shellydeez
New member
הסיפור שלי..
שלום לכולם. אחרי שעיינתי בפורום הזה במשך קרוב לחודש החלטתי שהגיע הזמן שגם אני אספר את הסיפור שלי. שמי שלי,אני לקוית למידה בעלת add דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקולציה. בימים אלה אני מסיימת בגאווה גדולה את כיתה י"ב אם בגרות מלאה ו27 יחידות. אז מאיפה אני אתחיל? אני מניחה שמההתחלה... בכיתה ח´ הגעתי למצב של ציונים מאוד נמוכים ועל סף נכשל. באותו זמן עשו לנו בחטיבה מבחנים פסיכוטכנים של מכון ארז. כאשר קיבלתי את התוצאות של מבחנים אלו נאמר שיש לי אינטלגנציה מעל הממוצע אבל יש לי בעיה בראיה מרחבית ובעוד כמה דברים... (מצטערת לא זוכרת...
). ניגשתי לעשות איבחון אצל פסיכולוג פרטי ותוצאות האיבחון היו כאלה: 1. זקוקה לפטור משפה זרה שנייה ( אצלי זה היה ערבית) 2. זקוקה לפטור ממתמטיקה ויש צורך להחליף אותו במקצוע מדעי אחר. 3. תוספת זמן בכל המקצועות. 4. למידת אסטרטגיות למידה. ואת כל זה גילו רק באבחון הראשון... למרות שזה עזר כעבור שנה עשיתי השלמת אבחון שממנו יצא עם דברים נוספים: 1. בחינות בעל פה בכול המקצועות ( כולל אנגלית) 2. הקראת שאלון בכל הבחינות. 3. שעתוק בלשון. לאחר מכן גם שלחו אותי לפסיכאטרית שרשמה לי רטלין. בסוף כיתה ט´ לקחתי רטלין למשך תקופה של שלושה חודשים. את האמת, לי הרטלין לא עזר. להפך הוא לא עשה שום הבדל. בסוף כיתה ט´ סיימתי למרות הכול עם ארבעה נכשלים והחליטו שאני צריכה ללכת לכיתה טיפולית בביה"ס שבו למדתי. סירבתי בכל תוקף והתחלתי לחפש ביה"ס אחר. בסופו של דבר מצאתי ביה"ס בעיר הסמוכה שרצה לקבל אותי האדם, ולא אותי התלמיד. במשך שלושת השנים האחרונות אני נמצאת באותו ביה"ס שהיה מוכן לקבל אותי בגלל מי שאני ודאג להכשיר אותי לכיון הנכון. בשלושת השנים האחרונות מצאתי לנכון להלל את בית הספר שלי ולא סתם, כי מגיע לו. והכול היה בגלל המנהל המיוחד כל כך שהיה בשנתיים הראשונות שלי בתיכון. השנה התחלף המנהל אבל כמו שאנחנו יודעים בכיתה י"ב זה כבר לא כל כך משנה. אני גאה להגיד שבמהלך חמשת השנים האחרונות שאני יודעת ומודעת לכך שאני לקוית למידה למדתי שאנחנו אנשים מיוחדים ושווים בדיוק כמו כל אחד אחר. נשארו לי עוד שתי בגרויות ועד עכשיו ממוצע הבגרויות שלי הוא 80+ אה ועוד משהו, הפתעה... למרות שיכולתי לו לעשות בגרות במתמטיקה בחרתי ללכת נגד הכול ועשיתי בגרות של שלוש יחידות במתמטיקה עם ציון סופי של 90+. מה תגידו על זה?
שלום לכולם. אחרי שעיינתי בפורום הזה במשך קרוב לחודש החלטתי שהגיע הזמן שגם אני אספר את הסיפור שלי. שמי שלי,אני לקוית למידה בעלת add דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקולציה. בימים אלה אני מסיימת בגאווה גדולה את כיתה י"ב אם בגרות מלאה ו27 יחידות. אז מאיפה אני אתחיל? אני מניחה שמההתחלה... בכיתה ח´ הגעתי למצב של ציונים מאוד נמוכים ועל סף נכשל. באותו זמן עשו לנו בחטיבה מבחנים פסיכוטכנים של מכון ארז. כאשר קיבלתי את התוצאות של מבחנים אלו נאמר שיש לי אינטלגנציה מעל הממוצע אבל יש לי בעיה בראיה מרחבית ובעוד כמה דברים... (מצטערת לא זוכרת...
). ניגשתי לעשות איבחון אצל פסיכולוג פרטי ותוצאות האיבחון היו כאלה: 1. זקוקה לפטור משפה זרה שנייה ( אצלי זה היה ערבית) 2. זקוקה לפטור ממתמטיקה ויש צורך להחליף אותו במקצוע מדעי אחר. 3. תוספת זמן בכל המקצועות. 4. למידת אסטרטגיות למידה. ואת כל זה גילו רק באבחון הראשון... למרות שזה עזר כעבור שנה עשיתי השלמת אבחון שממנו יצא עם דברים נוספים: 1. בחינות בעל פה בכול המקצועות ( כולל אנגלית) 2. הקראת שאלון בכל הבחינות. 3. שעתוק בלשון. לאחר מכן גם שלחו אותי לפסיכאטרית שרשמה לי רטלין. בסוף כיתה ט´ לקחתי רטלין למשך תקופה של שלושה חודשים. את האמת, לי הרטלין לא עזר. להפך הוא לא עשה שום הבדל. בסוף כיתה ט´ סיימתי למרות הכול עם ארבעה נכשלים והחליטו שאני צריכה ללכת לכיתה טיפולית בביה"ס שבו למדתי. סירבתי בכל תוקף והתחלתי לחפש ביה"ס אחר. בסופו של דבר מצאתי ביה"ס בעיר הסמוכה שרצה לקבל אותי האדם, ולא אותי התלמיד. במשך שלושת השנים האחרונות אני נמצאת באותו ביה"ס שהיה מוכן לקבל אותי בגלל מי שאני ודאג להכשיר אותי לכיון הנכון. בשלושת השנים האחרונות מצאתי לנכון להלל את בית הספר שלי ולא סתם, כי מגיע לו. והכול היה בגלל המנהל המיוחד כל כך שהיה בשנתיים הראשונות שלי בתיכון. השנה התחלף המנהל אבל כמו שאנחנו יודעים בכיתה י"ב זה כבר לא כל כך משנה. אני גאה להגיד שבמהלך חמשת השנים האחרונות שאני יודעת ומודעת לכך שאני לקוית למידה למדתי שאנחנו אנשים מיוחדים ושווים בדיוק כמו כל אחד אחר. נשארו לי עוד שתי בגרויות ועד עכשיו ממוצע הבגרויות שלי הוא 80+ אה ועוד משהו, הפתעה... למרות שיכולתי לו לעשות בגרות במתמטיקה בחרתי ללכת נגד הכול ועשיתי בגרות של שלוש יחידות במתמטיקה עם ציון סופי של 90+. מה תגידו על זה?
