הפאב שלכם

[פרובוקטור]

הפאב שלכם

1. מה הפאבים האהובים עליכם? 2. למה? (אווירה, מיקום, תמחור, היצע משקאות) 3. מה אתם שותים כשאתם יוצאים לפאב? (כי יש מקומות שמתמחים בבירה ויש מקומות שבהם שותים וודקה-רדבול

)

 

[Padod]

מפה

לאוזן

 

[פרובוקטור]

חשבתי שנעשה שרשור

שכל אחד יספר בו על פאב שהוא אוהב. אתה לא חייב לספר על הפאב הקסום שבפוסט.

 

[nukke]

אבל זה הפאב שהוא אוהב...

וגם אני, בשביל קוקטיילים. זה המקום היחיד כמעט בו אזמין משהו שאיננו בירה. לבירה: דאנסינג קאמל בתל אביב - אין שטיקים, אין פוזה, אין עוד מוקדי בילוי ליד. יש מוזיקה טובה, ברמנים מסבירי פנים, קרבה לתחבורה ציבורית/ לדרך בה עוברות מוניות, ובירה מעולה ממש. בחו"ל: ארט בר עין הוד ליבירה - חיפה לפעמים גם הדאנק בחיפה מוזה - ערד

 

[פרובוקטור]

גם אני מאוד אוהב את הדאנסינג קאמל

בדיוק מהסיבות שאמרת - בלי גימיקים ושטויות, "סתם" מקום שמגישה בירה טובה , עם אווירה טובה ומוזיקה מצוינת. לצערי חסרים בת"א פאבים שלא מתאמצים אלא פשוט מגישים אלכוהול טוב. יותר משסקרנתם אותי לגבי הפאב בלי השם, אשמח לשמוע עליו, הוא נשמע כמו מקום שאני ובת זוג שאני נאהב.

 

[nukke]

נחמד לשמוע

הזמנתי לדאנסינג חברים לכבוד יום ההולדת שלי. ספקטרום התגובות נע בין התלהבות מהמקום ומעצם קיומו לתמיהה בבחירה בו, שוב, כי בינו לבין שאר הפאבים התלאביביים שפקדתי עד היום אין הרבה במשותף. לגבי המפ"ל אתה צריך לדבר עם PADOD.

 

[פרובוקטור]

לצערנו

הגמל די חריג בנוף. אפרורפו פאבים בבעלות/ סגנון אמריקאי - מה דעתך על המייקס פלייס?

 

[nukke]

את הסניף ברח' הירקון אני מחבבת

בעיקר בזכות האוירה המנותקת כל כך והסופר תיירותית, אבל אנחנו לא מגיעים לשם יותר מדי. לרוב נעדיף לשתות בירות שונות מאלו שנמזגות שם, והתפריט המקסיקני מאכזב. לאחרונה ישבנו בסניף החדש בדיזינגוף והאוירה שם סטרילית מדי. לא שינו הרבה מהעיצוב של פאב האביר שהבליח שם למשך קיץ אחד (אפרופו לעשות מכה?)

 

[דן הגרזן]

