הפרעות קשב

[rivi1]

הפרעות קשב

שלום לכולם.אני חדשה באתר.אומנם כבר שבועיים שאני בבית עם דלקת ראות ומשוטטת באינטרנט,אבל רק עכשיו הגעתי לאתר המדהים שלכם.אני קוראת את ההודעות ובוכה.זה כ"כ מדבר אלי זה בדיוק מה שקורה אצלנו בבית.יש לי שלושה ילדים בת 14,בן 11,ובת 4. בן ה11 הוא ה"בעייתי ".מאז שנולד סבל מהתפרצויות זעם,עוד כתינוק.אח"כ סבל משיבושי היגוי חמורים וטופל אצל קלינאית תקשורת.בקשר להתקפי הזעם בכל פעם שפנינו לרופא הוא טען שאני אמא היסטרית.גם בקשר לדיבור טען אותו הדבר עד שלחצתי ולאחר אבחון הופנינו לטיפול אצל קלינאית תקשורת הטיפול עזר אולם נמשך תקופה ארוכה מאוד.בקשר להיפראקטיביות טענו שאינו סובל מכך,גם נרירולוג שבדק טען שלא.ואז הגיע גיל ביה"ס.כיתה א עברה איכשהו ואז התחילו ההפרעות והתלונות מצד ביה"ס.התחליו גם פחדים מרובים והלכנו לטיפול פסיכולוגי,שלא עזר במיוחד.אז שמתי לב גם לשיבושים נוראיים וטעויות בכתיבה,למרות שאוצר המלים וכושר ההתבטאות מעל לגילו.(גם באבחון שערכנו בגיל3 נאמר שיש פער עצום בין ההתפתחות השכלית לבין יכות הדיבור וזה מה שלדבריהם יצר את חוסר השקט).פנינו מיוזמתנו לניצן לאבחון ושם עלו על קושי אורתוגרפי וקושי להבין תהליכיי היסק והקשב הומלץ לחזק שרירי ידיים ולעבוד על חיזוק הבטחון העצמי.הופנינו לטיפול אצל מורה שהוא החזיק שם מעמד כמעט חצי שנה.אכן חל שיפור בתקופה זו.כיום עדיין יש שגיאות כתיב רבות מאוד עד כדי כך שלעתים קשה לו עצמו להבין את מה שכתב. שיפור ניכר חל מתחילת השנה לאחר שהחל בטיפול בכדורים טבעוניים שלדברי המטפל מהווים תחליף לריטאלין. המורה כלל לא מתלוננת על התנהגות - להפך רק הערות טובות.אבל בבית הקטסטרופה נמשכת ולי אין כוחות יותר לריבים ולצעקות.לעתים קרובות מדי אני מוצאת את עצמי מתיאשת ובוכה ואז אוספת את עצמי למען שתי הבנות אבל עד מתי יהיה לי כוח לזה.אני מיואשת.סליחה על האורך זה פשוט כמו פתיחה של סכר שעמד סגור הרבה זמן ואי אפשר לעצור את המים הנשפכים...וגם הדמעות.סליחה.

 

[Iris-1]

ברוכה הבאה אלינו. ../images/Emo20.gif

הבת שלי עוד מעט בכיתה א´. מאובחנת. אנחנו לא על ריטלין ואני בכלל מאד מתנגדת. לאט לאט עם עבודה קשה מאד יש תוצאות והן מתרבות משבוע לשבוע. הבוקר למשל כבר לא היה צריך לדרבן אותה לכלום: התעוררה בכוחות עצמה ברגע שנגעו בה, (אפרת היום לא בכינו!!!!!!!! על כלום). יצאנו מהבית עם חיוך לשם שינוי. וואו - כל הכבוד לרותם. (שכחתי להגיד לה אני אגיד לה כשהיא תגיע עוד מעט הביתה). אל תתקני לו בניתיים שיבושי כתיבה זה רק מעצבן אותם. הם יודעים שהם כותבים עם טעויות גם הבת שלי כותבת ככה הגדולה ואנחנו לא מתקנים ולא אומרים כלום. בכל מקרה אני רק רציתי להגיד לך שאנחנו פה בשבילך ותמיד פה וכשתרגישי לא טוב תכנסי רגע לפני שאת מתפוצצת. חיבוקים איריס.

