הפגנה ווירטואלית

[נוסעת סמוייה]

הפגנה ווירטואלית

שמתם לב לבאנרים על ההפגנה (מעל לכל אתר רענן)? מה זה? זה הפגנה זה? "המדריך למפגין השמאלני העצל" - מעריב אונליין, 17.03.04 "יוזמי הסכם ז'נבה מארגנים הפגנה וירטואלית, שלא תצריך את תומכי ההסכם (או את מתנגדיו) להזיז את הישבן מכסא המחשב" "בחוגי השמאל הישראלי שגור הקיטור על יכולתו של הימין לשנע עשרות אלפי מפגינים לכיכרות הערים בכל עת משבר, בעוד השמאל מתקשה להרים את ישבני תומכיו מכורסאות הטלוויזיה וכסאות המחשב שלהם. אולי הפחד שהעייפות השמאלנית תכשיל כעת כל ניסיון להפגנה פיזית הביאה להגיית הרעיון החדש של יוזמי הסכם ז'נבה – הפגנה וירטואלית". אני בכלל לא רוצה להיכנס לויכוח פוליטי, אבל זה מעלה כמה שאלות מעניינות: 1. האם זה משהו שיכול לאפיין רק את השמאל הישראלי? אני מניחה, שאני שואלת שאלה על סטריאוטיפים, או אולי על מציאות חברתית? 2. האם להפגנה כזאת, סטרילית, יש כוח לעשות את מה שהיא רוצה לעשות? 3. זה העתיד שמחכה לנו? נפסיק להיפגש בכיכרות (פחחח......)? ובהרחבה: נעבור לחיות באינטרנט?

 

[e-magine]

בהפגנה וירטואלית

יש יותר סיכויים לפגוש אנשים כמוני, אותם לא סביר שתפגשי בהפגנה מציאותית. מצד שני, כמו ב"אוסקר התפוזי" 100,000 מפגינים יכולים להיות איש אחד.

 

[נוסעת סמוייה]

אבל מה זה שווה?

כתבו, בכתבה, שבהפגנות בכיכר, אפשר היה לראות את "הצדודיות הנאות של עלמות ועלמי החן של השמאל". מה ייצא לי אם אפגוש את הניק שלך בהפגנה הווירטואלית?

ועכשיו ברצינות: הפגנה ווירטואלית זה משהו שאפשרי רק בשמאל? האם להפגנה כזו יש כוח?

 

[סרפד]

חחח...

הדיון הזה שייך לפינת "תקשורת, פוליטיקה ואינטרנט". תיקון - כתבת: "הפגנה ווירטואלית זה משהו שאפשרי רק בשמאל?", אני מתקנת לשאלתך המקורית: "האם זה משהו שיכול לאפיין רק את השמאל הישראלי?". לשמאל העולמי אין בעיה לשנע עשרות אלפי מפגינים וליצור תהלוכות צבעוניות שמזכירות את הקרנבל בברזיל וגם מהומות אלימות כנגד כל מה שמתחשק להם. בארה"ב הרפובליקנים הם הבטטות וה"הפגנות" שלהם הן בעיקר בבלוגוספירה ואתרי אינטרנט אחרים. "את העם הגולש ייצגו דמויות וירטואליות, וכל משתתף יוכל אף לבחור לעצמו סיסמא מאלה שהוכנו מראש, או לכתוב מסרים משלהם, שיצונזרו אם לא יעלו בקנה אחד עם רצון המפלגה." אני רואה שהשמאל דואג שלא יהיו הפגנות נגד... "''מדובר ביוזמה חדשנית, שכן אין לה אח ורע בעולם כולו'', מסרו המארגנים, ''ומבחינה זו מדובר בפריצת דרך." - הו, החדשנות הטכנולוגית הישראלית... - אנחנו מעצמת הייטק!!

