הפינה השבועית

[נעמונת 33]

נשמע טוב עכשיו לתכלס איך עוזרים נכון?!

 

[AutismTimesTwo]

לא בטוח שאני מבין, אבל בהחלט מסכים

לכל הפחות, אלה בהחלט הגדרות טובות כדי להתחיל דיון. ואני סקרן מאוד לראות לאן זה יוביל. באופן אישי, אני ממוקד בחלק התקשורתי (בהקשר של הילדים שלי).

בבלוג, מידע על טיפולים משלימים שהילדים שלי נעזרים בהם http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=775413

 

[גור42]

האם ההגדרה מוסכמת על כולם? ממש לא.

אבל בהתחשב בעובדה שבפעם האחרונה שהיתה ביננו אי-הסכמה, את "פתרת" את העניין בהכרזה אין לי מושג על מה אני מדבר, אז זו תהיה התגובה הראשונה והאחרונה שלי אלייך.

 

[ענתנוי]

הבהרות

ה"פינה השבועית" מציגה את נקודת המבט הטיפולית. מנקודת המבט הזו, כל אדם הוא עולם ומלואו. אנחנו מצפים מרופא לטפל בכל פצוע, גם אם הוא אויב או פושע. זה התפקיד שלו. אנחנו מצפים ממורה לעזור לכל תלמיד שמתקשה בלמידה. אין תלמידים לקויי למידה, יש רק מורים לקויי הוראה. בבעיות תקשורת יש רק תקשורת לקויה. הטיפול מתחיל כשכל המשתתפים מוכנים להקשיב ולשתף פעולה. בטיפול עצמו, כל בעיה היא מקרה מיוחד, ומטפל צריך להבחין בין מצבים שונים ולמצוא את הפתרון המתאים לכל מצב, או את האדם המתאים לכל בעיה. רופא צריך להבחין בין רגל שבורה לפצע פתוח. מורה צריך דעת להבדיל בין ילד שיודע לקרוא ומתקשה בהבנה לילד שמבין הכל אבל מתקשה בקריאה. בבעיות תקשורת כולנו מטפלים ומטופלים, וכולנו צריכים להבין את ההבדל בין תקשורת "נורמלית" לתקשורת "אוטיסטית" , אבל הנושא הזה לא חייב לעניין את כולם. אני לא משתתפת בשיחות שדנות בבעיות של שילוב, לדוגמה, כי אני לא מכירה את הבעיה, לא מבינה בזה וזה לא ממש מעניין אותי. אני לא מצפה שכולם יתעניינו בנושא התקשורת, אבל מי שלא מבין או לא מתעניין בנושא יכול להתעלם מההודעות האלו ולא להפריע עם קריאות ביניים והערות אישיות....

 

[tamarus1]

מי שלא מוכן להקשיב זאת את

ומי שלא מוכנה שאנשים לא יסכימו אתה, יכולה שלא לכתוב בפורום ולא להגיב באלימות מילולית.

 

[ענתנוי]

פינה של שקט

ביקשתי פינה משלי כדי לבטא את הידיעה שלי. ידיעה זה לא דיעה - עם ידיעה לא מתווכחים. מי שרוצה להבין יכול לשאול שאלות, לבקש הבהרות, הסברים או דוגמאות. מי שלא רוצה להבין לא חייב להיכנס לפינה הזאת. הפינה שלי לא צריכה להיות נעוצה עם סיכה על לוח מודעות ליום אחד, כמו פרפר בקופסה, אבל היא צריכה להיות "שקטה" כלומר, מוגנת מהפרעות סביבתיות. האם יש מקום ליחיד בפורום ציבורי? האם יש אפשרות לפתח דיון שעוסק בקבוצת האנשים שמתאימים להגדרת העבודה שלי, בלי שום קשר להגדרות עבודה אחרות?...

 

[tamarus1]

את קובעת מי מגיב למי?

את טוענת שיש לך הגדרות עבודה, כשבעצם את מנסה להגדיר אנשים שכבר הוגדרו אחרת. מה קורה לאלה שלא מתאימים להגדרות שלך? הוא לא אוטיסט? כי אם כן, ההגדרות שלך לא תקפות לכלל האוטיסטים ויש לברר למי הן כן תקפות

 

[ענתנוי]

הגדרות עבודה

מצמצמות נושא גדול לתחום צר שיש לו ביטוי מעשי. זה ההבדל העקרוני בין "הגדרה" ל"הגדרת עבודה". השאלה שלך ממש לא מובנת לי: הפינה שלי נועדה לאפשר לי לבטא את הידע שרכשתי מניסיון חיי בהיבט מסוים של אוטיזם. מה לא ברור כאן? למה ניסיון החיים שלי צריך להיות רלבנטי לכל האוטיסטים או לכל המצבים האפשריים? אם הייתי שפית שמשתפת אחרים בניסיון חייה בהכנת רטבים - היית מתקיפה אותי כי אני לא מוכנה לדבר על בישול בכלל או לגלות את המתכון הסודי לעוגת שזיפים?....

 

[tamarus1]

את מציגה את זה כתיאוריה כללית

וכשאומרים לך שזה לא נכון לכל האוטיסטים את יוצאת בהתקפה חזיתית על אלה שלא מכירים בך.

 

[גור42]

בהחלט יש מקום. השאלה היא איפה עובר הגבול...

