על עוברים ואנשים
ובכן. אני מאמינה שהפלות הן רעיון חיובי באופן כללי, כי הן מאפשרות לנשים ולמשפחותיהן לשלוט במהלך החיים שלהן, ומונעות מצב של ילדים לא רצויים, מה שמפחית גם את השפעות הלוואי העתידיות, כמו סבל נפשי, הידרדרות לפשע ולמצוקה, דרות רחוב, רעב, מחלות, עוני וכו´. שאלת הסבל שנגרם לעובר בעת ההפלה לא ממש רלוונטית, כי למיטב ידיעתי הפלה מתאפשרת רק עד שלב מוקדם מאד יחסית (איזור חודש שלישי), שבו (בניגוד למצוין בפרסומים דמגוגיים כאלה ואחרים של ארגונים כמו אפרת), העובר הוא לא אדם שלם ועצמאי בעל תחושות ומודעות אלא יותר כמו גוש תאים נטול מערכת עצבים. עם זאת, נותרות בעינן השאלות הפילוסופיות המעיקות לגבי הפלות בכלל, ומה שיותר מטריד אותי - לגבי המקרה הספציפי של הפלת עובר בעל מום. שהרי, כולנו לוקים בדפקטים שונים ומשונים, בין אם מולדים ובין אם נרכשים; ומה נותן לנו את הזכות להחליט מי דפוק יותר, אדם בעל מום פיזי ועולם רגשי ותודעתי מפותח, או אדם בריא פיזית ונכה נפשית ? ואם כבר החלטנו, האם ראוי שנהנדס את האנושות בצורה כזו שנביא לעולם רק תינוקות מושלמים, עם עינים כחולות ותלתלי זהב, וניצור לנו גזעים רצויים יותר ורצויים פחות? ועוד כהנה וכהנה שאלות בעניני הנדסה גנטית ותכנון הפוריות ודברים.