טוב אז זה מה שקרה בסוף...
קודם כל אני חייבת לציין שאתם ממש חמודים שהתייחסתם והגבתם, הייתי בהחלט בדילמה.... אבל לתכלס: אתמול החלטתי שאני לא יכולה לשמור יותר כלום בבטן, הרגשתי ממש רע עם עצמי. התקשרתי לחבר שלי לפלאפון למרות שידעתי שהוא קצת עמוס עכשיו (משהו מהעבודה) אבל לא יכלתי לחכות יותר. שאלתי אותו אם הוא יוכל להתפנות כרגע באופן דחוף כי אני פשוט חייבת לדבר איתו. הוא היה קצת בהלם כי זאת הפעם הראשונה מאז שאנחנו יחד (אגב - אנחנו כבר קרוב ל-5 שנים יחד) שאני מדברת בנימה כזו (הייתי נורא רצינית בטלפון ואפילו קצת על סף דמעות) והוא די נלחץ, ניסה לשאול אותי שוב ושוב על מה אני צריכה לדבר איתו ואם הכל בסדר, אבל אני ממש לא יכלתי לדבר. פשוט נחנקתי. הוא הגיע אחרי 10 דקות בערך, נכנס ונעמד מולי. לא אמר כלום, רק בא וחיבק אותי. ואתם יודעים מה אני עשיתי? למרות כל התכנונים וכל המילים שכבר היו מוכנות לי בפה, פשוט.... פרצתי בבכי. עד עכשיו אני בהלם מעצמי מעוצמת האמוציות שהיו בפגישה הזאת. טוב, אחרי שנרגעתי קצת (שזה לקח די הרבה זמן, ובכל הזמן הזה הוא פשוט עמד וחיבק אותי ולא אמר מילה), ישבנו על כוס קפה והתחלנו לדבר. זאת אומרת - אני התחלתי לדבר. לא נכנסתי לפרטים, זה נראה לי לא לעניין, אבל אמרתי הרבה. הכל פשוט זרם. אמרתי לו שאני מרגישה שקצת נלחצתי מהדרך שאנחנו הולכים בה, אולי השגרה קצת קלקלה ו.... בכללי שלא היה לי טוב לאחרונה ומאוד עצוב לי לחשוב על זה. כי הוא באמת יקר לי. באמת. הוא ענה לי שהוא הרגיש בזה, הוא לא האשים אותי בהרגשה הזאת כי במקום מסויים גם אצלו היו קצת "פרפרים" ולחץ אבל הוא אוהב אותי ועל זה אין ויכוח, מה שחשוב מבחינתו זה שאני אהיה מאושרת. באותו לילה היה לנו פשוט נפלא, ולא רק בגלל הסקס, התנוחה או כל הבולשיט הזה, רוב הלילה פשוט ישנו מחובקים. זהו. זה מה שהיה. שוב תודה, אתם מקסימים!
