הפחד מהמוות

[סלסרו]

גברת ה../images/Emo177.gifה

אולי מה שאת אומרת זה שאת מפחדת מהחיים? במקום לדאוג על החיים שלאחר המוות, לא עדיף לחיות לפני המוות? אגב, אם תפסיקי להסתובב כל כך הרבה לא תהיה לך סחרחורת

 

[uri80]

משלימים עם זה.

מה זה משנה לך אם יש חיים או אין לאחר המוות? אם יש חיים לאחר המוות- יופי, איזה כיף לכולנו. אם אין חיים, גם כך את לא תזכי לדעת את זה כי את פשוט כבר לא תהיי. אז למה לייסר את עצמך בשאלות קשות? לי זה דווקא נראה כמו מצב של win-win situation (אלא אם כן את מאמינה שכל מעמידי הפנים, שטוענים שהם יודעים הכל על העולם הבא, באמת צודקים - ואז באמת נדפקת...

)

 

[הדוניסטית]

זוית קצת שונה

חשבתי על זה לא מזמן. גם אם יש חיים לאחר המוות, מה החיים הללו קשורים אלי?? להביא אותי למצב שבו אני אתאחד לגמרי עם ישות ערטילאית שתשרוד אחרי מותי, ולשנות את החיים שלי עצמי, שאותם בלבד אני מכירה, לטובת הישות הזו, נראה לי ממש מטורף. כלומר, אם משהו נשאר חי לאחר מותי, זה בעצם לא אני, ולא אכפת לי יותר ממנו. מה אתם חושבים?

 

[udinor 2]

קבעת עובדה והתאמת את הזוית לפיה.

מהיכן את שואבת את המידע על ישות ערטילאית בחיים לאחר המוות?

 

[הדוניסטית]

אז מה זה?

זה לא אני בכל מקרה.

 

[אחר]

למה לא?

אם יש חיים לאחר המוות, יש להניח שה"אני" נשאר זהה, זאת כיון שהטענה שיש חיים אחר המוות מניחה גם שה"אני" הוא לא תלוי חומר (בניגוד לחתימה שלי)

 

[אנדרנליסט]

ילדים=חיים לאחר המוות.

לאחר מחשבה נוספת אני מגיע למסקנה שהחיים לאחר המוות הם הילדים שאנחנו מביאים לעולם, הם היחידים הנושאים את הגנים שלנו גם לאחר המוות. <אדרנליסט מחפש תרוצים לוותר על הקונדום>

 

[Lady of Russell]

נסי לחשוב על מה שיש לך כאן ועכשיו

ולא על מה שלא יהיה לך. תהני ממה שגורם לך הנאה ואל תחשבי על המוות, הוא בטוח יגיע, לא?

 

[עובבי]

העצה הכי טובה היא:

אל תחשבי על זה. נסי לתעל את מחשבותייך לכיוונים שונים לחלוטין. כיוונים כמו תולעי רימה והשפעתם על בשר דומם או מקקי-על ומשיכתם לבשר אדם ריחני.

 

[uri80]

יאמי. מעורר תאבון ../images/Emo151.gif

פתאום בא לי איזה סטייק טוב.

 

[מלח השמים]

אני עומד להרוס לך את הבדיחה

כיוונת לדעתו של דייל קארנגי בספרו 'אל דאגה'. שם הוא כותב דרך להפחתת דאגה, לחשוב בפרטי פרטים על המקרה המדאיג אותנו ובכך להסיר את ערפל אי הבהירות המגביר את הדאגה. פיחסה

 

[ק ל א ס י ק]

הפחד מהחיים..

היי יתושה, אני הייתי מגדיר את הפחד שתיארת כפחד מהחיים דוקא ולא מהמוות. לו החיים היו אמצעי מספיק וחשוב לך כשלעצמו אז לא היית זקוקה לביטחונות ליום שאחרי המוות. כשתמותי לא יהיה מי שיחווה את הריק, את לא תסבלי אז כי פשוט את לא תהיי קיימת, הפחד שלך הוא מהעכשיו, העכשיו הריקני הלא ממשי, הוא זה שמאכזב אותך. הדרך היחידה להתמודד עם המציאות היא לקבל אותה, לדעת שזו המציאות וכמה שנדחיק אותה בשכל שלנו לטובת ימים אחרים שיבואו לאחר המוות, החיים האלה כנראה לא יבואו, יש לנו שבעים שנה ואנחנו צריכים לבזבז אותם בצורה הכי טובה שרק אפשר. לו היית נולדת בעולם שכל הסובבים אותך היו מכוערים, די בטוח שזה לא היה מציק לך, כיון שאת לא תדעי ולא תכירי משהו יותר יפה, אז בענייך העולם שסובב אותך הוא יהיה היפה והטוב, באופן יחסי המכוערים שיהיו מסביבך יהיו גם הכי יפים שרק אפשר, כי יותר יפה מזה אין. כך גם לגבי העולם הזה, אם לא תפתחי אשליות אודות עולם יותר נשגב ונאצל שמחכה לאחר המוות, אז העולם הזה לא יטריד אותך, כיון שהעולם הזה הוא הכי טוב שרק אפשר לגבייך, כמה שהעולם הזה הוא ריק ומכוער, באותה מידה הוא גם הכי יפה שיש. הובנתי?

 

[Exit 25]

ליתושה

סביר להניח שעוד הרבה אנשים פוחדים ממה שיקרה אחרי המוות ולכן הם נאחזים באמונה של חיים לאחר המוות. ועד אז ..מה? אני תוהה אם הכינוי שבחרת, של יתוש שזה יצור כל כך קטן ושברירי, לא מייצג את התפיסה של עצמך כאחת שאין לה "נוכחות", ולכן אולי לא לא חיה את החיים במלואם.

 

[uri80]

לא בטוח שפסיכולוגיה בגרוש זה מה

שהיא מחפשת.