הצלחה זה לא קיטש
גם אהבה זה לא קיטש, גם נצחונות. קיטש זה לא סוף טוב, קיטש זה איך שמספרים את הסיפור, הדרך בה מביעים, ובחירות נדושות וקלות שאין בהן עומק. קצת קשה לי להגדיר באופן מדויק, אבל בשבילי משהו קיטשי הוא משהו צפוי שכתוב בצורה רדודה ולא משדר את המשמעות שמעבר. כלומר, כשהארי מנסה בכל הכוח לדבר עם סיריוס דרך הווקי-טוקי שהוא נתן לו? לא יודעת, זה ריגש אותי נורא, אבל זה לא הרגיש לי קיטשי. זה היה מרגיש לי קיטשי אם הוא היה מצליח, אם זה היה כתוב באופן אחר, אבל היא הצליחה לכתוב את זה באופן מספיק סוחף, נוגע ואמיתי, כדי שאני ממש ארגיש את זה, ושזה לא ייראה לי מזויף או מאולץ. לדעתי, הקטעים הקיטשיים בספר הם שיחות ההבהרה של דמבלדור והארי בסוף הספרים, שם אפשר למצוא קיטש. גם בבחירה שהכוח הכי חזק הוא אהבה, גם זה קיטש. זה קיטש כי זה "גדול", כי זה אבסולוטי וכי זה בעיקר שחור-לבן. זו בחירה צפויה, ופשוטה לדעתי. גם אם מתאימה. אני חושבת שגם העובדה שוולדמרוט מייצג רוע טהור היא קצת קיטש, אבל זה מתאזן בכך שבספר השישי אנחנו נחשפים לצדדים יותר אנושיים של הדמות.