אבל עכשיו שנפרצה הדרך בטח יהיו עוד כאלה. אני לא חושבת שזה יחליף את ההפגנות הרגילות, אלא אם זה יצליח, זה יהיה בנוסף ובמשולב. לא נתקלתי במשהו דומה, אבל נתקלתי בדברים אחרים. למשל - הרבה פחות מעניין אמנם - מסע בבלוגוספירה הימנית ללחיצה על באנרים של תנועות איסלמיות. רקע: יש סוכנויות פרסום באינטרנט שמשתמשות במנגנון אוטומטי לבחירת הבאנרים שיוצגו באתר ע"פ נושאי האתר (הנפוצה ביותר היא הסוכנות של גוגל שבעלי אתרים רבים משתמשים בה). באופן אבסורדי, מכיוון שבבלוגים הימניים מוזכר הג'יהאד האיסלמי לעיתים קרובות התחיל האוטומט של גוגל להציג בכמה מהבלוגים האלה פרסומות של תנועות איסלמיות... (עוד אחד מפלאי האינטרנט). אחד מבעלי הבלוגים שנדהם לראות את המודעות האלה באתרו הציע את האסטרטגיה הבאה: תלחצו עליהם כמה שיותר! תלחצו עליהם עד שיתאבנו לכם שרירי האצבעות ואז עברו ליד השניה והמשיכו ללחוץ. הרעיון: על כל לחיצה מקבל בעל האתר סכום כסף מסוים, לכן ככל שיותר אנשים ילחצו על המודעות יעבור יותר כסף מהתנועות האיסלמיות למימון הבלוגים הימניים. מכיוון שהבלוגים הימניים מרושתים בינם לבין עצמם, אומץ הרעיון ומופץ בכל הבלוגוספירה הימנית. משהו מעניין הרבה יותר: KurdishMedia.com יצאו בפניה דחופה ונרגשת לגיוס תרומות כדי לסייע במימון ההתקוממות הכורדית בסוריה. זה דווח בבלוג FreeArabForum ומאחר שהבלוגים מפיצים דברים רבים שהתקשורת מתעלמת מהם (כמו קליפי וידאו המתעדים ירי מסיבי והפגזות שכיוונו כוחות הבטחון הסוריים כלפי רבבות המפגינים הכורדים), תוהה בעל הבלוג: Could this be the first case of a blogger-fueled pro-democracy revolution in the Arab world ? Certainly mainstream press didn't even begin to fully report the story of the uprising until two full days after the story began circulating on the blogosphere. And now bloggers all over the US who desire a peaceful and democratic middle east have a chance to possibly play a direct role in changing the face of the region (and in turn history) for generations to come.

 

[נוסעת סמוייה]

התיקון שלך לשאלתי,

(כולל הדוגמא מארה"ב) מראה שהשאלה שלי הייתה חברתית (כנראה לא חידדתי את זה מספיק): בארץ, באופן מוזר למדיי, השמאל הוא היותר מבוסס כלכלית (אני מדברת על האנשים), ולכן יותר מחובר לאינטרנט, והפגנה כזאת אפשרית עבורו. בארה"ב (ובמקומות אחרים בעולם) - דווקא השמרנים הם המבוססים יותר כלכלית, ולכן, כנראה, הם אלה שמעדיפים להיות "בטטות" אינטרנט... [אוף טופיק: אמשיך אח"כ, אני מוכרחה לעשות ריסט למחשב]

 

[סרפד]

