הסכם ממון

[שילה1]

אכן יש להכין גם צוואות הדדיות,כדי לחזק את הסכם הממון.

הצוואה לא מעל זה,כלומר:אין לה יותר משקל,כעקרון.הכל תלוי. בנסיבות..
מציעה לך להשקיע קצת זמן ולהתיעץ עם עו"ג שמתמחה בדיני משפחה.

 

[איש33333]

אם יורשה לי לשפוך אור מנקודת מבט גברית על העניין

יש עוד היבט: אולי אכפת לו ממך כל כך שהוא רוצה ליצור מצב שאם בעתיד היחסים יעלו על שרטון ותשקלי לעזוב אותו הידיעה שלא תרוויחי מכך כלום מבחינה פיננסית תעצור בעדך ותחזירך לשולחן הדיונים. אני חושב שהייתי נוהג כך לא מדאגה לרכוש עצמו אלא יותר למניעת אובדן שליטה והוספת עוד שיקול עתידי שיכריע את כף המאזניים במקרה הנ"ל. הרי לא את ולא הוא באמת לוקחים משהו והכל נשאר לילדים, אבל אם הוא מגיע עם ממון ויכולות ואת נכנסת לתמונה בידיים ריקות החשש מובן ולאו דווקא ממקום של תאוות בצע. אני טוען שהוגן לחשוב שכל מה שצבר/ה פלוני/ת לפני החתונה ישאר שלו/ה גם אחרי וכל מה שייצבר ביחד ייחשב למשותף, שהרי גם במקרה של פירוק ממילא אמשיך להשקיע ממיטב כספי ונכסיי בילדיי העתידיים ואתמוך בגידולם - הם עדיין ילדיי גם אם התגרשתי מאמם.

 

[tal902]

המשפט הראשון שלך כך כך נוראי....

מה אתה אומר בו בעצם? שהגבר שכל כך "אוהב" (ואובססיסי), ירצה שאישתו תישאר איתו גם אם היא לא רוצה או לא אוהבת אותו כבר, רק בגלל שהוא לא רוצה להישאר בלעדיה/לבד.
&nbsp
&nbsp
זה נראה לך אמיתי? זה לא הוגן כמובן כלפי האישה וגם כלפי הגבר (אני לא הייתי רוצה להחזיק בכח מישהי שלא רוצה להיות איתי רק בזכות זה שהיא ללא יכולות כלכליות בלעדי. ברררר..
&nbsp
זאת לא אהבה בכלל אלא אובססייה. עדיף להיות ללא אהבה מאשר באהבה אובססיבית.

 

[איש33333]

בשום אופן זה לא מה שאמרתי. בוודאי שעדיף להיות ללא

חזור וקרא שנית את כל מה שכתבתי. הכוונה למנוע *נטייה* לפירוק מצד האישה עקב הידיעה שהיא תצא עם עוד רכוש משהביאה, כלומר למנוע הלך מחשבה של "בשביל מה לי להתמודד עם הקשיים במקום להיפטר מהם ועוד להישאר עם מספיק רכוש/כסף שאפילו לא יהיה לי צורך בו יותר". שתי ציפורים במכה אחת. זו אולי מחשבה מכוערת אבל בנסיבות המתאימות היא יכולה להיות מאוד לגיטימית. כמובן שהם לא יכולים לחזות אותה עשור קדימה. כבר כתב מעליי הראשון שהגיב לפוסט הזה שנשים לפעמים הופכות לנקמניות כשהרגשות משתלטים עליהן (כמובן שגם גברים עלולים להפוך באותה המידה בדיוק).
אני מחדד - אבוי לגבר שמחזיק באישה בכוח או מכוח אילוצים/ממון/יכולות ולא מרצונה החופשי (זה רק מראה מה הוא שווה באמת) וצר לי שהבנת את זה מדבריי.
אין אנו יודעים באיזה רכוש מדובר, דירה, חצי דירה, 3 דירות או 10 וילות ומיליונים בבנק אבל בעוד שנים רבות עם שלושה ארבעה ילדים בבי"ס ריבים אינסופיים עם הבעל ואיזה מחזר חדש ומרגש כל שקל נוסף על כף המאזניים הזו עלול להכריע כאשר עוד אפשר לתקן ועדיין לא כלו כל הקיצים...לא נעים אבל מציאותי. לצערי התפכחתי בעצמי מאהבה לא מזמן ראה פוסט נפרד שלי בנושא ולכן אני טוען שגם המציאות הורודה ביותר יכולה להתפוצץ בפרצוף וכל רכוש נוסף שמעורב רק יחריף את המאבק. אגב הילדים הם אלה שמשלמים את המחיר הכי גבוה במלחמות האלו...

