ואולי
אנסה בכמה מילים. יש בחז"ל תשומת לב מאוד מעניינת לדבר שרואים רק בתורות של זן: תיאום צעדים עם הטבע. המשכן נבנה מלוחות ארז כאשר הייתה הקפדה שהלוחות יוצבו על פי כיוון הסיבים כך שהחלק שהיה במקורו למטה יוצב למטה. לשיטת הצבה זו לא היה יתרון אסתטי, שכן הלוחות היו מצופים זהב. הסיבה הייתה לשמור על קיום מצווה "דרך גדילתה". סיבה זו מהווה מודל לקיום המצוות בכלל. זוהי איננה נטייה פנטאיסטית, הטמעות בעולם, אלא עבודת האל מתוך העולם. מן הבחינה הזאת קיימת כאן אמירה שונה מאוד מזו שבנצרות. עבודת השם איננה מחוץ לעולם. התלמוד מעודד הנאה ורואה בצער ובעינוי חטא. המעשה הדתי הוא מתוך העולם ובתאום מלא אתו. כתבתי ספר ומספר מאמרים על השבת, והיצגתי אותה כמצווה המלמדת איזון (כן סנסאי) בין מעשה ומחדל, בין שתיקה ודיבור. היחס אל האל הוא יחס זוגי במהותו, כאשר המצוות מחנכות למקצב נכון של יצירה וחידלון, של עשיה אנושית והקשבה ליצירה האלוהית. את כל הדברים האלה אני מנסה ליישם באייקידו. באמנות זו אני מוצא את האפשרות הטובה ביותר לבטא את תחושותי. יש באמנות זו יוזמה וספיגה במקצב הרמוני, המאפשר לי לחוש בצורה גופנית את רעיונותי התיאולוגיים. אני בטוח שיכולתי לעשות אותו הדבר בטאי צ'י. ניסיתי קאראטה והרגשתי גרוע מאוד. אבל לא ארצה לפתוח את זה לדיון. יצחק
אנסה בכמה מילים. יש בחז"ל תשומת לב מאוד מעניינת לדבר שרואים רק בתורות של זן: תיאום צעדים עם הטבע. המשכן נבנה מלוחות ארז כאשר הייתה הקפדה שהלוחות יוצבו על פי כיוון הסיבים כך שהחלק שהיה במקורו למטה יוצב למטה. לשיטת הצבה זו לא היה יתרון אסתטי, שכן הלוחות היו מצופים זהב. הסיבה הייתה לשמור על קיום מצווה "דרך גדילתה". סיבה זו מהווה מודל לקיום המצוות בכלל. זוהי איננה נטייה פנטאיסטית, הטמעות בעולם, אלא עבודת האל מתוך העולם. מן הבחינה הזאת קיימת כאן אמירה שונה מאוד מזו שבנצרות. עבודת השם איננה מחוץ לעולם. התלמוד מעודד הנאה ורואה בצער ובעינוי חטא. המעשה הדתי הוא מתוך העולם ובתאום מלא אתו. כתבתי ספר ומספר מאמרים על השבת, והיצגתי אותה כמצווה המלמדת איזון (כן סנסאי) בין מעשה ומחדל, בין שתיקה ודיבור. היחס אל האל הוא יחס זוגי במהותו, כאשר המצוות מחנכות למקצב נכון של יצירה וחידלון, של עשיה אנושית והקשבה ליצירה האלוהית. את כל הדברים האלה אני מנסה ליישם באייקידו. באמנות זו אני מוצא את האפשרות הטובה ביותר לבטא את תחושותי. יש באמנות זו יוזמה וספיגה במקצב הרמוני, המאפשר לי לחוש בצורה גופנית את רעיונותי התיאולוגיים. אני בטוח שיכולתי לעשות אותו הדבר בטאי צ'י. ניסיתי קאראטה והרגשתי גרוע מאוד. אבל לא ארצה לפתוח את זה לדיון. יצחק