חשבתי שזו היתה שאלה אינטרנטית

מאחר שזה לא פורום חברתי. כתבת שאת לא מתכוונת לויכוח פוליטי, אבל לכל מה שאני עשויה לכתוב יהיה בהכרח גם פן פוליטי, אין מה לעשות. קודם כל, אני לא מסכימה שהמצב בארץ שהשמאל הוא היותר מבוסס כלכלית הוא מוזר. נכון שבמצב נורמלי השמאל, שע"פ ערכי היסוד שלו שואף לחלוקה שוויונית יותר של המשאבים הכלכליים, תומך בהשקעה ממשלתית בקידום השכבות החלשות, בזכויות המיעוטים, בשוויון האישה וכיו"ב, במצב נורמלי זוכה לתמיכה רחבה יותר של השכבות החלשות והמיעוטים. רוב השחורים בארה"ב מצביעים באופן מסורתי למפלגה הדמוקרטית. עם זאת, השמאל הוא תופעה אליטיסטית, הוא תוצר של משכילים, הוא תוצר של אנשים שיש להם את היכולת הכלכלית ואת הנטיה לשלוח את הילדים שלהם למכללות ואוניברסיטאות. מוקדי הכוח התרבותיים, ובראשם התקשורת והאקדמיה, בכל העולם המערבי בימינו הם בעלי נטיה שמאלנית מובהקת או רוב שמאלני גדול. או לפחות, מה שנתפס בעיניהם כיום כשמאל. למשל, הגורם הדומיננטי בהפגנות נגד הגלובליזציה במערב הוא הסטודנטים ולא השחורים מהארלם. אלה לא האנשים הרעבים, אלה ברובם אנשים דשנים למדי שבכל זאת מוכנים להזיז את הישבן שלהם מהכורסא כדי להתגייס למטרתם. האנומליה האמיתית בישראל היא לא שהשמאל מבוסס יותר כלכלית, זו אינה אנומליה בכלל. ואפילו לתופעה שלימין יש בסיס רחב יותר בקרב אוכלוסיות המצוקה (אפילו בזמן ביבי...) יש תקדימים. האנומליה האמיתית של ישראל היא שה"שחורים" מצביעים לימין. והשמאל, במקום לבדוק את עצמו, תולה את התופעה בבורותו וטפשותו של ה"אספסוף". לגבי הימין האמריקאי, הנסיון להסביר את השימוש שלו באינטרנט בכך שהוא יותר מבוסס כלכלית (מה שאני לא בטוחה שנכון) קל להפרכה. הנוכחות של השמאל האמריקאי באינטרנט לא יותר קטנה, אולי יותר גדולה. אבל בשמאל זה בנוסף לנוכחותו ברחובות, בעוד שהימין התנגד לקלינטון או תומך בבוש בעיקר מהבית. אפילו בארץ ההסבר הזה לא ממש תופס. אמנם השמאל בממוצע יותר מבוסס כלכלית והאחוז שלו באינטרנט גבוה, אני משערת, מן האחוז שלו באוכלוסיה ובכל זאת, השמאל להערכתי אינו מהווה רוב אפילו באינטרנט. לדעתי צריך לחפש את ההסבר במקום אחר. אולי זו העייפות, אולי זה חוסר האמון ביכולת לשנות ואולי זה משהו אחר. למשל, אימאג'ין אומר שאין סיכוי שתפגשי אותו בהפגנה מציאותית. למה? אני לא יודעת, כמובן, אבל התחושה שלי היא שיש בזה איזו גישה "אליטיסטית". יש לי תחושה שלהרבה שמאלנים יש איזו סלידה איסטניסית מדברים שמתקשרים אצלם עם "המון" ו"המונים". הימנים שמפגינים הם "אספסוף", לא? והמוסיקה והדגלים וכל זה. ו"הם מפחדים" של ביבי תואר ע"י השמאל כסממן פאשיסטי מסוכן. לתדהמתי, מכר שמאלני שלי הביע את סלידתו מ"הגל" שיוצרים אוהדי כדורגל (קהל גדול נע באופן מתואם, כך שנוצרת תנועה של גל) בטענה ש"יש בזה משהו פאשיסטי" (זה היה הרבה לפני שתופעות החוליגניות בכדורגל הפכו לרווחות בישראל). עוד יותר לתדהמתי, כשכתבתי לידיד שמאלני על גלי המחאה וההתקוממויות באירן התגובה הרפלקסיבית שלו לא היתה הבעת הזדהות עם העם האירני המתקומם כנגד המשטר הדכאני והנפשע, אלא תחושת סלידה מ"תפיסת הצדק הקטיגורית והחד מימדית" ומ"מנטליות הלינץ'" שלדעתו בהכרח מאפיינת מהפיכות, אם כי הוא ציין שהוא מניח שזה הכרחי על מנת לפעול ולהביא לשינוי. השמאל בעולם לא נרתע מדגלים, סיסמאות, תהלוכות והמון. זה לא מתחת לכבודם והם לא רואים בכל שיתוף פעולה של המון בני אדם משהו פאשיסטי. הם מממשים את זכותם להתארגן, להתאסף ולהפגין. הם רואים בזה ערך ליברלי, מחויבות מצפונית וחובה אזרחית. לא משהו המוני, אספסופי. דווקא בבלוגים של הימין האמריקאי נתקלתי בביטויים דומים. במקום שנתקלתי בזה הם נשמעו בדיוק כמו השמאל הישראלי. הם התייחסו לשמאל המפגין ברחובות כאל אספסוף נבער, טיפש ושטוף שנאה בלתי רציונאלית - תמונת ראי של התייחסות השמאל הישראלי להפגנות הימין. אז אולי כדאי להתחיל לחפש את השורש שם.

