קיפודית ים
New member
הפעם זו מלחמה.
הורים יקרים שלי שמאוד אוהבים אותי. או לפחות אתם טוענים כך... אני כבר לא יודעת למה להאמין. בשבוע הבא מתחילים מועדי ב' שלי, והפעם, אם לא אצליח להוציא ציונים "נורמליים", כהגדרתכם, לא אוכל להמשיך ללמוד באוניברסיטה. פשוט לא תשלמו את שכר הלימוד שלי. עד מתי תמשיכו לשחק בי? כשאמרתי בחופשת השחרור שלי מהצבא שאני מעדיפה לעבוד שנה-שנתיים ורק אז ללמוד- הקמתם קול צעקה. אז הלכתי ישר ללמוד. ייללתם שהמצב הכלכלי חונק אתכם- אז במקום לעבוד וללמוד, או לעשות פר"ח וללמוד- עשיתי הכל. כדי שיהיה לי כסף ואוכל להקל עליכם. כשנגנב לי התרמיל לפני ארבעה חודשים, אני זו שהשלימה את החוסרים. אם שכחתם, נאלצתי לקנות משקפי ראייה חדשים. אפילו לא העזתי לבקש מכם! הייתי צריכה כסף, אז עבדתי עוד... בתחילת השבוע הודעתם לי, שאם לא אתחיל להוציא ציונים, לא תשלמו בשבילי את שכר הלימוד. אמא, את טוענת שזה עולה לך 30 אלף שקל בשנה. איך יכול להיות, אם שני שליש משכר הלימוד שלי שילמתי ממענק השחרור? אבא, סירבת לתת לי את המסמכים ממס הכנסה שהייתי צריכה כדי להגיש בקשה למלגה. אמרת שגם ככה לא יתנו לי כלום. איך יכולת היית כל כך בטוח, עד כדי כך שמנעת ממני אפילו את הסיכוי? רוב הזמן מימנתי לעצמי את האוכל. אני אמנם אוכלת מעט, אבל עדיין... עכשיו אני מבינה טוב מאוד ומעריכה את העניין של עריכת קניות במקום זול, ולהעדיף יוגורט כזה על אחר בגלל הבדל של שקל. איפה בחצי השנה האחרונה הייתם אתם? ומה על המשקפיים? לידיעתכם, נותרה לי עוד כחצי שנה עד שאסיים לשלם עליהם. מתי באתי אליכם לאחרונה בבקשה לעזרה כספית? לא נראה לי ששמעתם ממני בקשה כלשהי כבר המון זמן. בתחילת השנה שקלתי צעדים קיצוניים כדי להרוויח כסף ולשמור על רמת חיים סבירה, ואתם לא ידעתם מזה. אתם לא יודעים שכבר עכשיו אני בתחילתם של צעדים כאלה. ונניח שתפסיקו לסייע לי בשכר הלימוד. מה אעשה אז? מה יצא לכם מזה? אבא, תפסיק להיות נחמד אלי לייד החבר שלי. את הכבוד שהיה לי אליך- איבדת. אמא, מי את שתשפטי אותי ותגידי לי שהתשישות שלי בחודש האחרון היא לא תוצאה של תיזוזים כל השנה וניסיונות בלתי פוסקים לעמוד במטלות שלי בעבודה, בלימודים ועם החניכה שלי, ועוד להיות כמו כולם. רוצים לשמוע משהו? אני אבודה. אין לי מושג מה לעשות עם עצמי. זה מצב של מלחמה על החיים שלי. בשבוע הבא אני אמורה גם לחגוג יום הולדת, ומה שאני מאחלת לעצמי זה רק שקט ושלווה. אני מעדיפה למות מאשר להיות במצב הנוראי הזה של חוסר וודאות. בגלל התזמון הגרוע שלכם, אני מתה מפחד, עד כדי כך שאני לא יכולה להבין את מה שאני קוראת! ואם אכשל... לא תהיה לי עוד הזדמנות. לא אוכל להמשיך ללמוד. שיהיה לכם ברור- אני לא מתכוונת להישאר איתכם בבית. עדיף לי מקום אחר, בו האנשים אדישים אלי ולא מנסים בכוח לשים לי רגליים ולייאש אותי בתירוץ השחוק ולא אמין של "אנחנו רוצים את טובתך". אטומים, אם הייתם רוצים את טובתי הייתם זורקים לכיוון שלי קצת תשומת לב! הרי אתם דורשים את אותו הדבר ממני... אם אני יכולה- למה לא אתם? אני.