ולכותבת הפוסט - אני מצטער בשבילך שכבר מעכשיו היית צריכה להתמודד עם אפשרות של פירוק אך דעי שהסכם ממון זהו דבר מקובל ונפוץ במיוחד בימינו ולא מעיד על חוסר ביטחון של הגבר שלך. אם זה עוזר אז במצב הפוך אני בתור גבר הייתי חותם בדיוק על ההסכם הזה אם הייתי נכנס לנישואין עם אישה עשירה מאוד ולא הייתי מביא כלום אל השולחן. אני לא רוצה ולא צריך שום דבר שלא היה שלי קודם לכן, מה שצברנו ביחד - שיתחלק חצי חצי. ממילא יהיה פחות אכפת לי מכסף אם המשפחה תתפרק...

 

[A לוןA]

הפוך לגמרי

אני נותן לאישתי, מלכתחילה, את כל האמצעים העומדים לרשותי (בהגנה גם על עתידי) כדי שבכל רגע שתרצה תוכל לקום וללכת כשהדבר היחיד שמנחה אותה בהישארות איתי הוא הרצון להיות איתי, ללא שום שיקולים זרים אחרים.
כך שאם היא כאן, זה אומר שהיא באמת רוצה להיות כאן ולא משום סיבה זרה- כלכלית או אחרת.

מוזר לי שאתה רוצה להשתמש בקלף הכלכלי כחרב דמוקלס מעל ראשה. אתה לא רוצה להיות בטוח שכשהיא איתך- היא איתך רק מתוך הרצון שלה להיות איתך?

 

[איש333333]

אוקיי אם גם אתה הצלחת להבין כך כנראה שהבעיה אצלי בהתנסחות

אנא הואיל וקרא את תגובתי השנייה והמחודדת. בוודאי אין שום טעם והגיון בלהשתמש בקלף כלכלי כדי "להחזיק" באישה בכוח, מה שגם מראה שלולא הממון אינך שווה כלום והיא היתה עוזבת ממילא.
הכוונה היתה ל*נטייה*. נטייה. למנוע נטייה (בעתיד) לפירוק במידה ומתקיימים אי אילו תנאים אחרים ונכסי הבעל רק יתווספו למכלול השיקולים ויכריעו את הכף.
לא הייתי רוצה שאף אחת תהיה איתי בגלל כסף או כל סיבה אחרת שאינה רצונה החופשי.
כמו כן לא הייתי רוצה שבמידה ויחסיי עלו על שרטון וכעת יש לתקנם בת הזוג תקטין ראש/תימנע ממאמץ/תחכה ליותר יוזמה ממני או כל התנהגות אחרת עקב הידיעה שהפרוטה המצויה בכיסי תעבור אליה

 

[A לוןA]

גם לא נטייה ואפילו לא מחשבה

אם היא רוצה להישאר מהסיבות הנכונות- אהבה, חברות וכל היתר- מצויין.
ההתייפיפות של "להוסיף עוד שיקול למכלול השיקולים" היא בדיוק זה- התייפיפות.
אתה לא יכול להגיד "לא הייתי רוצה שאף אחת תהיה איתי בגלל כסף" במשפט אחד, ובאותה נשימה להגיד "נכסי הבעל רק יתווספו למכלול השיקולים"

או שלא מערבים כסף כאמצעי לחץ או שכן. אין באמצע. לא נטיות ולא רחשי לב.
אפשר לנסח את המשפט שלך מחדש כ"לא הייתי רוצה שאף אחת תהיה איתי רק בגלל כסף" - כי את הכסף הכנסת כשיקול.

 

[אייבורי]

תשמעי

הסכם ממון הוא ללא ספק דבר חיובי והוא גם מבחן ליכולת שלכם כזוג
לנהל דיון ענייני על עניינים של ממון.
אני מציע במקום להעלב ולכעוס ולהתפוצץ
תביאי שאלות, כמו מה יקרה במידה ויש לנו ילדים
מה יקרה במידה ותמות אחרי 30 שנות נישואים עם או בלי ילדים.
&nbsp
ככה תוכלי לבדוק כמה הוא גם הגון
אני בטוח שהוא אוהב אותך ויבין את הבעייתיות, תני לו זמן לחשוב גם על פתרונות
&nbsp
בעיקר, נהלו את השיח בצורה הגונה ועניינית