הפרעות אכילה

XמXלה

New member
הפרעות אכילה

אתמול היתה לי שיחה רצינית עם הבת שלי (כמעט בת 19) שדווקא היא פתחה אותה. אמא אני חושבת שיש לי הפרעות אכילה קלות, אמרתי לה שאני חושבת שהיא צודקת.
מאז גיל ההתבגרות היה לה דימוי גוף בעייתי, היא לא אוהבת את הגוף שלה. רק כדי לסבר את האוזן, היא כמעט 1.70 ושוקלת 53 ק"ג, דהיינו היא רזה.
לאחרונה היא התחילה לעשות ספורט וכל זמנה הפנוי סובב סביב הנושא. היא כל הזמן נשקלת ובודקת אם אני מבחינה בהיצרות היקף הירכיים או ברווח שנוצר בין בירכיים הפנימיות.
היא אוכלת. לא בכאילו, באמת אוכלת, היא לא מקיאה/משלשלת או מרעיבה את עצמה והיא מאוד בריאה.
היא עובדת בבית קפה ומנצלת את הארוחה שמגיעה לה.

בשיחה עלו כמה נקודות שמאוד מטרידות אותי:
1. היא רואה במראה משהו אחר לגמרי ממה שכולם רואים והיא מודעת לזה. היא מודה שלעולם לא תהיה מרוצה מהגוף שלה.
2. היא אוכלת ומרגישה רגשות אשמה לגבי האוכל
3. העיסוק האובססיבי שלה לאחרונה בספורט, היא מבינה שצריך להוריד את המינון לפעמיים שלוש בשבוע ולא כל יום.

מה שמעודד אותי זה שהיא לא מכחישה כלום, היא מאוד כנה איתי ומודעת לזה שיש לה בעיה.

אשמח לעצות
 
אני אענה לך מנסיון...

אני סובלת מאנורקסיה כבר 11 שנה...

הכי חשוב זה לטפל כמה שיותר מוקדם, כי אחוז המחילמות הוא מאוד נמוך.
אני לא מכירה את ביתך אבל אנורקסיות יודעות בתחבלות ושקרים, לא מכוונה רעה או משהו, זאת פשוט מחלה כזאת.

מציעה לפנות לרופא משפחה להמשך טיפול, חשוב שיהיה פסיכולוג, דיאטנית ולפעמים גם פסיכיאטר וליצור מערכת תומכת.
כל האישפוזים השונים לי אישית לא עזרו אלא לימדו אותי "טריקים" חדשים...

כדי לבדוק אם היא מקיאה, אפשר לעשות בדיקת דם ואם האשלגן נמוך זה אחד הסימנים.
כמו כן אפשר לבדוק את השיניים.

אני לא מנסה להלחיץ אותך פשוט הכי חשוב זה לטפל בשלב כמה שיותר מוקדם.

שיהיה בהצלחה ואם את רוצה לשאול משהו את יכולה לפנות אלי בפרטי...
 

XמXלה

New member
אני מודעת לכל הנושא של השקרים

אבל זה לא המצב. בדיקות הדם שלה תקינות מלבד מעט חוסר בברזל (מגיל קטן). היא אוכלת איתנו ואין ירידה דרסטית במשקל. היא במשקל דומה כבר כמה שנים.
מטריד אותי וגם אותה העיסוק האובסיסי שלה בנושא לאחרונה
 
אז זה כבר טוב...

תראי, זה מהר מאוד מתפתח ומחמיר...תעצרח את זה לפני שזה מגיע למקום מסוכן...

תפנו לרופא המשפחה שיפנה אתכם לדיאטנית ולפסיכולוגית כדי לטפל בבעיות דימוי גוף...
 
נפלא שהיא משתפת אותך. פני לעזרה מקצועית

זה מסוג הבעיות שאני חושבת שלא כדאי "לבזבז זמן לנסות לפתור בעצמך".

