הפינה של טוהר

טוהרtoar

New member
../images/Emo63.gifד"ת וסיפור לפרשת "ויגש"

מה שאני אוהב כשמגיעים לפרשת "ויגש" הוא להיזכר באחד המשלים של הממשיל הגדול הידוע-המגיד מדובנא, שמראה שיש דברים שלא משתנים [ואולי אף נעז לומר הופכים לחלק ממסורת היהודים גם אם הינם לזרה] בפרשה, לאחר שיוסף מתוודע לאחיו ומגלה שהוא המשנה למלך במצרים [האם מכאן "הוקרץ" התפקיד "משנה לראש הממשלה" של פרס?] הוא מצווה עליהם בתיאום עם המלך לבשר לאביו ולצוות שיעבור עם כולם למצרים. כשהאחים מגיעים ליעקב קורה דבר צפוי, האב האבל מסרב להאמין להם. אז קורה דבר מוזר- " וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם, וַיַּרְא אֶת-הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" [מה', כו-כז]- יעקב מסתכל על העגלות ופתאום משתכנע שאכן הדבר הלא יאומן קרה. מה מיוחד בעגלות האלה? אז רש"י מביא פירוש ידוע ממדרש שבדיוק לפני העלמות יוסף הוא ואביו דנו בסוגיית "עגלה ערופה" ובכך שהביא עגלות רצה לרמוז לו על כך. אך האם אין הסבר קרוב יותר לפשט מתיישב על לב? לכך מביא המגיד מדובנא משל שיסביר זאת [הציטוט להלן הוא AS IS- כמו שמופיע במקור ללא שום שינוי-חוץ מעיצוב אולי]: "[סט] עיר אחת ממדינת ספרד קבלו עליהם לרב ומורה איש אשכנזי [ושתי מדינות אלו הלא אנשים שונאים אלו את אלו כנודע, אך מפאת ההכרח קבלוהו, עבור רב חכמתו ויראתו] והתנו עמו שלא יביא אתו כי אם בניו ובנותיו הקטנים, הצריכים לענין השגחתו, והגדולים ישארו בארצם. ועל כן בשלחם עגלה אחר בני ביתו, יבחרו עגלה קטנה מאוד שתספיק אך עבורו ובניו הקטנים ולא יותרו לשלח מרכבה גדולה ורחבה מדאגה פן יעלה עליו עוד אחד מבניו הגדולים או מהקרובים" ולכן, כאשר יעקב ראה את העגלות שהביאו בניו, ראה את הסוג המלכותי שלהם ושהן רחבות להכיל כמה שיותר, הבין שאכן אדם כלשהו בתפקיד רם במצרים הוא ששלח את העגלות הללו, ושיש אמת מאחורי דברי בניו. שבת שלום
וצום עשרה בסילבסטר קל ומועיל
-טוהר- נ.ב. סתם מחשבה- מעניין האם עוד כמה עשרות או מאוד שנים יהיה איזשהו תאריך בקלנדר האזרחי שיוציין בכותרת "חגיגות ההיטלר", או "חגיגות הנסראללה". כמו שזה צורם לך כרגע, נסה לחשוב על "חגיגות סילבסטר" גם כמה שנים לאחור.
 

