע"מ שנקבל רשימה של כל הדרקונים המתים. מצטערת, אבל אני לא מבינה למה הרשימה הזאת חשובה כ"כ לעומת דברים אחרים שמושמטים - כמו למשל הקשר עם הזאבים... או יותר מהעורב התלת עיני של בראן, או השקעה מינימלית באחת הדמויות החשובות בסדרה - פטיר! או השקעה בכלל בדמות של סאנדור! או אפילו בניה רצינית יותר של היחסים בין דאני לווייסריז (במקום סצינת הסקס המטומטמת למשל) ע"מ שהסצינה שבה היא מתקוממת נגדו תקבל את המשמעות שיש לה בספר. ברור לי שזאת סדרה ואי אפשר להכניס הכל. ברור לי. אבל דווקא את הרשימה של הדרקונים המתים כן היה להם דחוף להכניס ואת סאנדור לא? ברור לי לשם מה הוכנסה הסצינה בין סרסיי לנד - אבל בחייאת, אנחנו צריכים סצינה שלמה בשביל להבין שסרסיי רואה בו אויב? לא היה עדיף במקום לבטל את הסצינה שבה ג'יימי שומר על הדלת של רוברט, את הסצינה בין סרסיי לנד ובמקומה לתת לנו קצת מסרסיי וג'יימי ובניית היחסים הסופר משמעותיים בינהם? או קצת יותר מהטורניר? או להכיר את לוראס? או (וסליחה על החזרה האובסיסיבית) קצת יותר מסטאנדור והזאבים?? ומה עם רנלי? וואריז? איפה טומן ומירסלה? עוד טיפה מג'ופרי? או מרוב בצפון שלומד להיות לורד? הסצינה היחידה שלא ממניין הספר שהיתה במקום לדעתי היתה הסצינה עם תיאון שהעבירה היטב את הסיפור שלו. למרות שיכלו לגרום לו להיות מעצבן יותר כפי שהוא בספרים, בסה"כ היא הייתה כתובה היטב. בשביל מה, בשביל מה ובשביל מה לבזבז דקות מסך מיותרות עם סצינה מופרכת בדמות המונולוג של סר אליסר, בין הדמויות היותר זניחות בשיר - כל מה שהוא סיפר לנו הרי אנחנו ממילא הולכים לחוות עם משמר הלילה ובזמן אמת. אז בשביל מה ההצצה המוקדמת בגוף הסרט? מה זה נתן לנו? לא היה עדיף במקום לפתח את היחסים בין ג'ון לבין מפקד משמר הלילה? בחייאת, זה לא שחסר מה להכניס בזמן מסך הזה. אכזבות ליהוק ענקיות - זהו גרגור קלאגן האיש המפחיד בווסטרוז? לדעתי השחקן שמשחק את רוברט רחב ממנו והוא גם לא מי יודע מה גבוה. פספוס ענק. הודור - למה לכל הרוחות הודור כזה מבוגר ועם זקן? מישהו יכול להסביר לי? גנדרי - בכלל לא מתקרב אפילו להיות דומה לרוברט והוא אמור. הרי הוא עד כדי כך דומה לרוברט ורנלי הצעירים שבריאן כשהיא רואה אותו לראשונה חושבת שהיא רואה את רוחו של רנלי. עוד אכזבה משמעותית היא הצורה שבונים את הדמות של פטיר או ליתר דיוק - השחקן. לדעתי השחקן ממש לא מצליח לחתפוס ולהביע את רוח הדמות, בטח לא ברמה שהשחקן שמשחק את טיריון מצליח. הוא פשוט לא מעביר את הדמות. נקודות האור של הפרק - סאמוול טראלי. נראה עד כה כליהוק מצויין הן מבחינת מראה והן מבחינת משחק. נראה שהוא תופס את רוח הדמות. קבלנו את העורב התלת עיני. *נושמת לרווחה* קצת על הסצינה שחותמת את הפרק - היו לי צמרמורות כשקייטלין קמה ממקומה, נוקבת בשמות הבתים שנאמנים לריבר ראן ואז אומרת- "האיש הזה הגיע כאורח לביתי וניסה לרצוח את בני, ילד בן עשר". מספר מילים פשוטות שמניעות את העלילה למקומות של חורבן בלתי נתפס. זאת בזמן שבמקביל, בעלה במעלה מלך מבצע כל טעות אפשרית במשחקי הכס ואת הטעויות הראשונות המשמעותיות כבר ראינו בפרק הזה. השחקנית שמשחקת את קייטלין אולי לא מתאימה במראה אבל היא תופסת היטב את הסגנון הממורמר והקשוח, את ההתנשאותד והשאננות במקומה בחיים (אני מעליכם פחות או יותר). במשפט הפשוט הזה שהיא אומרת היא יוצרת אפקט דומינו שיסתיים במותם של בעלה ובנה הבכור ובהפיכתה לקייטלין זומבי. קשה שלא לחוש צמרמורת והסצינה אכן עשויה היטב וראויה לחתום את הפרק. חבל מאוד ששאר הפרק לא השתווה לרמתה.