 

[נוסעת סמוייה]

אלה נושאים חברתיים

שיש להם ביטוי אינטרנטי. הנתוח שלך מאלף. זה הכל מהבלוגים הפוליטיים שאת קוראת? אם אני מנסה להוציא משפט מסכם ממה שכתבת - את אומרת שמדובר בקבוצות אליטיסטיות שלא נאה להן להזיע בכיכר (אני מקצינה ומפשטת)? אצלנו זה השמאל, ובארה"ב זה הימין? ולמה אין לזה קשר למעמד כלכלי? לא לכל אחד יש מחשב בבית, ובוודאי שלא כל אחד מחובר לאינטרנט. אפילו לא בארה"ב. אם, למשל, בישראל, שכבות מצוקה מצביעות לימין - הימין לא יוכל לערוך הפגנות ווירטואליות, כי אין להם את האמצעי הזה. לשמאל יש את האמצעים לערוך הפגנה כזאת. את שואלת כבר הלאה, למה זו הבחירה שלהם (מבין האפשרויות העומדות לרשותם), והתשובות שניסית להעלות היו מרתקות (מהבחינה החברתית-פוליטית).

 

[סרפד]

למה זה לא קשור למעמד כלכלי

"אם, למשל, בישראל, שכבות מצוקה מצביעות לימין - הימין לא יוכל לערוך הפגנות ווירטואליות, כי אין להם את האמצעי הזה." לליכוד יש בסיס רחב יותר באוכלוסיות המצוקה היהודיות מאשר לשמאל, אבל זה לא אומר שאין למפלגות הימין תמיכה גם בקרב רבים מבני המעמד הבינוני והפלא ופלא אפילו אצל כמה מבני המעמד הגבוה. אם הימין יחליט לארגן הפגנה כזו תהיה לו אולי בעיה למכור את הרעיון לציבור תומכיו. במידה שהוא יצליח לשכנע את ציבור תומכיו שזה רעיון מוצלח לא תהיה לו שום בעיה מבחינת מספר הימנים בעלי גישה לאינטרנט. אני לא יודעת על מה מתבסס הסטריאוטיפ שהאינטרנט הוא מחוזו של השמאל. לא ידוע לי על מחקרים בנושא, אבל מהתרשמות כללית לא נראה לי שהימין הוא מיעוט באינטרנט. 50-60% מבתי ה"אב" היהודיים בישראל מחוברים היום לאינטרנט. נראה לך שלשמאל יש תמיכה אצל 50-60% מבתי ה"אב" היהודיים בישראל? השורש הוא לא ביכולת הכלכלית, השורש הוא במנטליות.

 

[נוסעת סמוייה]

ועל הבעיה הזו, של היוניק יוזר,

כתב גם גילעד נס: "אם לרבין היה פיירוול, אולי הכל היה נראה אחרת" - מאת: גילעד נס, בבלוג שלו: "The Department of Stuff" בישראבלוג, 3/2004 "הטיעון לגבי עליונותה של היכולת לדעת כמה מפגינים יגיעו להפגנה בניגוד להפגנה 'אמיתית', מופרך מיסודו. פלאשבק קטן לתחילת המילניום הזה יזכיר לכולנו את מלחמות הפורטלים הגדולים בעצמם ובחברת נילסן, על הגדרת 'משתמש יחודי', 'משתמש קבוע', 'משתמש בסמים קלים' ו'משתמש בקרם לחות'. בהפגנות לא-וירטואליות יש שני צדדים המדווחים על מספר המפגינים: המשטרה והמארגנים. הנתונים, לרוב, רחוקים כמרחק ז'נבה וג'נין. בהפגנה הוירטואלית נקבל דיווח של צד אחד בלבד – הצד האינטרסנטי ביותר".

 

[לקשמי]

באמת מעניין...

