הערות שוליים

hillelg

New member
הערות שוליים

נכנסתי במקרה ל'טאגליינס', וראיתי הפניה לדיון על הערות שוליים. נרגש, שסופספוף דנים פה לא רק בתרגום אלא גם בעריכה (מה-גם שזה נושא שהעסיק אותי פה ושם, בתור קורא יותר מאשר כותב) - התאכזבתי לראות שזה שוב דיון תרגומי. אני רוצה אם כן לפתוח פה דיון בנושא הערות-שוליים מהצד העריכתי שלהן. הבעיה החמורה שלי עם הערות שוליים, היא שישנם שני סוגים של הערות כאלה: הערות ענייניות, והערות של מראי-מקום. ברוב הפעמים, בתור קורא ממוצע, אני מעוניין לקרוא את ההערות הענייניות, אך לא את מראי המקום. אלא מה? פעמים רבות (רבות מדי, לטעמי) אין הבחנה ביניהן. וכך, אני "נאלץ" (כזה אני) לקפוץ כל פעם ולבדוק האם יש כאן הערה עניינית (ולרוב מתאכזב לראות שבסך הכול היה כאן עוד מראה מקום משמים). לי, בתור קורא כפייתי של הערות, ששונא ש'מתפספס' לו חומר רלוונטי, מאוד מפריע הנושא הזה. ישנם כמה פתרונות שננקטים בנושא הזה: * שימת ההערות הענייניות כהערות שוליים, לעומת מראי מקום בתור הערות סיום (אבל חשוב, לדעתי, שתהיה הקפדה מלאה על החלוקה - כי זה מעצבן אותי לראות שמוסיפים חומר רלוונטי בסוף, בתוך הערב-רב של המילים הלועזיות); * אותו דבר, אבל עם מראי מקום קצרים בגוף הטקסט (עובד בעיקר במראי מקום קצרים, כמו למקורות בתנ"ך או בגמרא). * חלוקה בין מספרים לאותיות, או בין מספרים לכוכביות. בכל אחת מהאפשרויות יש כמה בעיות פנימיות (למשל, בהערות מסוג 'כוכבית' אפשר לכתוב רק באופן ספורדי, ורק הערה ארוכה ודי חשובה. אי אפשר על כל פיפס לשים כוכבית [בסוף נגיע לעשר כוכביות...]), אבל רציתי לפתוח דיון בנושא - מה אתם חושבים? מה עדיף? איך אתם נוהגים בפועל? האם אתם חושבים, כמוני, שיש לצאת במלחמת חרמה נגד עירוב סוגי-ההערות?
 

ססילי

New member
גם אני כקוראת - מסכימה עם כל מילה

- מראי המקום לא מעניינים אותי כמעט לעולם. - הערות בעלות תוכן על הטקסט אני רוצה בהשג יד - כלומר באותו העמוד. - כשיש "על כל פיספס כוכבית" יוצא בסוף שאני לא קוראת את ההערות כי נמאס לי, וכך מפסידה הערות שחשובות לי.
 

Eldad S

New member
אני מסכים אתך, כקורא.

גם אני מעדיף לראות הערות שוליים ענייניות בתחתית הדף, והערות המכילות מראי מקום - כהערות סיום (end notes), כלומר, בסוף הפרק או בסוף הספר. נראה לי שבמקרים ששתיהן מעורבות ללא הבחנה, הסיבה היא אי הרצון של ההוצאה להסתבך בהפרדה "מיותרת", שעלולה להוסיף קשיים ו"מעידות" לעריכה, ולכן כל ההערות נשארות באותה קטגוריה, קרי - הערות שוליים, ללא הבחנה בין שני הסוגים שלהן.
 

d a p h n a

New member
דווקא לא מסכימה...

רוב הספרים שבהם ישנה כמות מכובדת של מראי מקום הם ספרים אקדמיים. כאשר קוראים טקסט אקדמי (בייחוד בתחומי מדעי הרוח) דווקא מראי המקום חשוב שיהיו בהישג יד. זה אולי לא ברור לסטודנטים מתחילים, אבל אם הזמן לומדים שכדי להעריך טקסט אקדמי, הכי חשוב לדעת מה המקורות שעליו הוא מסתמך האם כאשר הוא מציג טיעונים לטענה המרכזית שלו, הוא מסתמך על ציטוט מהיסטוריון ידוע, או שהוא מסתמך (אני בכוונה מגזימה) על מוסף "סופשבוע" של מעריב? האם הטקסט שעליו הוא מסתמך הוא מאמר עדכני מהעשור האחרון, או שהוא מצטט משהו שיצא בשנת 1933 (שיכול עדיין להיות רלוונטי, אולם הוא ודאי לא מעודכן במחקרים האחרונים). לכן דווקא בספרים מרובי מראי מקום, יש טעם לשים אותם באותו העמוד. מעבר לזה, אני כקוראת שונאת באופן עקרוני ששולחים אותי לסוף הספר (בין עבור הערה עניינית, ובין עבור מראה מקום). זה קוטע לי את רצף הקריאה. אני מעדיפה שישימו לי אותו על העמוד, מול הפרצוף.
 

