נראה לי
שהיה חוסר הבנה בסיסי בעניינינו. ראשית, על מנת להבהיר דברים, כשמתארים הפרעות נפשיות, סכיזופרניה אינה, אף פעם לא הייתה, וגם לא תהיה הפרעת אישיות. זוהי הפרעה פסיכוטית קשה. שנית, לא מדובר על סובלנות כלפי החריגים שבחברה... מדובר על סיווג של ADHD כהפרעה נפשית, דבר שאינו נכון... כפי שכבר ציינתי, גם הומוסקסואלים סווגו בעבר כסובלים מהפרעות נפשיות. שלישית, כפי שגם את זה ציינתי, כשמדברים על הפרעה נפשית צריך לזכור שיש מרחב ביטויים ועוצמות שונות על פי חומרת ההפרעה, ואין מקום לשים הפרעת אישיות גבולית או סכיזואידית באותה דרגה כמו התקף מאניה פסיכוטי שבו בנאדם חושב שהוא רואה מלאכים שבאו לתת לו כוחות לרפא בעזרת מגע ידו (מקרה שהיה). וחוצמזה, לעניין ההסתרה של דברים, אני באופן אישי חושבת שכל אחד צריך לעשות מה שטוב לו. אם מישהו רוצה לספר שיש לו ADHD וזה לא עלול להפריע לו בחיים אשריו וטוב לו. לי באופן אישי, לצערי הרב, זה יפגע בקידום במידה וידעו שיש לי כזאת הפרעה. אני נמצאת בתוך חברה מאד תחרותית, ועדיין אי שם למטה. על מנת להתקדם למעלה, אני צריכה לשבת בשקט ולהתנהג כאילו אני כמו כולם, גם אם אני לא. אז, למרות העובדה שהפרעות הקשב שלי הם חלק מהאישיות שלי (שחלקה טוב וחלקה רע), אין בי את היכולת להפוך את ההפרעה לספינת דגל למלחמה בדעות הקדומות של אנשים, כי יש לי יותר מידי מה להפסיד. מי שצריך לדעת יודע, וכשלא אצטרך לדאוג לעבודה שלי כולם ידעו, אבל עד אז אני בוררת בקפידה את האנשים שיודעים את העובדה הזאת. לא צריכה שכולם ידעו ואז יגידו - אה כן, ידענו שיש בה משהו מוזר, ואז ירוצו לרכל ולהרוס לי את העתיד, ואצלי, באופן אישי, העבודה היא חלק מהאישיות, ככה שאם הלכה העבודה, הלך גם חלק מהאישיות. יש לי תחושה כאילו מצפים שאתנצל על כך שאני לא מוכנה לסכן את העתיד שלי על מנת להלחם בדעות קדומות. אז כן, דעות קדומות זה דבר איום ונורא, וזה שאני צריכה לקנות ריטלין במרשם פרטי כדי שבקופת חולים לא ידעו על זה, כדי שאם אי פעם יבקשו את התיק הרפואי שלי לא יהיה תעוד של העניין, מקומם אותי. אבל (וזה אבל גדול) אני לא אתנצל על זה שהעבודה שלי חשובה לי, אחרי שביליתי שנים רבות בלימודים שהיו קשים מאד מאד ואני לא מתכוונת לזרוק את זה בגלל כמה אידיוטים שלא יודעים מה זה ADHD. מקווה שהבהרתי כמה דברים.