האמת, כשנתקלתי בבאנר הזה, זה נראה לי ממש תמוה. הפגנה וירטואלית? זה בהחלט מדגיש את העייפות של אלה שרוצים להפגין, במקרה הזה, השמאל. זה כאילו להגיד: אנחנו מאוד רוצים לעשות משהו, באמת אכפת לנו ממה שקורה ובטח שרוצים לשנות אבל לא רוצים להתאמץ יותר מדי. העיקר שזה לא יבוא על חשבוננו... אני לא מביעה כאן דעה פוליטית לכאן או לכאן, רק שהרעיון נראה לי מצחיק. או שרוצים לתרום או שלא רוצים... מי שרוצה באמת לעשות משהו, יקום ויעשה אותו עם האינטרנט או בלעדיו.

 

[נוסעת סמוייה]

גם אותי זה הצחיק.

ולפי הטוקבקים לכתבה - זה הצחיק עוד אנשים. ונכון מה שאת אומרת, אם אותם אנשים (ובכלל לא משנה אם מדובר בשמאל או בימין) לא רוצים לצאת לכיכר ולהזיע ולהתאמץ - למה שבכלל נאמין להם שזה חשוב ושהנושא בנפשנו?

 

[סרפד]

אני מציעה שזו תהיה באופן רשמי

ההודעה הראשונה בפינת "תקשורת, פוליטיקה ואינטרנט". עוד לא ברורה לי איך יכולה להיות השיטה הטכנית/"לוגיסטית" של יצירת פינות מיוחדות, אבל אני ממש רוצה שזה יהיה תחום לדיון בפני עצמו, שיהיה איזה ריכוז או לפחות הקשר בתודעתנו של כל ההודעות שנעלה בנושא, ולא רק הודעות ספורדיות שבקושי שמים לב לקשר ביניהן. לדעתי, ההשפעה של האינטרנט על התקשורת והפוליטיקה היא מהפכנית, זו מהפיכה מתהווה.

 

[נוסעת סמוייה]

מה מפריע לך להעלות נושאים כאלה

בלי פינה רשמית? קראת משהו מעניין? חשבת על איזו שאלה מטרידה? - תפתחי הודעה. בשביל מה צריך לקרוא לזה "פינה"? מקסימום, אם תרצי, תסכמי אח"כ כל דיון כזה, ואפשר יהיה להעלות את סיכום הדיון לדף המאמרים. אין היגיון במבנה של פינות בתוך דף הפורום. לדעתי.

 

[י.ש.]

מהתגובות

בין התגובות היו הצעות לשלום וירטואלי ושאלה מה היה קורא לו לרבין היה FIREWALL. ראו קיפטן אינטרנט והבלוג של עידו לא אמין (קינן).

 

[נוסעת סמוייה]

"עד שמצאתי חניה לאקספלורר אל תשאלו"

זו לא בדיוק הייתה הצעה לשלום ווירטואלי, אלא עקיצה על רעיון ההפגנה הווירטואלית...

"לא זזים מהבית" - מאת: יואש פלדש, קפטן אינטרנט - הארץ, 22.03.04 "לקראת האירוע האינטראקטיווי בעד הסכם ז'נווה ביום רביעי, יואש פלדש עשה סיבוב בכיכר רבין הווירטואלית" "במחשבה שנייה, אולי מארגני ההפגנה אינם כל כך רחוקים מעמדת ממשלת ישראל: אם ההפגנה וירטואלית, מדוע שגם השלום לא יהיה כזה?" אבל התגובה המבריקה האמיתית שייכת לגילעד נס: "אם לרבין היה פיירוול, אולי הכל היה נראה אחרת" - מאת: גילעד נס, בבלוג שלו: "The Department of Stuff" בישראבלוג, 3/2004 "השבוע פורסמה אחת מהיוזמות המשעשעות ביותר בתקופה האחרונה. הצוות שמאחורי יוזמת ז'נבה הכריז כי ביום רביעי הקרוב הם יקיימו הפגנה בכיכר מלכי האינטרנט". "קטונתי מלהיות יועץ פוליטי, איש יחסי ציבור או יועץ שיווקי, אבל אני חושב שהחברים הנכבדים שם בתנועה מיישמים על עצמם את תוכנית ההתנתקות מההגיון". [...] "זו תוכנית כל-כך טפשית, שחייב להיות משהו חכם מאחוריה. השערה שלי? גיוס כספים לתנועה באמצעות מכירת באנרים, או תשלום של כמה שקלים בודדים תמורת ביטול הפרסומות בכניסה לאתר. שנאמר: 'אין ערבים, אין פופ-אפים' ". LOL

!!!

