הפיגועים... ההתרעות...
אחרי ליל הסדר (וגם בזמן ליל הסדר), כששמעתי על הפיגוע בנתניה, על אלון מורה, ועכשיו-על קרית יובל, בער בי משהו. הייתה לי אש בגרון, רציתי להקיא, הייתה לי סחרחורת ורציתי לברוח, לברוח למקום טוב, בלי פיגועים, מכוניות תופת, תקריות ירי והכי חשוב - ערבים
ממש, הייתי חייבת להזיז את עצמי, לעשות משהו. כי נמאס לי. אז רצתי למחשב. ציירתי, ציירתי, שעות ישבתי וציירתי, ומחקתי, מחקתי הכל. ציירתי קישקושים, ומחקתי. ציירתי ערבים, ומחקתי אותם. כאילו באמת אפשר למחוק אותם - מהעולם. ואז, כשנרגעתי, ציירתי לאט לאט, ציירתי ברוגע. ציירתי בסיס, ואז בגדים, ואז ראש. ואז הבנתי - ציירתי אישה מתפללת... אישה עצובה, שרוה גם להגיע הביתה בשלום. רציתי לחלוק איתכן, את הרגשות והכעסים שלי. ורציתי להראות לכן מה יצא. אני יודעת שאני לא ציירת מוכשרת, אבל רציתי לדעת מה דעתכן. אם תרצו את הבסיס כדי לצייר את עצמכן, או סתם בובה, ונעשה אוסף, ונראה לכולם, שגם במחשב כולם בוכים. אם מישהי שם תרצה, שרק תבקש... -ניצן
אחרי ליל הסדר (וגם בזמן ליל הסדר), כששמעתי על הפיגוע בנתניה, על אלון מורה, ועכשיו-על קרית יובל, בער בי משהו. הייתה לי אש בגרון, רציתי להקיא, הייתה לי סחרחורת ורציתי לברוח, לברוח למקום טוב, בלי פיגועים, מכוניות תופת, תקריות ירי והכי חשוב - ערבים
