טוב לדעתי אתה טועה ינוקא. אחדות איננה אחידות.
דווקא אפשר לתקשר מעולה גם כשמתווכחים.
למעשה, לפעמים הויכוח מעיד על תקשורת טובה יותר, מאשר כשרק מסכימים וזהו.
לכן, לדעתי, אתה טועה.
וגם מטעה.
"לתקשר באמת" זה כשאפשר גם להכיל דעות מנוגדות... ולדון עליהן.
ולא כמו שכתבת, בטעות ובשוגג, בהודעתך.
כל היופי, לפחות הרבה ממנו, נעוץ בשונות ובגיוון.
זה לא הסוד כולו אך זה חלק אחד שלו; פיסת פסיפס נוספת ממנו.
אתה לא חייב לחשוב כמוני; ואני לא חייב לחשוב כמוך.
ואם אנחנו גם יכולים להכיל את ההגיון השונה של האחר, זוהי התקדמות.
זה גם חלק ממה שאני קורא לו "להיות X", שזוהי ההארה האמיתית. כחלק מזה, אני יכול לחשוב X ואתה יכול לחשוב Y... מבלי שזה יטריד אותי שאתה טועה ואני צודק, מפני שאני מבין ומקבל שלמרות שאני תמיד צודק בסופו של דבר, יש הרבה זוויות ראיה ומותר לאחרים לטעות וזה לגיטימי, במיוחד אם הם פתוחים לדון על כך, אחרת הם סתם אטומים. זו דעתי, ינוקא, ממנה לא תצליח להזיז אותי, מפני שיש לי מרכז טוב למדי ואני גם גמיש, שזה בעצם היכולת שלי להכיל את הפרדוקס שנולד בעולמות הדואליים ולהתקרב להוויה. הכל תלוי בנקודת המבט ובמערכת הייחוס. זה מה שאתה מתקשה, לדעתי, להבין, אך כפי שאתה רואה, יש בי סבלנות להסביר לך, כל עוד יש לך סבלנות לתת לי אנרגיה בכך שאתה קורא את דברי ומתייחס אליהם בכבוד, דבר שגם אם תפסיק לעשות הוא עדיין יתמוך בי, מפני שאני חכם בבחרי את שדות הקרב שלי, כפי שקסטנדה לימד וכפי שהשכלתי לשאוב מתורתו, ממש כשם שהשכלתי לשאוב מכל החוכמה שסביבי, מבלי לזלזל בשום דבר, מפני שאני שואף לאיזון וזוהי כבר פיסה נוספת מתוך הסוד שאת רובו כבר גיליתי, לפחות ברמה השכלית מבין שלוש הרמות הראשונות: השכלית, הרגשית והגופנית.
כל עוד אנחנו דנים, הכל בסדר. אנחנו מתקדמים דרך חילוקי הדעות בינינו; כך אנחנו מלטשים את הידע, ממש כמו פורם בטאי צ'י, בצ'י קונג או בקונג פו; איננו מתקדמים דרך הדברים שלגביהם אנחנו כבר מסכימים. לכן, בין היתר, חשוב לי להבהיר לך שטעית בכך שסברת שיש ליצור אחידות בכדי ליצור אחדות. זה פשוט לא נכון. הגיוון גם הוא חשוב. אילולא הגיוון היתה רק אחדות... והאיך כיצד אז היינו מדברים בינינו בפורום? האחדות תביא את כולנו להיעלם בהבזק אור גדול, אל תוך ההוויה... שנאמר: "סוד גדול הוא זה".
והגואל בששון הולך ברצון לרינת ישרים וגומר.
שזה, בעצם, העניין כולו.