 

[e-magine]

גלעד נס שנון ומשעשע

אבל באיזשהו מקום, לא עברנו את הקטע הזה? כלומר, אם אנחנו משחקים פיפ"א במחשב, אנחנו מתלוננים שלא מרגישים אחר כך שנמתח לנו שריר התאומים? (שאין לי מושג איפה הוא, בטח סרפד יודעת) או אם משחקים איזה משחק קטל, משהו כמו נגיד, unreal tornament 2003 מפריע לנו שאחר כך אין לנו כתמי דם על החולצה? מישהו באמת חושב שעולם וירטואלי הוא בדיוק כמו מציאות?

 

[סרפד]

יש הגיון רב במבנה של פינות

כאמור, בנוסף לדיון הכללי הרגיל שאינו בפינות. כמו שמן הסתם כבר הבנתם, אני מסתובבת הרבה לאחרונה בכמה בלוגים פוליטיים. הבלוג הוא אפקטיבי במיוחד כשיש לו מעין פינות קבועות כתוספת לכתיבה הכללית הרגילה. כי הפינות הקבועות מצביעות על תופעה, מתמקדות בה, יוצרות דיון מתמשך באותה תופעה ויש להן אפקט מצטבר - הן יוצרות מודעות, הן יוצרות הקשר, הן יוצרות עומק, הן יוצרות פוקוס. ברור שבמימד הפוליטי יש לזה גם אפקט תעמולתי, אבל זה לא שייך לענייננו. בשביל מה לקרוא לזה "פינה"? זה לא עניין סמנטי. נניח שהיום אני אפתח הודעה בנושא "הבלוגוספירה התקשורתית-פוליטית". ובעוד שבוע אני אפתח הודעה בנושא "עתידה של תעשיית התקשורת בעידן הגישה חינם" (הדומה לבעיה של תעשיית המוסיקה מול ההורדה חינם מהאינטרנט, אם כי היא נראית ממבט ראשון יותר פתירה). ובעוד שבועיים אני אפתח הודעה בנושא "הפצת שמועות באינטרנט". ובעוד חודש אני אפתח הודעה בנושא "הקלות הבלתי נסבלת לפברק חדשות ו"ראיות" באינטרנט". אז לכאורה פתחתי הודעות ב- 4 נושאים שונים שהקשר ביניהם לא מובן באופן מיידי ואין ביניהם שום המשכיות, בעוד שכוונתי היא ליצור דיון בנושא אחד שיש לו הרבה פנים והוא ההשפעה של האינטרנט על התקשורת והפוליטיקה. אני רוצה לדון בכל הנושאים האלה ואחרים במסגרת דיון מתמשך (לא באשכול חד פעמי, אלא לאורך זמן) בהשפעת האינטרנט על התקשורת והפוליטיקה, אני רוצה שההקשר של ההיבטים השונים יהיה מיידי וברור, ואני רוצה שתהיה המשכיות, אפקט מצטבר, בין הודעות שקשורות בהיבט אחד אך מועלות בהפרשי זמן זו מזו. אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי כי יש לי הרגשה שלא הצלחתי למצוא את המילים הנכונות.

 

[נוסעת סמוייה]

אני מבינה מה את אומרת,

אני לא רואה איך זה יכול להתבצע במסגרת של פורום. איך ייראה הדף של הפורום? יהיה שרשור אחד ענק של פוליטיקה ואינטרנט, מחולק לתת נושאים? הרי, אי אפשר לשמור דיונים בנושא מסוים בדפים נפרדים. כל דף עבור נושא. המבנה של הפורום שונה מהמבנה של בלוג (וטוב שכך). את מבינה למה זה לא נראה לי? כי אם ממילא, מבחינת מבנה הדף, מבחינה וויזואלית, זה לא מתאפשר - למה לקרוא לזה פינה? פינה זה משהו שיכול להתאפשר בדפי הקהילה. ואז זה לא יהיה פינה, אלא מדורים, או תת-נושאים, לא משנה איך קוראים לזה. וצריך מתנדב, שיסכם שרשור נושאי כזה למעין מאמר. אגב, כל הנושאים שהזכרת - מאוד מעניינים אותי.