טוהרtoar

New member
"הבלוג שבחיי"- הגענו ל-ז

הפעם-רגע פרעון ההבטחה שלי הגיע
כמו שכתבתי, בזמן שהייתי בתיכון האינטרנט כבר התחיל לפרוץ לכל עבר וגם לביתי הוא הגיע. למדתי בירושלים הקדושה, וכאשר עלה בידי לגלות תוך כדי שיחה שהאדם שמגיב לדברי בצ'אט בצד השני של הרשת הוא גם דתי ומירושלים, ישר קפצתי לרעיון להפגש שם. כשכתבתי לו היכן אני לומד הוא אף הציע להפגש ליד הישיבה כך שלא אתרחק הרבה. [אני חושב שזה היה בשמינית דווקא ולא בשביעית, כי בשביל להפגש איתו הלכתי החוצה בעצומו של יום, שזה היה מאפיין אותי בשמינית כי ממילא כבר הכל הלך להסתיים [ובשאר השנים הייתי חרשן] מצד שני יכול להיות שיצאתי בהפסקת הצהרים...טוב נו, הזכרון שלי בתוחמים מסויימים מאוד קצר, בכל אופן-] בצהרי אותו יום מדובר יצאתי מהישיבה להפגש איתו [כמובן, אחרי שתקשרתי מהפלאפון לברר שהוא הגיע] משום-מה הוא בחר שלא להגיע באמת ממש קרוב לישיבה אלא במקום הוליך אותי לתוך רחובות צדדים עוד ועוד משם [אני זוכר עד היום ירידה גדולה בסיבוב שהייתי צריך לעשות כדי להגיע להיכן שהוא חנה] והנה, אני רואה באמת מרחוק דמות כלשהי, כנראה הוא. הנה זה מגיע. אחרי פגישות לא רבות שהיו לי עם אנשים [ממש לא הרבה, גם חששתי ולא רציתי, גם לא יצא לי לדבר באמת שיחה-שיחה עם מישהו שהרגשתי נוח להפגש עמו וגם היה לי כבר מפגש עם מישהו שרציתי לשכוח ועל כך ב'פוסט' אחר] שמחתי שאני הולך סוף סוף פעם ראשונה לפגוש בחור דתי, מישהו שיהיה יותר קרוב לנפשי... איחולי נימוסים,כמובן, לאחר מכן שתיקה קלה ולאחר מגיע ממנו משפט בלתי צפוי ממש: "טוהר, תקשיב לי טוב, מהניסיון שלי-אל תכנס לזה. תאמין לי כשנכנסים לזה כבר לא יוצאים מזה. תקשיב למה שאני מציע ואל תכנס לזה" ולאחר חיבק אותי וחזר למכוניתו. אני הייתי קצת בשוק. מיותר לציין שלא לזה ציפיתי. לא תארתי לעצמי שזו תהיה פגישת אזהרה שכזו לפני רצף של שיחות ופגישות עם גברים ש[גם כדבריו]יהפכו יותר מסיביים ועניין שבשגרה כדברים אחרים אצלי. כמובן שלאחריו יצא לי להפגש עם עוד הרבה דתיים [היה שלב שרציתי רק] רק שאף אחד מהם לא בא במטרה להציע לי משהו [חוץ אולי מהצעות מגונות
] אלא דברים אחרים... בפוסט הבא: אני קצת חושש מהרעיון אבל עלה לי בראש שאתם תציעו על איזשהו נושא...נראה...
 

סבבב

New member
מרשים מאוד...

הוא נשמע אדם אחראי, קשוב וטוב-לב. הוא אגב צודק במה בהוא אמר. כי אם אדם הוא הומו, אבל לא נחשף לאינטרנט או לאפשרות לממש את היותו הומו - הוא יוכל להדחיק זאת בצורה כזו או אחרת. אך אם הוא נחשף ומתחיל להתרועע... אזי, הוא כבר לא ייצא מזה...
 
מרשים עד אימה

גם כושי שלא נחשף לחיי חירות - לא יתלונן על עבדותו, ואפילו ישמח בה. עד לפני לא הרבה שנים נשים לא נחשפו לזכותן להצביע בבחירות או להעיד בבימ"ש - וזה נראה להן בסדר לגמרי (להזכירך, קיימות גם היום כתות מוזרות בהן עד היום עדותה של אישה לא ממש נחשבת), ואפשר אפילו לא לגלות לנשים שאסור לבעל שלהן לאנוס אותן וככה האונס יראה להן זכות טיבעית השמורה לגברים. כך נוכל לבנות עולם חדש וטוב יותר. פשוט נהדר.
 

סבבב

New member
טוב שלא נסחפת...

כהרגלי, אני הדעה המנוגדת והשמרנית... ההשוואה לאונס נשים ממש לא שייכת. בוא נצא מנקודת המוצא הבאה: לרוב (ואני לא מכליל) הומו דתי יישאר בארון. וכאן יש לו שתי אופציות: 1) להתחתן - להקים משפחה (על כל המשמעויות שבכך) , לחיות בשקר מסויים. 2) לחיות עם גבר בחשאי (במקרה הטוב הם זוג, ובמקרה הפחות טוב- סטוצים), ולשקר לכל העולם כל הזמן, כי הוא לא מתכוון לצאת מהארון. שתי האופציות קשות ולא ממש מאפשרות חיי אושר. בשתיהן ההומו הדתי יחיה בשקר. כיום, כאשר הוא נחשף לעולם ההומואי בהכרח יותר מבעבר - סביר שהוא יבחר באופציה השניה. בעבר, כאשר היתה פחות נגישות - האופציה הראשונה היתה האופציה המועדפת. אין ספק שאם הומו דתי לא נחשף לעולם ההומואי על שללב תכניו ובעיותיו - הוא יבחר באופציה הראשונה, ויחיה עם פחות התלבטויות. למען הסר ספק!!! אני אומר וחוזר ואומר - האופציה הראשונה היא אופציה רעה וקשה. אך חשוב גם לומר - האופציה השניה - לא טובה ממנה. אמר לי לא מזמן חבר טוב - "אני יודע שאני לא אהיה מאושר, אבל אני מעדיף שלפחות תהיה לי משפחה...". על זה לא היה לי מה לענות לו... יש משהו בדבריו. אתה עכשיו תגיד - וזו ההוכחה שצריכים לצאת מהארון! ואני אומר - לאט לך... קל לך לדבר כי אתה כבר שם ולא ממש חי בעולם והחברה הדתית. ועל זה נאמר - על תדון אדם עד שתגיע למקומו.
 

aviadd1

New member
למה? למה?????

