ערדניקית המקורית
New member
הסיפור שלי "בגן של רחל"
"בגן של רחל" זהובת תלתלים הייתי,וגוון עורי הבהיר היה באותם ימים רק בעוכרי,זכיתי לאין ספור שמות גנאי, גיכוחים .הייתי כנטע זר בתוך קבוצת ילדים כולם עולים חדשים,כהיי עור, ואני כמו להכעיס הייתי לבושה בשמלמלות עטורות במלמלות שהדודה מאמריקה שלחה,דבר שהגביר את תחושת הקנאה והטינה כלפיי [ולא הוסיפו לבטחוני העצמי]. הפכתי להיות ילדה פחדנית, ומתגוננת ניצחית.. קראו לו יצחק [במילעיל] אפילו לא איציק. יצחק גר בבית הכי יפה בשכונה,בית בן שתי קומות ,ודמה בעיני כביתו של גביר בעיירה נידחת בפולין,כל כך השתוקקתי לבקר בבית הכי יפה בשכונה,אבל יותר לבקר את הילד הכי יפה בשכונה. הילד הכי יפה [בעיני ] היה מגיע לגן בבגד אופנתי של אותם ימים חולצת ,כיתן משובצת מכופתרת עד אחרון הכפתורים, ןשוליה תחובים בקפדנות לתוך מכנס כחול,מסורק למשעי [שביל בצד] וממחטת אף מחוברת בסיכת ביטחון לדש חולצתו.מראה שהיווה ניגוד בולט לשאר הילדיי הגן . עם ביטחון עצמי בגובה השטיח הביתי לא מצאתי דרכים כיצד לזכות ואפילו במעט מתשומת ליבו של מושא אהבתי,אז בסבלנות, ובהתמדה כעכביש הטווה את קוריו טוויתי אני את קורי האהבה והמתנתי בסבלנות ורק כדי ללכוד את מבטו. בכל מקום שיצחק היה הייתי גם אני שם, בארגז החול, בנדנדות, אפילו לשירותים עקבתי אחריו,אך תמיד דאגתי לשמור מרחק לא היה לי האומץ להיות ממש בקרבתו, גם כששיחקתי בפינת הבובות שהייתה מחוץ לתחום עבור הבנים ,עין תורנית עקבה אחר אהובי. מקץ שנה של אהבה לא ממומשת ממרחק יחד עלינו לכיתה א` של המורה בינה. לי צצה מתחרה חדשה על תשומת ליבו של אהובי...בינה המורה הג`ינג`ית עם השיניים הבולטות שכל הזמן חיבקה וליטפה את אהובי דיברה אליו בטון רך ומלטף, בעוד שעל שאר ילדיי הכיתה רק צעקה..ובמו אזניי שמעתי איך תוך כדי הליטוף הייתה לוחשת לאהובי בשפה לא מוכרת [פולנית] אך הבנתי שאלו מילים מתוקות ...אוך...כמה שנאתי את המורה בינה...איך יכולתי להתמודד מול המורה בינה...אז פשוט פרשתי,אין לי סיכוי מולה כך חשבתי,.. באחד הימים המורה הודיעה שלמחרת תשנה את מיקום הישיבה בכיתה..כל הלילה התפללתי לאלוהים שיעשה שהמורה בינה תושיב את יצחק לידי...אבל תפילותי לא נענו והושיבו לידי את את דינה הצנומה.. למרות המרחק, אהבתי לא גוועה. כשהשמיע את קולו בכיתה להשיב ל שאלה שנשאלה ליבי החסיר פעימה, מי בכלל היה מרוכז ללמוד אלף בית וחשבון כשכבר אז התחלתי ללמוד את בית הספר של החיים.... תחילת הקיץ החופש הגדול בפתח המחשבה שלא אראה את אהובי כל החופש הגדול הטרידה אותי ואז עלה רעיון במוחי אהיה חברה של דינה הרזה,אודה שמלכתחילה לא היו בי מניעים טהורים לקשירת קשר עם דינה ..