 

[rivi1]

../images/Emo23.gifתודה!!!!!!!

איריס תודה רבה מכל הלב.נראה לי שבאמת מצאתי סוף סוף מקום לשפוך את הלב במקום להתפוצץ.

 

[אפרת@הבית]

שלום לך וברוכה הבאה!../images/Emo39.gif

יופי שבאת לפורומינו הקט! את בהחלט מצאת את המקום לשפוך את הלב, אנחנו כאן בשביל כולם להגיש אוזן קשבת וכתף אוהבת. בקשר למה שכתבת - אם בנך מתפרץ בבית ולא בבית הספר - קחי את זה כמחמאה!! זה אומר שבבית יש לו ביטחון! כן כן!, תתחילי מזה - שבבית הוא נרגיש שיש מי שיקלוט אותו ויאהב אותו גם כשקשה לו, ואם תפרטי ולספרי לנו קצת יותר על ההתפרצויות ומתי הן קורות נוכל גם להעלות רעיונות איך למתן ולרכך את ההתנהגות הקשה בבית, כי בסופו של עניין - מדובר בתסכול שיוצא החוצה, ויש דרכים רבות לפרוק תיסכולים. שוב - יופי שבאת ואל תבבישי לבוא הרבה! אפרת

 

[rivi1]

התפרצויות

אפרת תודה לך על קבלת הפנים החמה.אין לך מושג כמה שאני מרגישה לבד בתוך כל הבלאגן הזה.הבטיחו לי שזה ישתפר עם הגיל אבל הגענו כבר לגיל 11,ועוד מעט חטיבת הביניים ואני כ"כ חסרת אונים ופוחדת ממה שיהיה. בקשר להתפרצויות אין משהו שיכול להצביע מראש על התפרצות הולכת וקריבה,או שאני לא שמה לב לסימנים.לעתים זה מתחיל דווקא מרצון טוב שלו לדוגמא ללמוד מלים באנגלית כמו שפעם ביקשתי ממנו,הוא עשה זאת מיוזמתו ואז פתאום הערה קטנה שלי גרמה לו להתפרצות בכי וצעקות.לעתים זה מגיע למצב שהוא צועק"הלוואי ואני אמות כבר,נמאס לי".וזה גורם לי להתרגז עוד יותר,וכך זה ממשיך.דוגמא נוספת היתה השבוע.הוא היה אמור להגיש עבודה גדולה בגיאוגרפיה,ומיוזמתו הוא אמר לחברים שהוא לא יכול לרדת איתם למטה כי הוא מעדיף לעשות את העבודה באותו יום,למרות שהיו עוד יומיים להגשה.שמחתי מאוד כמובן.ובאמת אחה"צ ישבנו איתו ועם בעלי להציע הצעות לעבודה אולם...בכל פעם שהעזנו להציע רעיון שלא נראה לו הוא התחיל לבכות ולצעוק.בסופו של דבר יצאה עבודה מקסימה בשילוב רעיונות של כולנו והוא היה מאוד גאה וגם אנחנו חיזקנו אותו,אבל כמה כוחות שזה גזל מאיתנו ואיך שהרגשתי ממוטטת שוב.

 

[מיכל1532]

התפרצויות של ליאור מאוד דומות..

את אף פעם לא יודעת מתי זה יבוא. זה מתחיל לפעמים מרצון טוב ואז הערה קטנה שלי והכל וזה גורם להתפרצויות בכי וצעקות ואפילו מכות. וזה גוזל הרבה כוחות ואני מתמוטטת הרבה. אני איתך להשתמע מיכל153

 

[יוניא]

לריוי ברוכה הבאה ישבתי וקראתי

את מה שכתבת ואת מה שענו לך איריס ואפרת ופשוט "עפתי" 3 שנים אחורה את מה שעברנו עם הבן (היום בן 6) ואיפה הוא היום ואחד הדברים הקשים ש"אכלו" אותי היה הקטע שהוא פשוט היה מכסח כן ילד בן 4 5 מכסח במלוא מובן המילה אותי ורק אותי באחותו הקטנה הוא לא נגע מדי פעם לאחותו הגדולה ולעיתים רחוקות לאישתי ואז פשוט הייתי נסער כועס ומצוברח ואמרו לי אותך הוא מכה כי הוא יודע שאתה יכול להכיל אותו לא האמנתי היום שאין כמעט בכלל אלימות בבית אני זה שמקבל את רוב החיבוקים אני צריך לדאוג שהוא יהיה מכוסה וכו´ אז כדאי לראות את כסימן חיובי יוני