השאלה היא איפה עובר הגבול בין "פינה שקטה של היחיד" לבין מקום שבו בן-אדם קובע קביעות נחרצות שנוגעות לא רק אליו אישית ואסור למי שלא מסכים איתו להגיב. ואני שואל את זה בכנות. זוהי באמת דילמה. מצד אחד, אני מבין את הצורך האישי שלך לדבר על הגישה שלך בלי הפרעות. מצד שני, אני לא חושב שזה הגיוני לצפות מאנשים בפורום ציבורי לא להגיב לקביעות נחרצות שהם לא מסכימים איתם. ובעצם, למה דווקא בפורום? אם את רוצה פינה אישית שבה תהיה לך שליטה מלאה על התגובות, למה שלא תפתחי בלוג? או קומונה (פתוחה)? בדיוק בשביל זה קיימות האופציות האלה.

 

[ענתנוי]

הבדל עקרוני

התלבטתי בנושא הזה ארוכות והגעתי למסקנה שאין לי ברירה. יש לי בלוג שבו אני מבטאת את עצמי בדרך שמתאימה לי. אני משתתפת בדיונים של קהילה פתוחה, אבל לא אלימה, בנושא אוטיזם, והייתי מעדיפה להתעלם מהפורום הזה ולבחור בשתיקה. לקרוא שוב ושוב על אנשים שחושבים שאוטיזם זה אסון זה להרגיש כמו אשה שמתעקשת להיכנס למועדון לגברים בלבד שבו משמיצים נשים בלי הפסקה, והיא חייבת לחייך ולהמשיך לשתוק ולהתנהג "נכון".... מצד שני - מאחורי ההורים יש ילדים שסובלים מהבורות הנוראית בכל מה שקשור לאוטיזם, ולי יש ידע שיכול לשנות את חייהם לטובה, ואפילו לשחרר אותם מהתלות המזיקה בתרופות פסיכיאטריות. זו חובתי, כחוקרת, לשתף את הציבור כולו בידע שלי. וכל עוד יש אנשים שרוצים לשמוע מוטלת עליי החובה להשמיע....

 

[dina199]

אם כך את צריכה לקבל את העובדה

שתהיה לך 'פינה' אבל לא 'פינה שקטה' כי אנשים שלא מרוצים מהדעות שלך ימשיכו להתקיף. ויש להם האפשרות כי זה פורום פתוח.

 

[ענתנוי]

ואולי לא?

אולי אנשים יבינו סוף סוף שאני לא מביעה דעות אלא משתפת בידיעה וילמדו להקשיב ? אני אופטימית

 

[dina199]

אופטימית מדי

זה יותר מזכיר מלחמה בטחנות רוח. אני בטוחה שיש אנשים שקוראים ולא כותבים. אבל מי שכותב ויש לו דעות מוצקות משלו (לכלל כיוון ) ימשיך עם הדעות שלו. אז אני חושבת שצריך להניח שיש מספיק אנשים שלומדים מהכתוב כפי שאת רוצה אבל את לא יכולה לרצות את כל האנשים כל הזמן. לדעתי את כן מרצה חלק מהאנשים כל הזמן

 

[ענתנוי]

לא טחנות רוח

מים על אבן...

 

[dina199]

כן , וזה לוקח זמן.

בטוח שיש אנשים ים שמשנים את הדעות שלהם. אבל יש גם כאלה שהדעות שלהם יהיו אותן דעות תמיד (לכל כיוון) . ואת לא יכולה לרצות את כל האנשים כל הזמן. ואני בטוחה שאת מרצה חלק מהאנשים כל הזמן

 

[tamarus1]

אולי את תלמדי להקשיב לאחרים ?

 

[גור42]

להיפך. אילו היית מביעה דיעה, הייתי שמח להקשיב

הבעיה היא שאת מתעקשת להגדיר את התיאוריות שלך כ"ידיעה". המילה "ידיעה" מצביעה על טענה לאמת אובייקטיבית, כשבן-אדם משתמש במילה הזאת כדי לתאר תיאוריה שאני לא רואה הרבה קשר בינה לבין המציאות, זה לא מעודד אותי להקשיב. ואם את רוצה שיקשיבו לך, אז כצעד ראשון תלמדי להקשיב ולכבד את הדיעות של אנשים אחרים. תלמדי קצת ענווה. למשל, לעצור ולחשוב ולשקול, לפני שאת טוענת בהחלטיות שבן-אדם שחי ונושם מדע מגיל אפס "לא מבין כלום בגנטיקה".

 

[ענתנוי]

מציאות של מי?

שלך? של החברה? של המדע? מה אתה יודע בכלל על המציאות שלי, ואיך אתה יכול להחליט עם הידיעה שלי נכונה או שגויה? (ואני מעדיפה לא להיכנס שוב לוויכוח הטיפשי בנושא גנטיקה...)

 

[גור42]

המציאות היא של כולנו (וזה בדיוק העניין)

לאף אחד אין מונופול עליה. לא למדענים, לא לחברה, לא לי, ולא לך. ובדיוק בגלל זה אני חושב שזה לא לעניין להגיד "זאת הידיעה שלי ואסור להתווכח". מה זה פה, 1984? אגב, אם את כל-כך דוגלת בקטע הזה של "זו המציאות שלי", אז באיזו זכות את אומרת לאנשים אחרים שהם טועים? זאת המציאות שלהם, לא? אז איך את יכולה להחליט עם הידיעה שלהם נכונה או שגויה? או שהכלל הזה תקף רק בכיוון אחד, לדעתך? שמתי לב שזה בדרך-כלל ככה, אצל אנשים שדוגלים בפוסט-מודרניזם. מצד אחד הם משתמשים במשפט הקסם של "זו האמת שלי" כדי להגן על התיאוריות שלהם מביקורת. מצד שני, זה ממש לא מפריע להם תקוף תיאוריות של אנשים אחרים על ימין ועל ושמאל, שאותן תיאוריות לא מוצאות-חן בעיניהם.