../images/Emo63.gif דבר תורה לפרשת "נשוא"
איסורי איסורים- טוב או רע ליהודים?
על אף הנימה החיובית-מה שעולה מדברי חז"ל שרש"י מביא בתחילת פרשת דיני נזיר:
"למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" ידוע למי שממשיך לעקוב בפרק שהדברים לפתע משנים כיוון, כאשר אותו רש"י מביא מאמר אחר מחז"ל התוקף את הנזיר:
"וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין" לאותו מאמר יש המשך שאינו מצוטט ברש"י, שנראה מביא לידי הרמת גבה אצל אנשים מסויימים, שתפיסתם בנושא תורה ומצוות חייה טוב יותר עם המאמר הראשון: "ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה". ואין לראות בזה יוצא-דופן. אם ראיתם מאן-דהו [=מישהו] תמה על מאמר חז"ל זה אתם מוזמנים להפנותו למאמר אחר ממסכת נדרים של התלמוד הירושלמי, העוסק בסתם אדם שנודר:
"רב דימי בשם רבי יצחק: לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים". ויש עוד. דברי חז"ל אלו יכולים להביא לתפיסה טובה יותר של מה זה תורה ומה זה הלכה כשהם מאירים את הקונספט הזה באור שונה מהמלל הפופולרי בו נתקלים ביום-יום.
בזאת לא גמרנו. יש אלו שישר אוהבים להניף זאת כדגל- די לכם עם ההחמרות המיותרות וכו. בלי לשאול: אז מה זה בעצם אומר
למה
אני חושב ששוכני פורום זה ירצו לרדת לעומקם של דברים. את העומק של רעיון זה, לדעתי, אפשר לשאוב ממאמר חז"ל אחר:
"גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה". הבעיה פה אינה הלגיטימיות להוסיף הגבלות מעבר למה שמופיע מפורש אלא שאין הפנמה ש
"כשם שפרצופיהם שונים"- כך ההתמודדויות הרוחניות של האנשים שונות. למרות שהתורה כוללת כ318(תרי"ג) מצוות אין אף אדם, לעולם, שיכול לקיים את כולם! למה? סיבה פשוטה- הם לא נועדו לכולם. התורה מצווה את המלך הישראלי שלא ירבה לו נשים ולא ירבה לו סוסים. סתם אדם שירצה גם כן להסתפק באישה אחת ובסוס אחד, שיעשה מה שנראה לו אבל שלא יחשוב על עצו כ"מקפיד במצוות". זה לא שייך אליו כל העסק הזה. המלך שנמצא במלכוד של "הון ושלטון" נמצא בהתמודדות אמיתית בנקודות אלו, הבניה של העולם הרוחני שלו חייבת את המצוות האלו-
לסתם אדם אחר הקפדה עליהם לא תוסיף כלום! אותו כנ"ל לכהנים שמצווים להתרחק משתיית משקאות משכרים שזה עלול ביותר למי שעסוקים ב"חינגות" ו"על האש" ימים רבים בשנה. סתם אדם, כנראה פחות ירגיש בכך צורך, אך אם רוצה בכל זאת,כל עוד אין היזק, שייערב לו. וכולי וכולי התורה שבכתב (המבוארה במסורת) מספיק רחבה לתת לכל פלח בחברה את המרשם המתאים לבניה רוחנית לפי נקודות ההתמודדות שלהם. אין צורך "להמציא את הגלגל" או יותר נכון לגבינו- לנפח את המימדים שלו מעבר.
הנקודה הזו הביאה אותי למוסר השכל רלוונטי לפה. על אף שכבר ציינתי כאן בעבר איך רואים מדברי התורה שנושא משכב-הזכר עומד בעריות בפני עצמו והוא לא בא ב"חבילה אחת" עם השאר הייתי צריך את פרשת "נשא" שתלמד אותי מה זה
תכל'ס אומר. יודע שיש אלו שמניפים את דגל איסור משכב-זכר כהוכחה נגד לגיטמציה של הומואים דתיים. לדעתי "נשא" באה ולימדה ש
היא הנותנת- דווקא קיומו של איסור זה מהווה את הלגיטימיות לכך. כשם שאיסורי ריבוי הזהב/כסף/מכוניות מהווה לגיטמציה לשלטון מלך ואיסור לשון הרע מהווה לגיטמציה למי שנמשך לתקשורת ואיסור יצירת פסל ותמונה למי שנמשך לאומנות. איסור משכב זכר הוא נקודת הבניה הרוחנית עבור האדם הנמשך וחפץ באהבת גבר זו הנישה עבור הפלח ההומוסקסואלי. אין טעם להוסיף/"לנפח" את זה.
מה החשיבות בכך?
ומהי העשיה החיובית שאפשר להציע? אלו שאלות לפרשות אחרות [כולל אלו שטרם נכתבו...] שבת שלום
-טוהר-