הסיבה הייתה אחרת.. דינה גרה מספר בתים במורד ברחוב שבו גר אהובי. כל צהריים הצטרפתי לדינה בחזרה מבית הספר ובליבי תפילה שאזכה לראות את אהובי בדרך או ליד ביתו ..אך זה לא קרה נאלצתי כל צהריים לשוב כל הדרך חזרה הבייתה עצובה ורעבה..וכך הסתיימה לה עוד שנה .. בכיתה ב` לאחר שלמדתי שרק מלעבור ליד ביתו של אהובי פעמיים ביום אין סיכוי שאפגוש אותו "בנעלי בית" התחברתי לשושנה הפרסית,שושנה הייתה פוזלת, ולא מעניינת, והיו לה אחיות נודניקיות .אבל היה לה יתרון גדול מאוד עבורי..היא הייתה ממש השכנה של יצחק,רק גדר הפרידה בין שתי החצרות שבם גדלו רימונים ותפוזים שנעטפו בשקיות נייר או עיתון כהגנה מיפני הציפרים, ושם נאלצתי לשחק עם שושנה ואחיותיה במישחקי הילדות..אך העין התורנית לא משה תוך כדי משחק מחצר ביתו של יצחק. רק כשהחל בחוץ להחשיך ואני כבר מאוכזבת ועייפה שבתי לביתי שבמורד הרחוב עצובה ... וכך עברה לה עוד שנה, הוריו של יצחק דאגו שזמנו לא יתבזבז לשווא שיעורי עזר ושיעורי חליל מילאו את שעות אחר הצהריים ואם כבר נראה עובר ברחוב חוזר מהספרייה או שיעור חליל בחולצת כיתן בתוך מכנס ושביל בצד מסורק למשעי מלווה תמיד באימו המטופחת ותסרוקתה המנופחת ...ודאגה שחלילה לא יחליף מילה ע ילדי השכונה... בכיתה ג` ובגרתי בעוד שנה אהבתי עייפה וגוועה,יצחק האגדי הפך בעיני "ליורם הבלעדי" ובהמשך למחוצקן הבלעדי,וכשאר ילדי הכיתה החלטתי "שיורמים" כבר לא קלאסה עבורי...
"בגן של רחל" זהובת תלתלים הייתי,וגוון עורי הבהיר היה באותם ימים רק בעוכרי,זכיתי לאין ספור שמות גנאי, גיכוחים .הייתי כנטע זר בתוך קבוצת ילדים כולם עולים חדשים,כהיי עור, ואני כמו להכעיס הייתי לבושה בשמלמלות עטורות במלמלות שהדודה מאמריקה שלחה,דבר שהגביר את תחושת הקנאה והטינה כלפיי [ולא הוסיפו לבטחוני העצמי]. הפכתי להיות ילדה פחדנית, ומתגוננת ניצחית.. קראו לו יצחק [במילעיל] אפילו לא איציק. יצחק גר בבית הכי יפה בשכונה,בית בן שתי קומות ,ודמה בעיני כביתו של גביר בעיירה נידחת בפולין,כל כך השתוקקתי לבקר בבית הכי יפה בשכונה,אבל יותר לבקר את הילד הכי יפה בשכונה. הילד הכי יפה [בעיני ] היה מגיע לגן בבגד אופנתי של אותם ימים חולצת ,כיתן משובצת מכופתרת עד אחרון הכפתורים, ןשוליה תחובים בקפדנות לתוך מכנס כחול,מסורק למשעי [שביל בצד] וממחטת אף מחוברת בסיכת ביטחון לדש חולצתו.מראה שהיווה ניגוד בולט לשאר הילדיי הגן . עם ביטחון עצמי בגובה השטיח הביתי לא מצאתי דרכים כיצד לזכות ואפילו במעט מתשומת ליבו של מושא אהבתי,אז בסבלנות, ובהתמדה כעכביש הטווה את קוריו טוויתי אני את קורי האהבה והמתנתי בסבלנות ורק כדי ללכוד את מבטו. בכל מקום שיצחק היה הייתי גם אני שם, בארגז החול, בנדנדות, אפילו לשירותים עקבתי אחריו,אך תמיד דאגתי לשמור מרחק לא היה לי האומץ להיות ממש בקרבתו, גם כששיחקתי בפינת הבובות שהייתה מחוץ לתחום עבור הבנים ,עין תורנית עקבה אחר אהובי. מקץ שנה של אהבה לא ממומשת ממרחק יחד עלינו לכיתה א` של המורה בינה. לי צצה מתחרה חדשה על תשומת ליבו של אהובי...