הערות שוליים
נכנסתי במקרה ל'טאגליינס', וראיתי הפניה לדיון על הערות שוליים. נרגש, שסופספוף דנים פה לא רק בתרגום אלא גם בעריכה (מה-גם שזה נושא שהעסיק אותי פה ושם, בתור קורא יותר מאשר כותב) - התאכזבתי לראות שזה שוב דיון תרגומי. אני רוצה אם כן לפתוח פה דיון בנושא הערות-שוליים מהצד העריכתי שלהן. הבעיה החמורה שלי עם הערות שוליים, היא שישנם שני סוגים של הערות כאלה: הערות ענייניות, והערות של מראי-מקום. ברוב הפעמים, בתור קורא ממוצע, אני מעוניין לקרוא את ההערות הענייניות, אך לא את מראי המקום. אלא מה? פעמים רבות (רבות מדי, לטעמי) אין הבחנה ביניהן. וכך, אני "נאלץ" (כזה אני) לקפוץ כל פעם ולבדוק האם יש כאן הערה עניינית (ולרוב מתאכזב לראות שבסך הכול היה כאן עוד מראה מקום משמים). לי, בתור קורא כפייתי של הערות, ששונא ש'מתפספס' לו חומר רלוונטי, מאוד מפריע הנושא הזה. ישנם כמה פתרונות שננקטים בנושא הזה: * שימת ההערות הענייניות כהערות שוליים, לעומת מראי מקום בתור הערות סיום (אבל חשוב, לדעתי, שתהיה הקפדה מלאה על החלוקה - כי זה מעצבן אותי לראות שמוסיפים חומר רלוונטי בסוף, בתוך הערב-רב של המילים הלועזיות); * אותו דבר, אבל עם מראי מקום קצרים בגוף הטקסט (עובד בעיקר במראי מקום קצרים, כמו למקורות בתנ"ך או בגמרא). * חלוקה בין מספרים לאותיות, או בין מספרים לכוכביות. בכל אחת מהאפשרויות יש כמה בעיות פנימיות (למשל, בהערות מסוג 'כוכבית' אפשר לכתוב רק באופן ספורדי, ורק הערה ארוכה ודי חשובה. אי אפשר על כל פיפס לשים כוכבית [בסוף נגיע לעשר כוכביות...]), אבל רציתי לפתוח דיון בנושא - מה אתם חושבים? מה עדיף? איך אתם נוהגים בפועל? האם אתם חושבים, כמוני, שיש לצאת במלחמת חרמה נגד עירוב סוגי-ההערות?
נכנסתי במקרה ל'טאגליינס', וראיתי הפניה לדיון על הערות שוליים. נרגש, שסופספוף דנים פה לא רק בתרגום אלא גם בעריכה (מה-גם שזה נושא שהעסיק אותי פה ושם, בתור קורא יותר מאשר כותב) - התאכזבתי לראות שזה שוב דיון תרגומי. אני רוצה אם כן לפתוח פה דיון בנושא הערות-שוליים מהצד העריכתי שלהן. הבעיה החמורה שלי עם הערות שוליים, היא שישנם שני סוגים של הערות כאלה: הערות ענייניות, והערות של מראי-מקום. ברוב הפעמים, בתור קורא ממוצע, אני מעוניין לקרוא את ההערות הענייניות, אך לא את מראי המקום. אלא מה? פעמים רבות (רבות מדי, לטעמי) אין הבחנה ביניהן. וכך, אני "נאלץ" (כזה אני) לקפוץ כל פעם ולבדוק האם יש כאן הערה עניינית (ולרוב מתאכזב לראות שבסך הכול היה כאן עוד מראה מקום משמים). לי, בתור קורא כפייתי של הערות, ששונא ש'מתפספס' לו חומר רלוונטי, מאוד מפריע הנושא הזה. ישנם כמה פתרונות שננקטים בנושא הזה: * שימת ההערות הענייניות כהערות שוליים, לעומת מראי מקום בתור הערות סיום (אבל חשוב, לדעתי, שתהיה הקפדה מלאה על החלוקה - כי זה מעצבן אותי לראות שמוסיפים חומר רלוונטי בסוף, בתוך הערב-רב של המילים הלועזיות); * אותו דבר, אבל עם מראי מקום קצרים בגוף הטקסט (עובד בעיקר במראי מקום קצרים, כמו למקורות בתנ"ך או בגמרא). * חלוקה בין מספרים לאותיות, או בין מספרים לכוכביות. בכל אחת מהאפשרויות יש כמה בעיות פנימיות (למשל, בהערות מסוג 'כוכבית' אפשר לכתוב רק באופן ספורדי, ורק הערה ארוכה ודי חשובה. אי אפשר על כל פיפס לשים כוכבית [בסוף נגיע לעשר כוכביות...]), אבל רציתי לפתוח דיון בנושא - מה אתם חושבים? מה עדיף? איך אתם נוהגים בפועל? האם אתם חושבים, כמוני, שיש לצאת במלחמת חרמה נגד עירוב סוגי-ההערות?
