העברה ליחידה אחרת

[Daniel M19]

העברה ליחידה אחרת

היי,
אני קצינה בשירות חובה ואני מאוד לא מרוצה משירותי הצבאי.
אני הולכת לחפור מאוד,מתנצלת מראש:
אני מאוד סובלת,אני היחידה בתפקיד שלי ללא הכוונה מקצועית כלל.אני הגורם המקצועי הכי גבוה שמבצע את הכל,מ-א' עד ת'.בעוד שבמקומות אחרים ישנם 2-3 קצינים שעושים את התפקיד שלי (כך זה היה כשהייתי מש"קית).התפקיד הינו חריג וגדול מאוד.
בגלל העומס,כל היום באים אליי בטענות גופים כאלה ואחרים ומפנים כלפיי אצבע מאשימה.לא קל לקבל תלונות מבוקר עד ערב.
המפקד שלי נותן לי מענה פיקודי בלבד ולא מקצועי,לכן אני נדחקת לפינה.
כל העבודה נופלת רק עליי ואין לי כלל עמיתים בתפקיד.
אין לי חיים חברתיים בבסיס ואני בודדה שם.אין לי עמיתים/מקבילים אליי/קצינים בגילי.רוב האוכלוסייה ביחידה מסתכמת אנשי קבע מבוגרים.אין לי גם זמן ליצור קשרים חברתיים בגלל התובעניות של התפקיד וחוסר יכולת לצאת מהמשרד.מגיעה למצבים שאין לי זמן לאכול ואין עם מי.
אני טוחנת שעות לא נורמליות-מוקדם בבוקר מאוחר בערב.יומיות כמובן.
מתגעגעת לשירות הצבאי שלי כמש"קית פשוטה ולתקופה בה היה לי הווי צבאי,גאוות יחידה ונהנתי לבוא לצבא.כרגע כל יום הוא סבל.
יש לי לא מעט חיילים כפופים אליי אבל הם גימליסטים.למרות שלאחרונה הצלחתי לרתום אותם לעבודה אך הם לא מבצעים את העבודה בצורה אופטימלית ומשאירים לי הרבה עבודה.
רציתי לברר:מה ניתן לעשות? כיצד ניתן לפתור את התסבוכת הזו?
איך ניתן לעבור יחידה? או לפחוח לשפר את המצב?
יש למישהו טיפים כלשהם לתת לי?
אני בתפקיד 8 חודשים ואני קורסת

 

[אדוולה דואני]

ממשק״ית שרוצה להיות קצינה..

היי, חבל לשמוע שלשם התגלגל לך השירות.
אם אני מבינה נכון את חזרת לאותו מקום ששירתת בו כמשק״ית?
במידה וכן- זה לא היה ככה לקצינה לפנייך? זה חדש בשבילך?

בפן המקצועי- אני בכל מקרה הייתי קובעת פגישה מסודרת עם המפקד שלך, מציגה בפניו את הבעיה ומנסה לשמוע מה יש לו להגיד. גם הוא בן אדם ואפילו שהקשר בינכם הוא מקצוע נטו כרגע, אני בטוחה שאם תציגי את זה בפניו יהיה לו מה להגיד, אחרי הכל הוא בקיא בסיפור גם כן ואני בטוחה שהוא מודע לזה ברמה כלשהיא. תהיי בטוחה שהוא רוצה שתהיי מאושרת כי ככה תהיי הרבה יותר יעילה.

לגבי הפן החברתי- הייתה לנו קצינה בבסיס שהייתה במצב דומה (בסביבה הקרובה שלה כולם היו נגדים מבוגרים), והיא פשוט התחברה לחיילים או לקצינים מהבסיס הגדול. תתפלאי, אבל גם כאלה בלי דרגות כתף הם בני אדם, לפעמים אפילו טובים יותר..

.

לגבי הלחץ והתחושה הכללית- הייתי רוצה שתקחי דקה לחשוב למה יצאת למסע הזה. למה יצאת לקצונה בעצם? תזכרי בששת החודשים האלה (או יותר) וכמה מורכבת וקשה הייתה ההכשרה הזו כדי שתוכלי לקרא לעצמך ״קצינה״, ותשאלי את עצמך אם את באמת עושה כל מה שביכולתך כדי להפיק את המיטב ממה שעבדת בשבילו כל כך קשה..

ואחרון חביב, החיילים שלך- עם אף אחד לא בקשר טוב? בטוח עם אחד מהם את מסתדרת קצת יותר. אם הם חפשנים וג׳ובניקים (מוכר

) נסי להתחבר איתם בצורה אחרת. אולי תקבעו לכם יום כיף בחמישי אחרי הצבא (תנסי לארגן יציאה מוקדמת), או פעילות כלשהי מחוץ לבסיס. לדוגמא, עם פסח שמתקרב, המפקדת הקודמת שלי לקחה אותנו לארוז משלוחי אוכל בראש השנה למשפחות מצוקה ולחלק אותן. זו הייתה חוויה קשה אבל מאד מגבשת וכולנו מאד הערכנו והודינו לה על כך אחרי זה.

