הפאב שלכם

[דן הגרזן]

כן, אומרים שהחומוס הכי טעים

אחרי זריקת אבנים

 

[matan5165]

הפאב שלי

1. אינדיקה בר בבנימינה - בעבר היו שם מידי פעם הופעות ובשנה האחרונה הם פתחו מקום נוסף בשם המושבה אינדיקה ובמקום החדש זה בר הופעות בלבד ככה שזה מתחלק. 2. אני אציין שהפאב הזה שייך לבן דוד שלי, ככה שאני משוחד מראש אבל בלי קשר, זה "הפאב השכונתי" שלנו בבנימינה, כולם מכירים אותו. אווירה ממש טובה, אחלה מוזיקה, אחלה מבחר ומחירים סבבה לגמרי. מקום מאוד ביתי, ולא בגלל שאני קשור למשפחה, הרבה אנשים מהאזור שלי יסכימו איתי. לצערי היום הם מכניסים "ילדים", בעבר הם היו שמים לב טיפה יותר לגילאים. 3. אני מאוד אוהב לגוון, לרוב שותה 3-4 מנות של וויסקי, כל פעם מסוג אחר. בנוסף כמה צ'יסרים של ואן וגוך דאבל אספרסו. אני מאוד אוהב לנשנש שאני יוצא, ככה שבכל הפעמים אני מזמין אוכל. בדרך כלל שטויות (שניצלונים, קבבונים, סיגרים, גבינות ודברים דומים) ולפעמים גם זורם על המבורגר טוב. במידה ומותר לעשן במקום אני תמיד אשב עם סיגר טוב, במידה ויש מקום ללא עישון אז בדרך כלל החברה גוררת אותי לשם. שנינו לא מעשנים סיגריות. זהו, בפועל אני יוצא לא מעט פעמים. עדיין לא נשוי (למרות שאני גר עם החברה וזה בהחלט בדרך), אני בסה"כ בן 25 אז זה הזמן שלנו לצאת...

 

[Desert Seagull]

סיפור נוסטלגי

הפאב האהוב עליי היה 'החצר'. חדי העין ישימו לב שהשתמשתי בלשון עבר. הסיבה לכך היא שהפאב נסגר די מזמן, לפני כמה שנים טובות. מדובר היה בפאב בכפר אז"ר, בגבול רמת גן-קרית אונו. בלב ליבו של כפר אז"ר הייתה פנייה (שמאלה, בסופו של דבר) לדרך עפר מלאת בורות אשר בסופה היה מתחם עם מעין בקתת עץ גדולה בה היה הפאב. מבחוץ שלט מואר של בירה לף, בפנים שולחנות קק"ל ומאווררי טורנדו. בחלק החיצוני התארחו כל מוצ'ש להקות ג'אז, סקסופונים, קונטרבאס וכל האינסטרומנטים. המחירים היו שפויים יחסית, האוירה רגועה ומעולה, וחבר'ה יאפים מהאזור. כמעט כל מוצ'ש ישבתי שם. זו גם הייתה יחסית ראשיתה של תקופת הבירות שלי. לצערי התושבים של הכפר לא אהבו את הימצאות הפאב הזה בקרבם ואת שיירות כלי הרכב שנסעו כל הזמן אליו וממנו ומצאו סעיף בתקנון של הכפר או שיט אחר שמדובר בקרקע המיועדת למגורים ולא לעסק, וכךהפאב נסגר. נאלצתי להחליפו בליאובלומס ובטמפל בר, אבל אלו רחוקים מלהיות תחליף. גם הנורמה ג'ין ושטרן 1 רחוקים מהבאמת אווירה שכונתית ששררה ב'חצר'.. היום, הפאב המועדף העליי, ויעידו על כך חבריי, הוא הבית שלי. יש לי מגוון רחב של משקאות שאני אוהב, מוזיקה ואווירה שאני אוהב, ומחירים שווים לכל כיס. החסרונות הם שמגוון הכהילים יחסית קבוע, צריך לנקות ולשטןף, ותזרים הבחורות אינו קבוע לאורך זמן, לפעמים יש יותר, לעיתים פחות ולעיתים כלל לא...