נהדר שהבת מרגישה נוח לדבר איתך, ונהדר שהיא מודעת לבעיה. אני מקווה שזה אומר שהיא תסכים ללכת לטיפול.

אני לא מכירה מטפלות ולא יכולה להמליץ. אבל אני חושבת שבכל בית חולים יש מחלקה לטיפול בהפרעות אכילה, אולי כדאי להתחיל שם.
 

BrightEye

New member
האם היא בעצם מבקשת עזרה? טיפול?

בזמן האחרון התוודעתי לשיטת טיפול בNLP בנושא של אוכל ודימוי גוף, ונראה לי שזה משהו שיכול להיות רלוונטי גם בכיוון הזה.
 

XמXלה

New member
מכירה וגם במקרה לומדת את זה


מאמינה גדולה בשיטה. אני אשקול לערב את המטפלת שלי בעניין.
אנחנו מאוד מאוד פתוחות אחת עם השניה והיא משתפת אותי בהכל ומכיוון שזה משהו שצץ לאחרונה אז גם השיחה עלתה עכשיו
 

דף חדש4

New member
היתה לי בעיה דומה עם הבת שלי

א. מצוין שהיא משתפת אותך.
ב. אל תתני לזה להיות הדבר העיקרי בתקשורת ביניכן. באנטואציה הבנתי שאני לא מוכנה לתת לנושא הזה של האכילה להיות הסיבה לעודף
תשומת לב שהיא תקבל ממני. היא קבלה ממני הרבה תשומת לב, אבל לא סביב ענין האכילה בהכרח.
ג. בהמשך לסעיף הקודם- זה לא אומר להתעלם מהבעיה. זה אומר- להפנות אותה למטפל שמומחה בהפרעות אכילה. יש הרבה כאלה.
לא מאמינה ב NLP כי הרבה אנשים לא מקצועיים מספיק קבלו הכשרה קצרה ועוסקים בזה וזו בעיה רצינית מדי לשחק איתה. הייתי הולכת
לפסיכולוג קליני או לעובדת סוצאלית מומחית בנושא. טיפול התנהגותי קוגנטיבי יוכל לעזור. לזה הבת שלי הלכה.
פסכאטר? לא יודעת אם הם מומחים מעבר להתאמת כדורים. אבל הוא יכול להעריך אם יש פה דכאון ולתת משהו בכוון.
ד. היא מבינה שהיא צריכה להפחית מנון בספורט. היא מבינה מלא דברים וזה טוב. חשוב להגיד לה בגובה העיניים- לכי לטפול,
את יודעת שאת לא צריכה להזיק לעצמך עם הפרעת אכילה. אני אוהבת אותך, את צריכה לאהוב את עצמך. אם יש בעיות מעבר להפרעת האכילה-
נתמודד איתם. אין צורך לסבך דברים בהפרעת אכילה מיותרת. אני סומכת עליך.
ה. הייתי בו בזמן מכוונת אותה לפעילויות שנותנות לה להרגיש בעלת ערך ושגורמות לה הנאה ומאפשרות לה לתת בטוי לרגשות- ציור, פסול, צלום, התנדבות עם בעלי חיים.
ו. הייתי מבלה זמן ביחידות איתה- נוסעת איתה בארץ לטבע, (יש מדריכים של החברה להגנת הטבע שניתן לשכור ליום לטיול בלי קבוצה), נוסעת איתה לחו"ל. נותנת לה
את הזמן שלה- ולא מדברת שם על הפרעת אכילה. אומרת לה- בשביל זה יש לך את הפסיכולוגית שלך. אבל כן מדברת איתה על בעיות אחרות שהיא תעלה- כל דבר שזה יהיה.
ז. ואחרון חביב (יש לך כח לשמוע עוד?
)
הייתי אומרת לה שהיא צריכה להתרגל לתקן את עצמה כל פעם שהיא חושבת שהיא לא נראית טוב. שהיא תתרגל לאכול לפי תכנית של דאטנית וללמוד לחיות עם רגשות האשם.
היא צריכה להבין שיש חלק שרוצה לעשות דברים חולים וחלק בריא שצריך לעבוד ולבחור מהמח, מהשכל הישר ולעשות את הדבר הנכון. היא יודעת מה הדבר הנכון, בלי קשר לרגשות הלא הגיוניים שעולים בה ביחס לזה.
בהצלחה!
 

