מאוד אהבתי את מה שאמרת, חוץ מכמה דברים קטנים (והעובדה שקראת לשטניזם "כת", נכון שקיים מושג כמו "כת שטן" אבל זו תופעה שכמעט לא קיימת, ושטניסטים אמיתיים אמונתם מקבילה לוויקאנים, אסאטרואים, יהודים וכל דת ומסורת אחרות). דבר ראשון - גם אני מסכימה עם המצאותו של האל בתוך האדם בלבד. למרות זאת, זה לא ממש משנה אם האל הוא גם "חיצוני" (יישות משל עצמה). אנחנו כבני אדם תבונתיים מרגישים מחוברים לאותה יישות, ואני מסכימה עם ההנחה שאנחנו באמת מחוברים אליה אם היא קיימת. לכן היישות הזו היא מעבר לחוקים ומצוות. היא גם לא דורשת מאיתנו שום דבר מלבד הקיום שלנו. מבחינתי אלוהות היא היצר בתוך האדם לחיות, פשוט לחיות, ולחוות את מה שעובר סביבו. אדם ללא אלוהים מבחינתי הוא אדם ללא רצון לחיות וללא רצון להרחיב את אופקיו. האל הוא היצר שלנו להתעלות מעל החומר. האל, לדעתי, אינו יישות חיצונית אלא יצר, הרגשה פנימית. מצוות וחוקים הם דברים שנועדו *אך ורק* כדי ליצור הבדל משמעותי בין דתות שונות, וכדי לשמור את הקיום של המושג האלוהי בחיי היום יום (אנשים לא ישכחו את האל אם הם יצטרכו להתפלל אליו ולעשות את המצוות שלו בצורה יומיומית, זו לפחות ההנחה, שהיא לדעתי שגויה). גם בתנ"ך יש פרק (שלצערי אינני זוכרת) שבו הסופר המקראי אומר, שהאל לא רוצה את המצוות, את הקורבנות, ואת התפילות שלנו - הוא רוצה את האמונה בפנים. כל הקורבנות והמצוות לא שוות כלום אם האל לא נמצא לאדם בלבבו. תלות באל - אתה צודק אבל חלקית. כלומר, לרוב בני אדם מחפשים אל דווקא כדי להרגיש קטנים, רק כדי לדעת שיש משמעות בכל מה שסביבם. מכיוון שכשאדם מבין שכל היקום מסתכם במה שבתוך הלב שלו, הוא מבין את החוסר משמעות שבקיום שלו. את העובדה שאין משהו מעבר למה שהוא. אז יש אנשים שמתחילים לחקור את עצמם ולראות עד כמה האדם איננו שטחי וריקני כמו שהוא נראה לנו לרוב וכמו שאנחנו בוחרים להיות לפעמים, ויש אנשים שעדיין מחפשים משהו גדול מהם, משהו לשאוף לו. מחפשים אל חיצוני.