הורים יקרים שלי שמאוד אוהבים אותי. או לפחות אתם טוענים כך... אני כבר לא יודעת למה להאמין. בשבוע הבא מתחילים מועדי ב' שלי, והפעם, אם לא אצליח להוציא ציונים "נורמליים", כהגדרתכם, לא אוכל להמשיך ללמוד באוניברסיטה. פשוט לא תשלמו את שכר הלימוד שלי. עד מתי תמשיכו לשחק בי? כשאמרתי בחופשת השחרור שלי מהצבא שאני מעדיפה לעבוד שנה-שנתיים ורק אז ללמוד- הקמתם קול צעקה. אז הלכתי ישר ללמוד. ייללתם שהמצב הכלכלי חונק אתכם- אז במקום לעבוד וללמוד, או לעשות פר"ח וללמוד- עשיתי הכל. כדי שיהיה לי כסף ואוכל להקל עליכם. כשנגנב לי התרמיל לפני ארבעה חודשים, אני זו שהשלימה את החוסרים. אם שכחתם, נאלצתי לקנות משקפי ראייה חדשים. אפילו לא העזתי לבקש מכם! הייתי צריכה כסף, אז עבדתי עוד... בתחילת השבוע הודעתם לי, שאם לא אתחיל להוציא ציונים, לא תשלמו בשבילי את שכר הלימוד. אמא, את טוענת שזה עולה לך 30 אלף שקל בשנה. איך יכול להיות, אם שני שליש משכר הלימוד שלי שילמתי ממענק השחרור? אבא, סירבת לתת לי את המסמכים ממס הכנסה שהייתי צריכה כדי להגיש בקשה למלגה. אמרת שגם ככה לא יתנו לי כלום. איך יכולת היית כל כך בטוח, עד כדי כך שמנעת ממני אפילו את הסיכוי? רוב הזמן מימנתי לעצמי את האוכל. אני אמנם אוכלת מעט, אבל עדיין... עכשיו אני מבינה טוב מאוד ומעריכה את העניין של עריכת קניות במקום זול, ולהעדיף יוגורט כזה על אחר בגלל הבדל של שקל. איפה בחצי השנה האחרונה הייתם אתם? ומה על המשקפיים? לידיעתכם, נותרה לי עוד כחצי שנה עד שאסיים לשלם עליהם. מתי באתי אליכם לאחרונה בבקשה לעזרה כספית? לא נראה לי ששמעתם ממני בקשה כלשהי כבר המון זמן. בתחילת השנה שקלתי צעדים קיצוניים כדי להרוויח כסף ולשמור על רמת חיים סבירה, ואתם לא ידעתם מזה. אתם לא יודעים שכבר עכשיו אני בתחילתם של צעדים כאלה. ונניח שתפסיקו לסייע לי בשכר הלימוד. מה אעשה אז? מה יצא לכם מזה? אבא, תפסיק להיות נחמד אלי לייד החבר שלי. את הכבוד שהיה לי אליך- איבדת. אמא, מי את שתשפטי אותי ותגידי לי שהתשישות שלי בחודש האחרון היא לא תוצאה של תיזוזים כל השנה וניסיונות בלתי פוסקים לעמוד במטלות שלי בעבודה, בלימודים ועם החניכה שלי, ועוד להיות כמו כולם. רוצים לשמוע משהו? אני אבודה. אין לי מושג מה לעשות עם עצמי. זה מצב של מלחמה על החיים שלי. בשבוע הבא אני אמורה גם לחגוג יום הולדת, ומה שאני מאחלת לעצמי זה רק שקט ושלווה. אני מעדיפה למות מאשר להיות במצב הנוראי הזה של חוסר וודאות. בגלל התזמון הגרוע שלכם, אני מתה מפחד, עד כדי כך שאני לא יכולה להבין את מה שאני קוראת! ואם אכשל... לא תהיה לי עוד הזדמנות. לא אוכל להמשיך ללמוד. שיהיה לכם ברור- אני לא מתכוונת להישאר איתכם בבית. עדיף לי מקום אחר, בו האנשים אדישים אלי ולא מנסים בכוח לשים לי רגליים ולייאש אותי בתירוץ השחוק ולא אמין של "אנחנו רוצים את טובתך". אטומים, אם הייתם רוצים את טובתי הייתם זורקים לכיוון שלי קצת תשומת לב! הרי אתם דורשים את אותו הדבר ממני... אם אני יכולה- למה לא אתם? אני.