הפאב שלי

היה "השוט" ז"ל בירושלים, בדיוק ממול איפה שנמצאת היום הכניסה של מלון עסקים מכוער בשם "ממילא", עם בר שמגלם את ההיפך המוחלט מ"השוט". התקופה היתה שיא בועת ההייטק של העשור שעבר, ועבדכם הנאמן הרוויח יותר מדי כסף תמורת מעט מדי זמן פנוי, כך שבשעות בהן לא עבדנו (החבר'ה ואני) השתדלנו לשתות ויסקי. אני כבר לא זוכר כיצד גיליתי את המקום, אבל מדובר היה בפאב הטוב ביותר בירושלים בתקופתו (שאף אחד לא הכיר): קומה ראשונה עם נדנדה, קומה שנייה עם נוף ירושלמי מדהים, אקוסטיקה מעולה לצד רשימת השמעה שאהבתי מאוד, תפריט מתחלף ("איתן, לך תביא שתי ביצים מהמכולת... הג'ינג'י המשוגע רוצה עוד פעם שקשוקה") ומבחר מרשים של סינגל מאלטים. אפילו הבחורות שם ידעו לשתות והיה כיף שם כל לילה. היו שם שניים-שלושה ברמנים שהבינו מהחיים שלהם ושידעו לשמור על ריחוק מסוים (לא בדיוק "אחי, מה בשבילך?"), כך שהשירות היה טוב מאוד. בגדול, היינו יוצאים לשם כמעט כל לילה ופשוט נהנים. מבחוץ לא ראו כלום ולא היה תור של תל-אביביים מעצבנים שבאו לחפש מקום אחרי האומן 17, או מקום "איני" כזה-מגניב-בקטע. זה היה מקום שבו אף אחד לא הפריע לך, לא עמד מאחורי הכתף שלך ולא צעק מעבר לאוזן שלך. הדלת פשוט לא נפתחה למי שהנוכחים במקום לא הכירו. יום אחד הוא פשוט נסגר ומאז בעצם לא היה לאן לצאת. אני עברתי למקומות בהם אפשר לעשן סיגרים (מבחר עוד יותר מצומצם) אבל לא מעט חבר'ה מצאו עצמם בלי אופציה נורמלית. באסה לגמרי.

 

[פרובוקטור]

עד עכשיו

יש ברשימה הזו שני פאבים שנסגרו (ותכף יהיו שלושה) השוט שלך והחצר של Desert Seagull... יש בזה משהו עצוב. יכול להיות שפאבים טובים (לך תגדיר טובים) נכחדים או יורדים למחתרת?

 

[דן הגרזן]

הבעיה פשוטה וחוזרת על עצמה

נפתח פאב נחמד, מגיעה קבוצה ראשונה של אנשים והוא מקבל אופי. אחרי זה הבעלים רוצים קצת להרוויח יותר, אז הם לא משמרים את הקיים ובמקום זה פונים לקהל נוסף. זה, בתורו, מביא את הסעיף לקהל הוותיק שעזר להרים את המקום מלכתחילה והוא מפסיק להגיע. הקבוצה החדשה משנה את האופי, ואז השלישית וכן הלאה. בשלב מסוים לכולם נמאס מהמקום והוא הופך להיות מקום שממזג ערב-רב של אנשים (שסובלים כולם). מתישהו, די בפתאומיות, אנשים כבר לא באים. רוב בעלי המקומות שאני מכיר הם מנהלים מאוד גרועים ("אבא, יש מצב למאתיים אלף שקל? אני רוצה לפתוח מקום עם שני אהבלים אחרים שהכרתי"). הם עושים שורה של החלטות גרועות ומסרבים לשכור בעלי מקצוע ("מה זאת אומרת לייעץ לי? הרי כל ערב יש לי פה מיליון אנשים. אז מה אם אני מפסיד ככל שיש יותר?). הם לא יודעים שהם מפסידים, כמה הם מפסידים וכמה עוד הם הולכים להפסיד. הם משתמשים במקומות שלהם בכדי להשיג בחורות ופרסום. הם לא יודעים שהעובדים גונבים מהם. הם תמיד רוצים לפתוח מקום נוסף ("היי. שני סניפים זה כבר רשת, לא?") ולממן אותו בעזרת הסניף הכושל המקורי. הרשימה עוד ארוכה, אבל זה בגדול. אני, למרות תדמית מסוימת, טיפוס אולטרה-שמרן. אבא שלי אוכל איזה שלושים שנה בפינתי, אני אוכל איזה שלושים שנה בפינתי וגם הבן שלי יאכל שלושים שנה בפינתי. זה, בכפוף לכך שהם לא ישנו כלום. אני מתחייב להמשיך לאכול שם עד יום מותי אם הם ימשיכו לדבוק במדיניות האפס-שינויים. רוב העסקים שאני מכיר משתנים ללא הרף לפי צווי האופנה ומאבדים את מה שמושך אליהם, וזה משהו שאני פשוט לא מבין.

