ההגרלה התבטאה בזה ש"בא ארי נוהם ושואג מאוד בצדיו והכהו בשיניו ועקר צלע אחת מצלעותיו ואכל ממנה כזית." בסוף הוא זכה בחיי עולם הבא. אבל זה... נו.. פרס די מעורפל. אני הרי לא באמת יודעת מה קורה שם. הייתי מוותרת על התענוג
אבל הסיפור בהחלט משעשע. בהחלט ממליצה עליו לטלנובלה.
לא כל כך בגלל הפואנטה, יותר בגלל דרך מסירת הסיפור. הרבה קווי עלילה מיותרים לכאורה, הרבה דמויות שמופיעות לרגע ונעלמות. ואפילו על רבי מאיר איננו יודעים הרבה (אני מניח שאין הכוונה לתנא הידוע מהדור שלאחר חורבן בית שני). הפרומו שלך עושה עוול לרבי מאיר: הוא היה פאסיבי לגמרי כל אותו הלילה.
איך צריך לבטא את המילה פחחחחחחחחחח? האם ישנו כלל בקובע כמה ח-ים יש בפחחחחחחחחח? האם פחחח טוב כמו פחחחחחחחחח, והאם פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח זה כבר הגזמה?
גרסה עם סוף שונה לאותו מדרש ושירשור קצר: http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=801062 נראה לי שחלק גדול מהסיפור מיועד לגרום לנו להבין שר' מאיר נהג לכאורה כראוי. לא היתה לו סיבה לחשוש מלהגיע לאותה אכסניה, הוא נקט לכאורה כל אמצעי זהירות ולמרות זאת אולי נכשל. גם אני לא מבין מה הסיפור עם השכן הגוי והלסטים.
אם זה מה שמענין אותך, חפש את הסיפור על ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. אם זכרוני לברכה, שלמה שבא כתב פעם ספר שקיבץ סיפורים כאלה מהמקורות, שם הספר "אהבה דוחקת את הבשר".