 

[דליה.ד]

ריבי שלום!../images/Emo98.gif

מצאת פה מקום מדהים וידידותי, אני הצטרפתי לפני כחודש חודשיים ואין יום בו אני לא מבקרת בפורום. כשהגעתי לכאן הייתי במצב נפשי סוער בגלל בני בן ה 12 . בדיוק כמון שאת מתארת. והיום אני מרגישה יותר מסוגלת להתמודד. אני במקצועי מורה לחינוך מיוחד ועם הילדים בכיתתי אין לי בעיה להתמודד עם כל קושי אבל עם הבן הפרטי שלי... כאלה רגשות אשמה ויסורי נפש וכאב על הילד הנהדר הזה שאני כל הזמן צורחת עליו וכועסת עליו...כי בבית הוא בלי ריטאלין. בבית הספר הוא נהדר עם הריטאלין, זה פשוט הופך אותו לילד אחר!

 

[rivi1]

תודה

תודה ליוני ולדליה.הפורום אכן מדהים ואני מבטיחה לעצמי שגם כשאחזור לעבודה אתפנה אליו.דליה כמה שאת צודקת.מבחינתי החלק הכי קשה הוא של יסורי המצפון אח"כ.בימים שהכל הולך כמעט חלק אז עולות המחשבות,איך יכולתי,ולמה צרחתי כמו מטורפת,ולמה שוב איבדתי שליטה ואז אני מנסה לפצות.אבל כששוב מתחיל הסיפור הידוע כאילו שאני שוכחת הכל ושוב אני צורחת ומאבדת שליטה ומתמוטטת וחוזר חלילה.כל פעם מחדש אני מבטיחה לעצמי שהפעם אתאפק ושאספור עד 10,אבל הבטחות לחוד וביצועים לחוד.כואב לי מאוד גם על הקטנה שעומדת ומסתכלת עלי ועליו לוא מבינה מה קורה,ותמיד אח"כ באה אלי מחבקת ואומרת"אמא נכון שאני ילדה טובה? אני אוהבת אותך" וכואב לי כ"כ על כל המצב הזה ועל כולנו. טוב די,אני שוב מתחילה לבכות.

 

[rivi1]

אז והיום

יוני תודה לך.יש לך אולי כמה טיפים?כי אני נמצאת היום במצב שאתה היית לפני שלוש שנים.אומנם שלי כבר גדול ולא מרביץ,(לפעמים בעצם כן לאחותו הקטנה,אבל על זה אני מסתכלת יותר כטבעי בין אחים,עד גבול מסוים כמובן),אבל ההתפרצויות המילוליות ברוב הזמן מכוונות אלי.אז איך הגעת למצב של רגיעה היום? ואני שמחה בשבילך שאצלכם זה עבר.

 

[rivi1]

אז והיום-בתשובה ליוניא

 

[יוניא]

לריבי את הרוב אני חייב לאישתי

אבל מדובר בהמון המון עבודה קשה שכללה ליווי פסיכולוגי של שנתיים (קיבלנו מהעיריה שלנו) ריפוי בעיסוק, תרפיה בתנועה ,רכיבה טיפולית (עם מדריך נפלא שמשקיע המון) טיפול תרופתי קלינאית תקשורת פיזותרפיה אבל פשוט המון משמעת עצמית שלנו לא "ללטף" את הילדים כשהיה מתחיל להשתולל לבצע אחיזה מכילה וללחוש מילים מרגיעות באזניו ולהראות לו שאוהבים אותו המון שיחות נפש כן גם עם ילד קטן בן 4 עכשיו אנחנו עובדים על הצעקות משתדלים להרגע גם מזה דבר חשוב כשהוא היכה והתפרע צעקנו ו/או אמרנו לו שאסור להכות (ואני עם סימנים כחולים בנתיים או בסכנה של יציאה מוועד הורים