למה אתה פוסל כל כך מהר ובהינף יד את האופציה השלישית? למה אתה לא מאפשר לעצמך אושר. אז נכון שיש אנשים שזה לא אפשרי להם, ויש מקצועות שזה יגרום לך בעיות, אבל רוב ההומואים כיפה סרוגה יכולים להיות מאושרים מחוץ לארון.
 
בגלל הפחד

איש יקר אחד, שגדל בעולם דתי מאד, המשיל את מצבו כנער שגילה את ההומואיות שלו למצבו של נער הגדל במשפחה נאצית ולפתע מגלה שהוא יהודי ועליו לשמור זאת בסוד. האמת? פחד אלוהים. זוועה. לכן, אולי כדאי להתמקד באפשרות לנצח את הפחד ואיך עוזרים לחלשים יותר לעשות את זה. הרעיון, המאד חילוני, של ראיית האדם ואושרו במרכז מחלחל גם לעולם הדתי - אולי מכאן תפציע קרן אור בחשיכה, מי יודע.
 

מנסון1

New member
אתה מתעלם מדבר אחד

אם מדובר בבן אדם שהשלים עם כך מבחינה מצפונית ודתית שהוא רוצה לחיות עם גבר, וכל מה שמונע ממנו זה מה יאמרו השכנים, אז בהחלט מובן הצורך לצאת מהארון לחופשי כמו כל הדוגמאות שמנית. אבל אם מדובר בבן אדם שמבחינה דתית רואה בכך התרחקות גדולה מדי מהדת ולא שלם עם זה, ומעדיף את השלמות הדתית בעיניו על חיים זוגיים עם גבר, אזי מה העניין הגדול לצאת מהארון. מספיק שכמה מחבריו ידעו. ופה מדובר לא כמו עבד שלא נחשף לחיי חירות, כי מדובר באנשים שמודעים לחיי ההומואים, ולמשיכתם שלהם והתאהבותם בגברים. אלא יש בו בחירה מודעת בין 2 דרכים. ושוב להזכירך שההתקדשות וההיטהרות הדתית, יכולה להיות יותר חזקה אצל אנשים מאשר העניין המיני, ובדוגמא הקיצונית אצל הנצרות הנזירים והכמרים, ואפילו אצל המנזרים הבודהיסטים. אז גם אצל היהודים. ברור שמי שלא יכול בלי זה, וחיי אהבה אצלו הם צורך עצום, ורק בגלל הסביבה נמנע מזה אז יש בכך טרגדיה גדולה. אבל מי שנמנע בגלל פנימיותו, כלומר הוא מעדיף דברים אחרים על פני אהבה, אתה לא יכול לקבוע בשבילו מה יותר חזק אצלו.
 
אני אכן מתעלם

ומסכים עם כל מילה שלך. אני מכבד מאד בחירה של אדם לוותר על משפחה, זוגיות או ילדים אם היא נובעת מרצונו החופשי של אדם. אני מתקומם מול בחירה כזאת כשהיא נובעת מאי קבלה של עצמך ומחשש של "מה יגידו ויחשבו עלי בני משפחתי/חברי/הרבי/השכנה/ההורים של גיסתי". וגם אפשר לחיות חיי פרישות והתנזרות ממניעים דתיים ועדיין להיות אדם גאה ושלם עם המיניות של עצמך בלי צורך לשקר לעצמך ולאהוביך כל החיים. לא נראה לי שייגרע מערכה של ההתנזרות בגלל שהיא התנזרות מגברים ולא מנשים.
 

סבבב

New member
אני לא אמרתי שזה לא אפשרי...

אני אמרתי שבוא נצא מנקודת הנחה שזו המציאות. ובינינו, לרוב, זו המציאות.
 