מאחלת לך המון הצלחה ותתעודדי!!!! באמת שהכל בראש שלנו...

 

[Daniel M19]

הרבה יותר מסובך מזה

לא חזרתי לאותו מקום,זו הנקודה.
ביחידה הקודמת שלי,בתור מש"קית היה הווי וגאוות יחידה.כאן אין כלום חוץ משביזות.
המפקד שלי בקיא בסיפור-הוא לא מצליח לשנות יותר מידי ולהביא עוד קצינה.אני הרי עושה עבודה של כמה קצינים.הוא כבר התייאש מה"בלתי אפשריות" של התפקיד שלי.
אני מתחברת לחיילים יותר מקצינים,הבעיה שהחיילים לא ברמה גבוהה ולא מרגישה חיבור.כל מה שמעניין אותם זה ללכת הביתה ב5.
אני גם הייתי פעם חיילת ומכירה את הראש הזה.
יצאתי לקצונה בשביל למצות את היכולות שלי ולתת מעצמי.לא בשביל שישפילו אותי,יצעקו עליי,ירמסו אותי ויטילו עליי עבודה של כמה קצינים שלא לצורך.כל רגע שם הוא סבל ואני לא צריכה לסבול כי בחרתי לתרום.כמעט שנה בתפקיד ושם דבר לא השתנה
נשמע כמו אחלה רעיון,יש לך מושג איך היא הגיעה לזה?

תודה רבה על ההתייחסות,מעריכה את זה !

 

[אדוולה דואני]

ברור שזה מסובך, אחרת זה לא היה חלק מצה"ל

תראי, מי כמוני יודעת שלעבור מקומות זה תהליך לא פשוט...
אז לכן לפני שתצליחי לפתור את הבעיה הענקית הזאת של לעבור מקום,
תנסי להסתדר עם מה שיש לך, עם כמה שזה נשמע לך בלתי אפשרי...

אני לא אחשוף פרטים מטעם ביטחון מידע, אבל אני יכולה לספר לך שגם אני משרתת בבסיס 8-5 וזו האווירה הכוללת כאן. שזה דבר מאד מתסכל למישהי שמרגישה שהיא רוצה לעשות ולתרום יותר. את פשוט מרגישה שאין למי לתרום פה וגם אם את מתאמצת, אף אחד לא מכיר בזה.
אז צאי מנקודת הנחה שאני מבינה אותך

.
לגבי "איכות האנשים", היחידה שלי היא יחידה של אנשים מאד בכירים, ואיכותיים, באמת. ומסביב זהו עוד בסיס רגיל של יומיות אז את יכולה להסיק לבד מה טיב האחרים. ואני יכולה לתת לך דוגמא שכשהתחלתי לעשות שמירות ושבתות עם האנשים האלה הייתי מאד מתוסכלת, לא היה נושאי שיחה וזה היה ממש גיהנום. ואז הורדתי קצת את הרצינות והבנתי שאפשר לדבר על נושאים כללים איתם ואפילו מצאתי בזה הנאה ואפשרות קצת להשתחרר ולדבר על שטויות עם אותם אנשים. אז זו גם אופציה...
הצבא מלמד אותנו להתמודד עם אנשים שבחיים האזרחיים שלנו לא היינו בוחרים להתראות איתם על בסיס יומי, ובטח אם היינו אז היינו בורחים משם. ולדעתי זו חלק מהחוויה וזה מלמד אותך המון...

בהמשך לאותה נקודה, החיילים שלך הם תחתייך. אז כמעט תמיד יש מן התנגדות כלפייך, מובן, לא?

אבל המפקדת הקודמת שלי למשל לא הייתה בראש הזה. היינו כולנו חברים (כמובן עם גבולות) והעבודה פה הייתה הדדית. הייתי עושה כל מה שהיא מבקשת ממני וקופצת דרך חישוקי אש למענה רק כי הרגשתי כבוד ורצון לעזור לה. זה מה שאני הייתי מנסה להשיג אם היו לי חיילים.. כי זה הופך את הכל להרבה יותר כיף כשזה יוצא מהלב.
תנסי לבוא אליהם בגישה חברית, אם חייל מבקש ממך לצאת מוקדם מסיבה X ותכלס אין איזו עבודה דחופה שלא סובלת דיחוי ואת יכולה לאפשר לו לצאת - תני לו.
אם חייל מתקשר אלייך בערב ואומר לך שהוא חולה מת וחייב לנוח - תני לו ד' גם אם את לא מאמינה לו ב100%.
זה ישנה את הסטיגמה שלך עליהם משמעותית ויהפוך את הכל ליותר קל..

ולגבי המפקד שלך - אם הוא מודע זה עוד יותר חמור ומביא לסיבה אפילו יותר טובה לנהל את השיחה הזו כי לדעתי את צריכה להבהיר שזה מפריע לך מספיק כדי שזה לא יעבור לסדר היום.

בהצלחה!