 

[אין חיה כזו]

אווירה כן, אבל הרכב שלי לא אהב את הדרך

 

[פרובוקטור]

הארצ'ר (ז"ל)

שישב מאחורי בית הכנסת הגדול באלנבי. הוא היה מקום אינטימי וקטן, עם מוזיקה משובחת וקהל קבוע ונאמן. היה קצת אוכל, אבל זה לא היה העניין וזה לא בא על חשבון הבר. אני חושב שהתמחור היה חלק מהרושם הראשוני שהמקום השאיר עלי. ההגינות של הבעלים התחברה טוב לכל השאר וזה היה חלק מהוייב הכללי של המקום. באיזה שהוא שלב הברמנית סיפרה לי שהמקום מפסיד כי הוא פונה למעט מידי קהל. כשהוא נמכר הוא הפך למקום מסחרי מאוד והופוקוס עבר מהבר לחיילות שרקדו עליו לצלילי סלסולים. בארצ'ר גיליתי את עולם הוויסקי ואת הטעמים שאני אוהב, אז מבחינתי הוא קודם כל מזוהה עם וויסקי. היו בו שניים-שלושה ברזים של בירה, אבל שום דבר לא מרעיש.

 

[nimrodrosen]

זה הפך לשירשור: הפאב שנסגר

 

[פרובוקטור]

יאללה, תביא פאב שעדיין פתוח

 

[nimrodrosen]

מולי בלומס

 

[Padod]

בשם המאמץ

הקטע שזה תלוי מצב, אנשים, שעה ועוד כמה דברים, אבל ברגעים מאוד ספציפיים אני מסוגל למצוא את עצמי יושב על ברים שונים ואפילו נהנה. שישי ערב אחרי משמרת ארוכה, כמעט 2 ליטר של ליבירה-פורטר וסנדוויץ בוז'יז'ינה עם דאשה בפאב של הליבירה, ותודה לזויה על החברה והשיחה הקלה. ראשון בערב לאחרונה זה דווקא ה'דלי' בתל אביב שלדעתי האישית מצליחים לחבר בין בר-קוקטיילים, סנדוויצ'ים טעימים ודאנס-בר ביחד ואני מספיק צעיר כדי להנות מכל השלושה אבל ממש אבל ממש ממש מעריך את הצוות שם על המאמץ להרים את ערבי יום-ראשון-מיקסולוגיה ולהכניס בכל יום ראשון ברמן אחר מאחורי הבר, עם תפריט אחר ומקווה שהמנהג הזה יחזיק מעמד. מספיק נהנה שם כדי לעלות פעמיים כבר על הרכבת ב21:30 מקריית חיים אחרי יום בן 14 שעות, להגיע לתל אביב ב23:00, לפאב ב23:30, להשאיר 200 שקל על החשבון ולחזור ברכבת של 2:08. הטברנה באילת, בשביל האינגליש-ברקפסט הכי טובה בארץ, שמוגשת גם ב6 בבוקר, עם חצי מרפיס ב25 שקלים. באמת חצי. באמת מרפיס. באמת 25 שקלים. בגיל 16 זה היה 15 שקלים. האלטרמן בחיפה בשביל דייט-ראשון. לא כי השירות מי יודע מה, הנוף עוזר אבל מה שממש עושה לי את זה זה שבכל פעם שאני שם עם מישהי, מתחילים איתה למרות שהיא איתי ועושים את זה מספיק מביך וילדותי כדי שהיא תברח לזרועותיי. הפלייט קלאב בגלל הסאונד המושקע וגל שקין שמאחורי הבר מדי פעם, הגסטרו-פאב והניילון בשל ההשקעה שלהם בתפריטי קוקטיילים (כן, זה מספיק כדי שאני אתן ציון עובר) וה'סנדוויץ של איציק ורותי' בתור סיומת קומית למקום שהוא טכנית בר, גם אם הוא פתוח מ5 לפנות בוקר ועד 1 בצהריים. אני מוכן לרצוח בשביל הגזוז טקילה-סנרייז בלי טקילה שלהם, ביחוד אם זה בא עם הסלט-ביצים. פאבים בחו"ל גם נחשב? תהיה לי רשימה כמעט אינסופית אם כן.