בינה המורה הג`ינג`ית עם השיניים הבולטות שכל הזמן חיבקה וליטפה את אהובי דיברה אליו בטון רך ומלטף, בעוד שעל שאר ילדיי הכיתה רק צעקה..ובמו אזניי שמעתי איך תוך כדי הליטוף הייתה לוחשת לאהובי בשפה לא מוכרת [פולנית] אך הבנתי שאלו מילים מתוקות ...אוך...כמה שנאתי את המורה בינה...איך יכולתי להתמודד מול המורה בינה...אז פשוט פרשתי,אין לי סיכוי מולה כך חשבתי,.. באחד הימים המורה הודיעה שלמחרת תשנה את מיקום הישיבה בכיתה..כל הלילה התפללתי לאלוהים שיעשה שהמורה בינה תושיב את יצחק לידי...אבל תפילותי לא נענו והושיבו לידי את את דינה הצנומה.. למרות המרחק, אהבתי לא גוועה. כשהשמיע את קולו בכיתה להשיב ל שאלה שנשאלה ליבי החסיר פעימה, מי בכלל היה מרוכז ללמוד אלף בית וחשבון כשכבר אז התחלתי ללמוד את בית הספר של החיים.... תחילת הקיץ החופש הגדול בפתח המחשבה שלא אראה את אהובי כל החופש הגדול הטרידה אותי ואז עלה רעיון במוחי אהיה חברה של דינה הרזה,אודה שמלכתחילה לא היו בי מניעים טהורים לקשירת קשר עם דינה ..הסיבה הייתה אחרת.. דינה גרה מספר בתים במורד ברחוב שבו גר אהובי. כל צהריים הצטרפתי לדינה בחזרה מבית הספר ובליבי תפילה שאזכה לראות את אהובי בדרך או ליד ביתו ..אך זה לא קרה נאלצתי כל צהריים לשוב כל הדרך חזרה הבייתה עצובה ורעבה..וכך הסתיימה לה עוד שנה .. בכיתה ב` לאחר שלמדתי שרק מלעבור ליד ביתו של אהובי פעמיים ביום אין סיכוי שאפגוש אותו "בנעלי בית" התחברתי לשושנה הפרסית,שושנה הייתה פוזלת, ולא מעניינת, והיו לה אחיות נודניקיות .אבל היה לה יתרון גדול מאוד עבורי..היא הייתה ממש השכנה של יצחק,רק גדר הפרידה בין שתי החצרות שבם גדלו רימונים ותפוזים שנעטפו בשקיות נייר או עיתון כהגנה מיפני הציפרים, ושם נאלצתי לשחק עם שושנה ואחיותיה במישחקי הילדות..אך העין התורנית לא משה תוך כדי משחק מחצר ביתו של יצחק. רק כשהחל בחוץ להחשיך ואני כבר מאוכזבת ועייפה שבתי לביתי שבמורד הרחוב עצובה ... וכך עברה לה עוד שנה, הוריו של יצחק דאגו שזמנו לא יתבזבז לשווא שיעורי עזר ושיעורי חליל מילאו את שעות אחר הצהריים ואם כבר נראה עובר ברחוב חוזר מהספרייה או שיעור חליל בחולצת כיתן בתוך מכנס ושביל בצד מסורק למשעי מלווה תמיד באימו המטופחת ותסרוקתה המנופחת ...ודאגה שחלילה לא יחליף מילה ע ילדי השכונה... בכיתה ג` ובגרתי בעוד שנה אהבתי עייפה וגוועה,יצחק האגדי הפך בעיני "ליורם הבלעדי" ובהמשך למחוצקן הבלעדי,וכשאר ילדי הכיתה החלטתי "שיורמים" כבר לא קלאסה עבורי...