 

[פרובוקטור]

אתה צודק

ומצד שני, יכול להיות שמשתלם להשיק בקול מקום מגניב ואיני, לצופף בתוכו קהל, לגבות הרבה כסף ואחרי חצי שנה-שנה לסגור או להחליף שם. יש לי תחושה שיש מספר יזמים שגילו שעדיף לעשות סיבוב על המבלים בעיר במקום לעבוד קשה ולמצר מקום עם מוניטין וקהל קבוע.

 

[deathstar]

אני לא רואה בזה את ההגיון הכלכלי

יש עלויות ראשוניות רבות לפאב חדש, וקשה לי להאמין שפאב חדש - מצליח ואיני ככל שיהיה - יצליח להחזיר את ההשקעה בחצי שנה בלבד.

 

[פרובוקטור]

לדעתי העלויות שלהם פחות גבוהות משנדמה

כי נראה שהפאבים האלו פשוט עוברים מתיחת פנים, שכוללת בעיקר את שינוי שם המקום. אבל אני מסכים איתך באופן עקרוני ונראה שרבים מהפועלים בתחום לא יודעים מה הם עושים - שירותית וכלכלית.

 

[דן הגרזן]

מה שכתבת מזכיר לי משהו

אבא שלי עבד פעם בבניין שבקומת הקרקע שלו היתה שדרת חנויות קטנטנה. כל חצי שנה בערך התחלפו שם החנויות ומעטות הצליחו לשרוד לתקופה ארוכה. לי זה היה נראה מוזר מאוד ולא הצלחתי להבין מה ההיגיון, ולמה אנשים ממשיכים לפתוח במקום שרבים נכשלו לפניהם (נאמר, פיצריה איפה שהיתה שווארמיה, שהחליפה דוכן פלאפל וכו'). את התשובה לשאלה הזו לא גיליתי, אבל כששאלתי את אבא שלי למה אנשים ממשיכים לפתוח מקומות כשכולם מפסידים הוא תיקן אותי ואמר: לא כולם מפסידים. יש מי שמרוויח - השיפוצניקים. נדמה לי לפעמים שמבול העסקים שנפתחים ונסגרים הם בעצם קנוניה של בעלי המקצוע שכבר מכירים כל עסק ועסק מבפנים, ומחכים לפרייאר התורן שיינסה את מזלו.

 

[nukke]

מצחיק שלפעמים אנחנו מסכימים על משהו.

שני מקומות הפסידו אותנו כלקוחות קבועים בגלל ניהול מעפן. תגיד, באיזה סניף של "אפס שינויים" פינתי יאכל הבן שלך? אם בזה של יכין סנטר, הוא יוכל להביא הביתה חמגשיות מיריד האוכל הביתי שנערך שם פעם בשבוע

 

[דן הגרזן]

הסניף הראשון של פינתי. שם גדלתי.

 

[knappertsbusch]

על הסניפים האחרים עדיף לא להרחיב

המקורי עדיין אחלה, בתקווה שהשטות של פול לא מספיק כשר בשביל מהדרין לא חדר גם לשם.

 

[דן הגרזן]

מודה ומתוודה שלא מסתדר עם פול

אני אוהב חומוס-גרגירים, בלי דברים ירוקים בפנים (כלומר, חומוס, גרגירים וקצת שמן). אם הפיתה טובה אז בכלל אני שמח. לאחרונה מצאתי את עצמי אוכל בחומוס בן סירא. כשהחבר'ה האלה פתחו השותף שלי לדירה (נוסטלגיה) רצה שנקפוץ לטעום וסירבתי בתוקף... ללכת לחומוס שפתחו כמה צעירים מתלהבים אחרי שעבדו בחומוסיית-בוטיק ברחביה? לא בשבילי. עברו כמה שנים וגרר אותי לשם בכח חבר (מעשן סיגרים) שבכל יום אוכל שם צהריים, וטוען שהם החומוס הכי טוב בעיר. הופתעתי מאוד מהאיכות והטעם, ואני משתדל לבקר שם כשאני באיזור. אני אפילו די ממליץ.

 

[nukke]

די נחמד שם בבן-סירא.