) כשהוא נרגע חוזרים לשיחות בקיצור המון חזרה כמו תוכי לגבי הצעקות מי שהעבירה לנו סדנא טוענת שלנו מותר לצעוק ולהתעצבן כי זה מקל עלינו ממש עבודת פרך אבל רואים תוצאות שווה להשקיע יוני

 

[מיכל1532]

זה שוב אני. ליאור לא סובל מבעיות

הגיה, אבל צריך קלינאית בגלל אוצר המילים. ידוע שהטיפול ארוך. גם אצלו אין היפראקטיביות. בכיתה א´ וב´ נלחמנו איתו על שיעורים, כל תרגיל וכל שאלה נתנו פרס (בד"כ אוכל) אבל זה רק הלך והחריף. חשבנו שהוא עצלן ואז התחילו המריבות והקשר ביני לבינו התקלקל מאוד. החלטתי שצריך מורה במקומי. אז אמרה לי אחותי שהיא מורה לחינוך מיוחד שאולי אעשה אבחון וכך אתאים לו מורה מתאימה לקשיים. עשינו אבחון פרטי ואז גילינו שליאור לקוי למידה (זכרון חזותי מצוין,אבל שמיעתי על הפנים). "שכחתי" היתה כל מילה שניה. לא היו טעויות כתיב בזכות הזכרון החזותי ולכן לא עלינו על בעיה גם בקריאה. המאבחנת הבחינה בקלות שיש בעיה חברתית ושלחה אותנו ל"משעולים" שזהו טיפול בקבוצה דרך אומנות. האנשים נפלאים שם, אבל התרומה היתה מעטה ביותר גם אחרי 3 שנים. שאר השנים עד כיתה ו´ היו סיוט אחד גדול למרות מורה מתקנת פרטית שקיבל ליאור. הוא קיבל גם מורה בביה"ס שהיא לימדה אותו לקרוא בשיטה של קמץ (אבא) חיריק (אמא) שורוק (חור בבטן) חולם (אור) וכו´. כך התחיל לאט לאט לקרוא , אבל בכיתה הוא ישב 6-7 שעות ובהה ולא ידע מה לעשות עם עצמו. חשבון היתה בעיה גדולה, עד היום. בכיתה ו´ לקראת מעבר לחטיבה עשינו עוד אבחון הפעם בשערי צדק. האבחון היה יסודי ומצוין. האבחון הוכיח שיש לליאור הפרעת קשב וריכוז, דיסגרפיה ודיסקלקוליה. הופננו לקלינאית תקשורת, לפסיכולוגית וליאור קיבל ריטלין. הריטלין היה נהדר. בכיתה הוא היה מרוכז, לנו הגיב הרבה יותר בעירנות ורב פחות עם אחותו. עברנו ועדת השמה כשביה"ס היסודי רצה להעבירו לביה"ס מיוחד בהתילה ואח"כ הסכימו איתי לכיתה מקדמת מה שליאור הגיע בסוף בכיתה ז´. הוא הצליח מאוד בכיתה הזו עם ציונים של 80-90. אבל באמצע הוא כבר לא רצה ריטלין ואז החלה נסיגה שנמשכת עד היום. הוא ממשיך עם קלינאית ופסיכולוגית. התפרצויות בבית רבות שלו ושלנו. בכיתה הוא בקושי מגיב (לא מחזיר) והוא שעיר לעזאזל. מורה למוסיקה והסטוריה מקשה עליו יותר מכל. אני מתמוטטת לעיתים קרובות בגללו ובגלל שקשה גם עם אחרים (שלי, אייל וליאת "הרגילה" גם לה יש שגעונות גיל ההתבגרות אולי(היא בת 11.5) של אמבטיה שלא רוצה, שיעורים שלא מכינה ומבחנים שלא לומדת. לא חסרות מריבות עם ליאור שהיא לא יוצאת פריירית ומנצלת זאת לפעמים לטובתה.(מאשימים את ליאור) מצטערת על השפיכה גם אני, אבל פתחת לי ברז של דמעות ויאוש. אני איתך. להשתמע מיכל153

 

[rivi1]

אין לך על מה להצטער.