XמXלה

New member
כמה דברים (גם לליאונידס)


שרלטנים יש גם פסיכולוגים אבל אני לא פוסלת את כל התחום בגללם. אני מאמינה גדולה ב- NLP ואני הוכחה חיה לכך שהשיטה, בליווי אדם מקצועי יכול לשקם חיים שלמים, פשוטו כמשמעו. אני מסכימה איתך שהתחום יותר פרוץ ולכן צריך לבדוק טוב טוב.
היא מאוד מאוד עסוקה. לא מזמן ניגשה לפסיכומטרי אחרי שעברה קורס, כיום היא עובדת כמנהלת משמרת בבית קפה במשרה מלאה עד שתחליט מה היא רוצה ללמוד. בזמנה הפנוי נפגשת עם חברות (היא דתייה, רובן לא התגייסו) וכאמור עושה ספורט. לפעמים היא מתלוננת שאין לה זמן לנשום מרוב עומס.
לפני חצי שנה הייתי איתה בברצלונה, אני יושבת איתה (ועם כל אחד מהילדים) לזמן איכות אחד על אחד בבית קפה, משתדלת שזה יהיה פעם בשבוע. וגם סתם יוצא לנו לעיתים מאוד קרובות לשקוע בשיחת עומק.
נכון שלכל אישה יש אישיו עם הגוף שלה ואם היית שואל אותי הייתי ממש שמחה לבטן שטוחה ותחת מוצק
אבל שום ארוחה לא עושה לי רגשות אשם חריגים ואני לא רואה דברים אחרים במראה.
לא אמרתי שהיא אוכלת בצורה מסודרת אלא שהיא אוכלת, שהיא לא מרעיבה את עצמה. אין לי מעקב לאורך כל היום
 

לאונידס

Active member
מצד אחד אני נגד עצימת עיניים

מצד שני אני חושב שהכרזה על בעיה שלא קיימת לעיתים יוצרת את הבעיה.

לפי התיאור שלך אני ממש לא בטוח שיש בעיה.
לא אוכלת תמיד מסודר? נורמלי לגמרי אצל צעירים
עושה ספורט כל יום? גם אבא שלי (ויש תקופות ארוכות שגם אמא) והוא כבר מזמן עבר 70, הלואי ואני הייתי יכול.
התיאור שלך מציג צעירה נורמטיבית בריאה עובדת שעוסקת בספורט, רק על סמך התיאור הכל בסדר.

יש לך כנראה סיבות לחשוד שאולי יש בעיה ולכן נראה לי ששווה בדיקה, במיוחד משום שיש שיתוף פעולה בין שתיכן.
 
בלי לשים תיוגים "הפרעת אכילה" או אחרים

אם התחושה שלך שהעיסוק בגוף ובספורט הוא אובסיסיבי
לכי לייעוץ מקצועי.
והכוונה במיקוד של מי שמומחה לבעיות של דימוי גוף והפרעות אכילה-
בחלק מהמקומות יש "מרפאת מתבגרים" ושם יש עיסוק בהיבט הרפואי-נפשי .

לא שווה להתייעץ עם כל מיני חברי פורומים (וכבודנו במקומו מונח)
או חברות
או מטפלים כאלו ואחרים.

לכי לאיש מקצוע
ותקבלי ייעוץ מקצועי .

אני מאמינה בתחושות בטן- ואם הבטן שלך אומרת לך שיש חריגה מהנורמה
כנראה שהתחושות שלך מאותתות על דבר מה.
לא כואב לבדוק מקצועית
ומקסימום החשד יתברר כלא נכון.
 

