העיניים שלך
מחפש אותך כל הזמן. מחפש את העיניים שלך שרצות בתזזית ולא עוצרות לרגע. פוחדת להסתכל לי בעיניים. את חושבת שאת נראית כרגיל. מנסה להראות מאופקת אבל אני שומע את ההדים של הסערה שמשתוללת שם בפנים. אתמול כשהיינו במסיבה היית כל כך מרוחקת. פשוט לא היית שם. היית במקום אחר או שלא רצית להיות איתי. כל כך פגעת בי אתמול. כמו שמסובבים סכין אחרי שנעצו אותה. בט"ו באב נתת לי מתנה שהדביקה אותי לקיר. את לא יודעת עליה עדיין. נתת לי לגלות שכנראה אני לא היחיד. ואני עוד לא יודע את כל התשובות אבל משלים את הפזל לאט לאט. ואני אדע את האמת. ואני אתן לך לבחור את הדרך. כי אני עייף. עייף מלחפש, עייף מלרוץ. רוצה כבר להאט קצת. להאט כדי לראות את העולם קצת יותר מקרוב. ועכשיו שוב אני פוחד שאצטרך לעשות זאת לבד. למה? אף פעם לא פגעתי באף אחד ותמיד כל כך חשוב לי שיהיה לך טוב. אני לא מושלם אבל אף אחד לא וגם לא את. אבל צריך לוותר בחיים ואני מוותר. אני נותן את הנשמה ואת הלב. מנסה להשקיע בביחד שלנו אבל לא יכול לבד. לא יכול לבנות זוגיות עם עצמי והכלב. צריך גם אותך כאן. ועכשיו, אחרי שאתמול ראיתי בתוך העיניים שלך. אני בטוח יותר שזו לא טעות. ראיתי את הבלבול. ראיתי שאת לא יכולה או רוצה להסתכל אלי בחזרה. מתחמקת ממני בעדינות ואני לא מוותר. ומסתכל ומחייך ואוהב. ואת נלחצת מזה כי את כנראה יודעת את האמת. איך את יכולה? לשאת בבטן את הילד שלי ולהיות עם מישהו אחר. לכתוב למשהו אחר. לספר לו שאת אוהבת אותו. איך את יכולה? איך את יכולה לומר לי שאת אוהבת אותי? זה רק מילים עבורך? מילים בלי תוכן. ריקות כמו שריק לי בלב עכשיו. את לא רוצה להבין שהחיים עוברים ולא נשארים צעירים לנצח. שהחופש שאת חושבת שנגמר לך נמצא בעצם בתוכך. צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. לראות איך מבלים את הזמן שעובר ולא מצטערים על כך שהוא עובר. לא יושבים ומתכננים איך אוכלים את החיים אלא קמים ונוגסים בהם. בביסים קטנים יותר אולי אבל לפחות עושים את זה. אבל את כנראה חושבת אחרת. באופן אותו אני לא מבין ואת לא מנסה להסביר לי. אני לא יכול להתקרב אלייך יותר. את לא רוצה אותי שם כנראה ואני לא יודע איך להגיע. את צריכה לבחור בי או להיות אמיצה ולומר לא. לא אולי ולא תראה. פשוט להחליט ולעשות בלי פחד אז מה את רוצה לעשות עכשיו?
מחפש אותך כל הזמן. מחפש את העיניים שלך שרצות בתזזית ולא עוצרות לרגע. פוחדת להסתכל לי בעיניים. את חושבת שאת נראית כרגיל. מנסה להראות מאופקת אבל אני שומע את ההדים של הסערה שמשתוללת שם בפנים. אתמול כשהיינו במסיבה היית כל כך מרוחקת. פשוט לא היית שם. היית במקום אחר או שלא רצית להיות איתי. כל כך פגעת בי אתמול. כמו שמסובבים סכין אחרי שנעצו אותה. בט"ו באב נתת לי מתנה שהדביקה אותי לקיר. את לא יודעת עליה עדיין. נתת לי לגלות שכנראה אני לא היחיד. ואני עוד לא יודע את כל התשובות אבל משלים את הפזל לאט לאט. ואני אדע את האמת. ואני אתן לך לבחור את הדרך. כי אני עייף. עייף מלחפש, עייף מלרוץ. רוצה כבר להאט קצת. להאט כדי לראות את העולם קצת יותר מקרוב. ועכשיו שוב אני פוחד שאצטרך לעשות זאת לבד. למה? אף פעם לא פגעתי באף אחד ותמיד כל כך חשוב לי שיהיה לך טוב. אני לא מושלם אבל אף אחד לא וגם לא את. אבל צריך לוותר בחיים ואני מוותר. אני נותן את הנשמה ואת הלב. מנסה להשקיע בביחד שלנו אבל לא יכול לבד. לא יכול לבנות זוגיות עם עצמי והכלב. צריך גם אותך כאן. ועכשיו, אחרי שאתמול ראיתי בתוך העיניים שלך. אני בטוח יותר שזו לא טעות. ראיתי את הבלבול. ראיתי שאת לא יכולה או רוצה להסתכל אלי בחזרה. מתחמקת ממני בעדינות ואני לא מוותר. ומסתכל ומחייך ואוהב. ואת נלחצת מזה כי את כנראה יודעת את האמת. איך את יכולה? לשאת בבטן את הילד שלי ולהיות עם מישהו אחר. לכתוב למשהו אחר. לספר לו שאת אוהבת אותו. איך את יכולה? איך את יכולה לומר לי שאת אוהבת אותי? זה רק מילים עבורך? מילים בלי תוכן. ריקות כמו שריק לי בלב עכשיו. את לא רוצה להבין שהחיים עוברים ולא נשארים צעירים לנצח. שהחופש שאת חושבת שנגמר לך נמצא בעצם בתוכך. צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. לראות איך מבלים את הזמן שעובר ולא מצטערים על כך שהוא עובר. לא יושבים ומתכננים איך אוכלים את החיים אלא קמים ונוגסים בהם. בביסים קטנים יותר אולי אבל לפחות עושים את זה. אבל את כנראה חושבת אחרת. באופן אותו אני לא מבין ואת לא מנסה להסביר לי. אני לא יכול להתקרב אלייך יותר. את לא רוצה אותי שם כנראה ואני לא יודע איך להגיע. את צריכה לבחור בי או להיות אמיצה ולומר לא. לא אולי ולא תראה. פשוט להחליט ולעשות בלי פחד אז מה את רוצה לעשות עכשיו?