 

[עמית המכשף]

יכול להיות

שהמנהל יקציב לפינה כזו יומיים של מעמד "על" בראש פירמידת השרשורים. והנושאים באמת מענינים. בוקר טוב

 

[סרפד]

איך ייראה הדף של הפורום

אני לא מתכוונת ל"פינה" (את יכולה להשתמש בכל מונח אחר, אני מדברת על העקרון, לא על השם) שתהיה לה נוכחות פיזית קבועה בתוך הפורום, אלא לפינה או מדור או משהו אחר מבחינה תודעתית - ההמשכיות וההקשר נוצרים בזכרון ובתודעה. זה נקבע ע"י כותרת ההודעה ולא ע"י יצירת אשכולות אינסופיים של "פינות" שתהיה להם נוכחות קבועה בדף הראשון של הפורום - זה באמת ידפוק את כל הפורום. כלומר, במקום שכותרת הודעה א' תהיה "השפעתה של חרושת השמועות באינטרנט על התקשורת הממוסדת" וכותרת הודעה ב' תהיה "קמפיינים וירטואליים" - כותרת הודעה א' תהיה "תקשורת, פוליטיקה ואינטרנט - השפעתה של חרושת השמועות באינטרנט על התקשורת הממוסדת" וכותרת הודעה ב' תהיה "תקשורת, פוליטיקה ואינטרנט - קמפיינים וירטואליים". זה יוצר הקשר והמשכיות בתודעה גם אם לא כל המשתתפים קראו את כל ההודעות בנושא וגם אם הדיונים הקודמים אינם זמינים באופן מיידי (מי שמתעניין יכול לערוך חיפוש על "תקשורת, פוליטיקה ואיטרנט" ולהגיע להודעות הקודמות בנושא). מבחינה טכנית זה בלתי אפשרי בתפוז כי אורך הכותרת פה מאד מוגבל. לכן האפשרות היחידה (אלא אם כן יש פתרון אחר שלא ידוע לי) היא שהכותרת של כל ההודעות בנושא תהיה "פינת/מדור/מה-שיהיה תקשורת, פוליטיקה ואינטרנט" והכותרת של ההודעה הספציפית תהיה בתוך ההודעה עצמה. (לא חייבים להשתמש במילה "פינה" או "מדור" או משהו בכותרת, אפשר להסכים על איזה אייקון שיציין שכותרת מסוימת היא כותרת של פינה קבועה ולא כותרת של הודעה אינדיבידואלית). אלא אם למישהו יש רעיון אחר. זה המודל היותר נפוץ שנתקלתי בו בבלוגים - לאו דווקא "פינות" או "נושאים" שמופיעים תחת קישורים בתפריט (גם זה קיים, אבל פחות כי זה יותר מסובך טכנית), אלא, למשל, כל פעם שבעל הבלוג מפרסם רשומה בנושא אופניים הכותרת הראשית שלה היא "יומן רכיבה" ובכל פעם שהוא מפרסם רשומה על החדשות האחרונות בתחום החלל הכותרת הראשית שלה היא, נאמר, "מסע בין כוכבים". וזה עובד - אנשים שמבקרים בקביעות מתרגלים ומתחברים לזה, ואם זה בלוג עם הרבה מבקרים הם גם תורמים לזה. אגב, בבלוגים פוליטיים האפקט התעמולתי של זה מפחיד. לגבי דפי הקהילה - אפשר ליצור שם תת מדורים לכל הפינות, אבל אין צורך לערוך סיכומים של כל דיון, אפשר פשוט לכתוב הודעה אחת שתסביר במה עוסקת ה"פינה"/"מדור" ואולי לצרף לה קישורים לתוצאות החיפוש בנושא הפינה בתקופות קבועות (למשל, תוצאות חיפוש לכל השרשורים שהתפרסמו בנושא כל רבעון), כך שתהיה גישה להודעות הקודמות. אפשר גם לוותר בכלל על התייחסות לזה בדפי הקהילה או רק לציין בדף אחד את כל ה"פינות" הקבועות, כך שמשתתפים חדשים יבינו במה מדובר.