לאונידס

Active member
אני לא ממש בטוח שיש בעיה

את מעידה שהילדה אוכלת בצורה מסודרת, מתעמלת ובאופן כללי בריאה, היא אפילו בן אדם עובד.
התחילה עכשיו פעילות ספורטיבית, נושא חדש אז טבעי שנמצא אצלה במרכז העניינים.
יכול להיות שמשעמם לה? החברות בנות גילה התגייסו והיא קצת לבד אז מתרכזת בספורט?
לא מוצא חן בעיניה הגוף שלה? אני בטוח ש 90% מהנשים והנערות בישראל לא ממש מרוצות או ממש לא מרוצות, גם כאלה שנראות לי מצויין.

אתן חושדות שאולי יש בעיה? יכול להיות.
אבל לפני ההכרזה שיש בעיה הייתי פונה לאנשי מקצוע כדי לבדוק אם באמת יש כזו.
 

adif11

New member
מנסיון אישי ממש שלי

כלומר לא עם אחד הילדים אלא אני שהייתי במצב דומה כנערה מתבגרת
דוקא תשומת לב נוספת מאמא שלי עזרה מאוד והבעיה שהיתה יחסית קלה נרגעה עם השנים ולא התפתחה לאנורקסיה ממש.
זה לא שכירכרו רק סביבי כל היום אבל היתה הרגשה של תשומת לב אישית נוספת לאורך שנים. זה עזר.
 

פריתות

New member
הייתי מנסחת לה את זה אחרת

הפרעת אכילה בעיה שמצריכה טיפול ולא חושבת שזה המקרה שלה. ההתעסקות שלה בזה קצת יותר מהרגיל נורמלי לגילה,כמעט כולן מתעסקות סביב הרזון והמראה וכמעט כולן לא מרוצות מ איך שהן נראות לא רק לגבי משקל,גם לגבי שיער למי שיש חלק רוצה תלתלים ולהיפך ועוד', לדעתי מה שגורם להם להתעסק סביב זה בצורה קצת מוגזמת זה העניין החברתי שלהיות יפה זה להיות רזה, גם אצל הגברים הצעירים נכנס מאין טרנד חדש שגם שומרים על רזון ופיתוח שרירים. זה קשה ומתסכל במידת מה כי לא כולם יכולים להגיע לתוצאות הרצויות ורוצות להיות IN בחברה. סיבה נוספת היא השפע שעומד מנגד עם כל הפיתויים שרק מקשים עליהם.
אני יודעת ובטוחה שלא מחדשת שההתעסקות הזאת קיימת בכל שכבות הגיל מכל מיני סיבות ולא כולם מצליחים אז ישנם מעידות וחריגות מהתוכנית אבל בסופו של דבר כולם מנסים לחזור לאיזו תבנית מסודרת שתעזור להם להגיע למשקל הרצוי. וכולם במין לופ חוזר(לא אובססיה) כי לכולם טוב יותר להרגיש רזה יותר. רק שהמבוגרים רואים את הרזה בשונה מהצעירים אצל הצעירים רזון זה להיות שטוח.

הייתי נותנת את הדעת רק במקרים:
אם היא מקיאה אחרי האוכל.
אם היא הייתה שמנה לפני כן והגיעה למשקל הזה ועדיין רואה בה שמנה.
לא מתעסקת בדברים נוספים פרט לזה
מסתגרת ונמנעת ממפגשים חברתיים.
 
אולי את צודקת ואין לה הפרעת אכילה, אבל

הגבול הוא מאוד דק ואחכ קשה מאוד לצאת מזה.
לדעתי, במקרים כאלה, אם יש ספק, אין ספק!

עדיף לבדוק את העניין ולשמוע ממוחה שהכל תקין מאשר לא לעשות כלום ולגלות את זה כשכבר מאוחר מידי.
 
זה הזמן לפנות לעזרה מקצועית

נהדר שהיא איתך בערוץ פתוח אבל עדיין, צריך אדם מקצועי שמבין במתבגרים ובבעיות אכילה
 
למעלה