הנה האושר (?!) ../images/Emo121.gif

אביעד יקירי! על איזה אושר אתה מדבר? האם כל זוג סטרייטי נשוי חי באושר? לרוב כן, כי יש משפחה, יש ילדים ואחר כך נכדים ואולי גם נינים וזה כייף... מנין אני יודע זאת? אני רואה את בני משפחתי האחרים ואני רואה גם את ילדיהם ואת נכדיהם ואלו גורמים לא ושר לכל הסובבים אותם. אפילו לי עצמי ועל אחת כמה וכמה להוריהם ולזקניהם. לעומתם אני רואה זוגות ללא ילדים, החשים בחיסרון עצום (!). יש מהם, השואפים בכל מאודם לזכות בילד או יותר גם במחיר של השקעה אדירה בטיפולים רפואיים, שיסייעו בידם להוליד. גורלו של ההומו אינו שונה בהכרח. יש כמוך, שאינם חפצים בילדים, וטוב להם לחיות עם בן (או בת) זוג, שהוא בן מינם באושר ובכבוד, ויש כאלה, שלמרות נטיינתם היו רוצים לחיות חיי משפחה עם אשה וילדים, וסביר להניח שמספר הדתיים ביניהם רב. בקיצור: כל אחד הוא עולם אחר ואתה שואף לכך, שכל העולם (ההומוסקסואלי לפחות) יתנהג כמוך. היכן הצדק? היכן הדמוקרטיה וחופש הבחירה? נכון. לא לכל אחד מתאים לחיות עם אשה. אבל האם נראה לך, שבמסגרת הפורום נוכל לייעץ באו פן מקצועי ובלתי תלוי, מה על כל אחד לעשות?! תאר לעצמך, שאדם חולה יבקש אבחנה רפואית בצורה דומה, והרופא?... יעשה "הוקוס פוקוס"; "אבראקדברא" ו... ירשום לחולה תרופה.... זה נראה לך רציני?! הרי זה, מה שאתה מבקש לעשות! בקיצור: אנחנו יכולים להעניק זה לזה תמיכה רבה (וחובה עלינו לעשות כן). אבל מכאן ועד לפסיקה חד משמעית בדברים, שיש בהם לקבוע את עתידו של כל אחד, המרחק עוד רב.
 
אמת

אכן כן, דברי חכמים בנחת נשמעים. עם זאת כיוון שדבריי רק נראו ולא נשמעו, אולי כדאי לעקוב אחר כל הודעותיי בפורום. גם אם יש בהן נימת ביקורת כלפי מאן דהוא, אניט אומר זאת במלוא יראת הכבוד. אביעד זכה ממני לשבחים בעבר וגם כיום למרות המחלוקת בינינו אני יכול להעיד עליו כעל אישיות נפלאה. גם דבריו בפורום נאמרים בטעם, אלא שטעמו שלי איננו טעמי שלי בהכרח. עם זאת אני רואה בכל הגולשים כאן ציבור נפלא ויקר, שתענוג לשוחח איתו. הבדלי דעות והשקפות היו ויהיו תמיד א ולם החכמה היא לדעת לכבד את הזולת למרות הניגודיות. בשם הדמחוקרטיה זכותו של כל אחד להביע דעתו גם אם היא שונה מדעת אחרים, וזה כל היופי, שבוויכוח התרבותי. כל אחד ואחד מבין משתתפי הפורום ראוי להיות חלק מחברה תרבותית מכובדת. האם הנחתי דעתך?
 
ובא לציון גואל

בודאי, לא הי'ה לי מאום לומר בכלליות, התכוונתי באופן פרטי להערתך, שכל אחד שונה וצריך להניח לכל אחד לעשות את הבחירות המתאימות לו ומקסימום מצידנו (ככותבים/קוראים בפורום) לתמוך או להתנגד. יישר כח הפליט משוק הדגים
 

aviadd1

New member
לא מקבל את המשוואה שאומרת

שלזוג הומואי לא יהיו ילדים, והדרכים לכך ידועות. אני גם לא פוסל את האפשרות שאדם יעדיף את חיי הנישואין שגוררים חוסר אושר בכיוון אחד אבל מאפשרים בקלות את האושר בילדים. אני גם פוסל את הצגת הדברים על ידי סבבב שמתייחס ליציאה מהארון כאל משהו קלוש נדיר ולא מושג.
 

סבבב

New member
שוב...

לא אמרתי שהוא לא מושג או קלוש. הוא בהחלט נדיר. כי אם נאמר ש- 10% הומואים, אזי בוואי שאין אפילו אחוזון מחוץ לארון. אבל המציאות היא אחרת. המציאות היא שלרוב, ואני מדגיש לא כולם אבל לרוב, יעדיף הדתי להישאר בארון - מסיבות רבות ומגוונות שכולנו מכירים. אביעד, אתה נמצא בראש היוצאים מהארון ומובילי המאבק, אבל אל תשכח שהרוב הדומם לא כמוך וכפי הנראה גם לא יהיה... מתוך בחירה.
 
צודק?

אביעד היקר! שמח לפגושך מפעם לפעם בפורום למרות הניגודיות. אני שמח לשמוע את דעתך אולם עדיין אני סבור, שהבחירה איננה קלה כלל ועיקר, כפי שאתה מנסה לצייר, ועדיין יש מקום לחוות דעת אנשי המקצוע. תאר לעצמך, לו אני הקטן הייתי חודר לתחום המקצועי שלך בלא השכלה בתחום וללא ניסיון והייתי "מחלק" עצות לכאן ולכאן... כיצד הייתי מצטייר בעיניך? קצת רחמונעס, יהודים!...
 
למעלה