אלי גיא

New member
בטח אפשר

להמציא שיטה טובה יותר, עם הטכנולוגיה המודרנית ועם סיעור מוחות יצירתי. אבל זאת מערכת שנמצאת בשימוש רב היקף ואוניברסלי, ולהחליף מערכות כאלה מסובך מאוד. אני זוכר את הניסיונות שנעשו לפני כמאה שנים לשפר את כתב התווים (מוסיקה). יש בו כמה ליקויים שהם תוצאה של הצטברות של כאלף שנות מסורת. כמה מההצעות היו משכנעות ביותר. אבל תחשוב, מה צריך בשביל ללמד את כ ל המוסיקאים כתב תווים חדש. רק דוגמה לפתרון אפשרי לדרישות של דפנה, דוגמה שלופה מהמותן, בשביל להראות שאפשר. צוות חכם שישקיע בזה יכול בוודאי להפיק רעיונות טובים יותר. כותבים בשוליים רק הערות תוכן. את ההפניה רושמים בקיצור, שם, תאריך, ומספר עמוד. את הפירוט המלא כותבים ברשימה ביבליוגרפית בסוף הטקסט, לשימוש בספרייה. אם המקור כבר על שולחן הכתיבה - מספרי העמודים לפניך. למשל כך: "ניסיונות ראשונים לשינוי שיטות הרישום של הערות שוליים נעשו כבר בסוף המאה החמש עשרה, אך הכנסייה הפעילה את מלוא כובד משקלה (ובכלל זה איומים בעינויי האינקוויזיציה), והניסיון הושתק; ראו ג' גלילאו, חיי וסבלותיי (1585), עמ' 69--96."
 

hillelg

New member
צורת הכתיבה הזו

קיימת כבר בהרבה ספרים. בכולופן, זה לא משנה את זה שאני, כקורא, מעוניין רק בהערות התוכן, וכחוקר, מעוניין בנפרד גם במקורות. לכן, ראוי שהן תופרדנה, ובנוסף, כחוקר, ממילא לוקח לי זמן לפתוח את המקורות וכו', לכן איני רואה איפה המניעה שההערות הללו תהיינה בסוף.
 

ailag

New member
הרעיון היה בעיקר

להבדיל בין סוגי ההערות. למשל, לסמן מראי מקום במספרים והערות ענייניות בכוכביות. גם לי זה מפריע (כשאני קוראת..) ובאמת היה מקום לכך. אולי את לא רוצה לדעת על כל דבר מאין הוא נלקח? אם כך, איך תדעי מתי לפנות להערות? אני תומכת בהודעה המקורית
 

דלזאגי

New member
חצי עמוד, אבל שווה.

אם כל ההערות יהיו בשלוליים, באותו עמוד, ולא בסוף הספר, הבעייה יכולה להיפתר. העין תרפרף לתחתית העמוד, אולי תתקל במשהו מעניים או אולי רק מראה מקום משמים ואז חזרה לאותו עמוד. בכל אופן ברור שלשים את הערות השוליים בסוף זה דבר שלדעתי שגוי מבחינת עריכה, ועדיף תמיד באותו העמוד, גם אם הספר מקבל צורה מעט עיונית או אקדמאית. קח דוגמא את התרגום העברי החדש של "האמן ומרגריטה", תרגום נפלא אבל עשרות הערות השוליים החשובות כל כך והענייניות כל כך נמצאות בסוף הספר וזה סיוט לחזור שוב לאותו העמוד. לעומת זאת, בתרגום החדש של "אליס בארץ הפלאות" של רינה ליטוין הערות השוליים החשובות נמצאות בתחתית העמוד הרלוונטי, וזה הרבה יותר נוח. זה אמנם יכול לפעמים לקצר את העמוד לחצי, אבל שווה יותר.
 

hillelg

New member
באליס בארץ הפלאות

אין הערות מקור. אבל יש שני סוגי הערות (הערות המחבר והערות המתרגמת), והן ערוכות על הדף, בטוב טעם.
 

יצהר

New member
בעיני, אליס המוערת היא סיוט ספרותי

נעשתה כאן עבודה נפלאה, אבל המעבר מטקסט להערה וחזרה - כשחלק מההערות בכלל לא נמצאות בעמוד שמפנה אליהן - זאת חתיכת התשה. לחוקר ספרות זה עונג גדול, אבל לא לקורא מן השורה.
 

קרמיט524

New member
../images/Emo32.gif התרגום החדש של האמן ומרגריטה

הוא תרגום נפלא? אתה מתכוון, של קריקסונוב? אולי תשקול מחדש?...
 
מסכים כקורא

אך כאן מתעוררת בעיה עם הערות השוליים: מה קורה כשאלה ארוכות מאוד? ומה דינן של הערות מעורבות?
 
למעלה