נראה לי ששתינו גורמות אחת לשניה להשתפכות.בן כמה ליאור היום?האם את יודעת עד איזה גיל אפשר לקבל עזרה במסגרת השרות הפסיכולוגי העירוני?האפ מישהו יודע?את האבחון בניצן עשינו באוםן פרטי,וגפ הטיפול אצל הפסיכולוגית היה באופן פרטי,וכן המורה המסייעת כך שמבחינת תקציב הולך ואוזל אנחנו ממש צריכים עזרה כלשהי.האם מישהו יודע במי אפשר להעזר? כבר עכשיו אני רואה בעיות בקליטת השפה האנגלית שהתחילו ללמוד השנה.(קשה לו בעברית אז באח שבאנגלית).אני יכולה להביא סטודנטית או מורה אבל בגלל הבעיות המיוחדות שלו אני לא חושבת שמורה רגילה תעזור כאן,וזה היסוד של השפה האנגלית.מישהו מכיר או יודע באזור המרכז על איזושהי כתובת שנוכל לפנות אליה? בניצן הפנו אותנו למורות מסייעות אולם אף אחת מהן לא היתה פנויה והוא גם לא רוצה ללכת למורה כי זה"לוקח יותר מדי זמן והורס לי את אחה"צ" ומעדיף שמורה תבוא אליו.

 

[rivi1]

../images/Emo52.gifטעויות

האפ=האם וגפ=וגם באח=בטח

 

[מיכל1532]

אני ממליצה על שערי צדק לאבחון

ושם גם יתנו לך מורים (או קלינאית תקשורת) ופסיכולוגית . לא יודעת על השירות הפסיכולוגי העירוני. זה עולה הרבה כסף פרטי, אבל זה מה יש. בלי זה , זה יותר גרוע הכל. ליאור בן 31 בכיתה ח´ וכמו שכתבתי הוא בכיתה מקדמת לאחר ועדת השמה (דרך ביה"ס הופנינו לועדה בעיריה). יש מידע באתר של משרד החינוך. אם תרצי אפנה אותך לשם. וזה בקשר למה שיהיה (או היה אצלנו). אני איתך להשתמע מיכל153

 

[rivi1]

שערי צדק קצת רחוק

אין לי בעיה ללכת לאבחון בשערי צדק,הבעיה היא אם לאחר העבחון הם יוכלו לתת לי עזרה באזור המרכז.אשמח לקבל פרטין על האתר של משרד החינוך. להשתמע ריבי

 

[Iris-1]

אם את שייכת למרכז אני ממליצה לך

על אבחון בשניידר (בדנה מעולים) ואם לך סבלנות לחכות עד 4 חודשים בתור אז בתה"ש משיגים יותר מהר (תוך 45 יום תור). וגם שם לא רע. ובכלל את במרכז אז תחליטי מהנוח לך יותר. את ההפניות לשני המקומות שמסרתי לך משיגים דרך השירות הפסיכולוגי של הקהילה שלך וממנו לקופת החולים בה את מטופלת לרופאה המשפחה ואח"כ זה תלוי בך איפה תתקבלי יותר מהר. עצה שלי תשלחי פרטיןם אחרי שהכל יהיה בידיים שלך לשני המקומות ומקסימום תתקבלי לשניהם. בדנה - מהנסיון שלי הטיפול הרבה הרבה יותר טוב. בהצלחה.

 

[rivi1]

שרות פסיכולוגי של הקהילה?

איך אני מגיעה אליהם?באופן פרטי או דרך ביה"ס?בקופ"ח לא תהיה לי בעיה.הבעיה איך מתחילים את התהליך.אני מקווה שלא פיספסנו את הרכבת.

 

[Iris-1]

ממש לא. האבחון אם אני לא טועה בכל

גיל. את יכולה לפנות לשירות בעצמך או לבקש מהמורה שתפנה אותך הם יודעים היכן בדיוק להפנות אותך. את הכתובת של השירות תצטרכי למצוא לבדך. דרך קופת חולים תסבירי לרופאת המשפחה בדיוק מה את רוצה. אולי שווה לך לשלם כמה גרושים יותר ולהגיע לתה"ש או לשניידר (דנה) לאבחון יפה ומסודר לא דרך השירות אבל כמובן שתצטרכי אותם בעתיד. שיהיה המון בהצלחה ותעדכני.