הסיפור המלא
יצאתי כלבה עם החברה הכי טובה שלי שנתיים. אהבתי בטירוף [ועדיין] את הילדה הזאת, היא מדהימה והחצי השני שלי. מלפני שלושה חודשים רציתי מישהו שהתחיל לדבר עם שתינו והיה לה חבר. הוא בן 25 והיה ממש הטעם שלי,אז לא רציתי לוותר עליו. היא סיפרה לי שהיא רוצה אותו, אני לא אמרתי כלום. יום אחד הוא הגיע לפאב ליום הולדת של חברה שלנו ואיך שבאתי ראיתי את הרגליים שלה עליו. התחלחלתי.הוא קרא לי לבוא לשבת איתם ואמרתי לא שאם הוא רוצה שיבוא לשבת לידי.כל הערב הוא ישב לידי ודיברנו מלא.יצאנו גם החוץ והיה כיף בטירוף.בסוף קבענו שאחרי שכולם ילכו הבייתה הוא ואני נעשה משהו. מסתבר שהחלאה קבע אותו הדבר גם עם נופר ולא היה לו נעים ממני. בכל אופן,בדרך הייתי אנטיפתית אליה ואיך שבאתי הבייתה התקשרתי לחברה שלי והתחלתי לבכות בטירוף. למחרת נהייתי חולה מהבכי וכתבתי סיפור שאני מוציאה אותה מהחיים שלי ושהיא בגדה בי. בדיעבד,התאכזבתי מעצמי וכעסתי עליי שלא השגתי אותו והשלכתי את זה עליה. היא גם כתבה סיפור,איך היא רואה את זה מהצד שלי. הגבתי לה על הסיפור בהודעה מתנשאת ומצחיקה,בסגנון האופייני לי. היום התקשרתי אליה, זה היה ככה:" אני:"שלוםםםם" היא:"שלוםםםםם" "מה, מה קרה לא היה לך מה להגיד על מה שכתבתי?" "מי זאת?" "דנה".איזו דנה? . דנה ****. היא :" מה?..?!?!" [הייתה בשוק] קיצור היא אמרה לי שאין לה מה להגיד לי וזה ואחרי דקת שיחה זה נגמר ב"ביי" הדדי. יש לציין שגם לחבר המטופש שלה יש חלק נכבד בכל הסיפור. הוא גרם לה לחשוב שאני ניסיתי לסכסך בינהם, בכך שסיפרתי לה משהו שהוא אמר [מה שנכון] והוא אמר שאמרתי את זה רק כי רציתי לסכסך. טוב,עכשיו אני מתגעגעת אליה ואני רוצה אותה שוב בחיים שלי. עוד יום וחצי היא מתגייסת. יש לי אגו ואני לא יכולה לבקש סליחה.
יצאתי כלבה עם החברה הכי טובה שלי שנתיים. אהבתי בטירוף [ועדיין] את הילדה הזאת, היא מדהימה והחצי השני שלי. מלפני שלושה חודשים רציתי מישהו שהתחיל לדבר עם שתינו והיה לה חבר. הוא בן 25 והיה ממש הטעם שלי,אז לא רציתי לוותר עליו. היא סיפרה לי שהיא רוצה אותו, אני לא אמרתי כלום. יום אחד הוא הגיע לפאב ליום הולדת של חברה שלנו ואיך שבאתי ראיתי את הרגליים שלה עליו. התחלחלתי.הוא קרא לי לבוא לשבת איתם ואמרתי לא שאם הוא רוצה שיבוא לשבת לידי.כל הערב הוא ישב לידי ודיברנו מלא.יצאנו גם החוץ והיה כיף בטירוף.בסוף קבענו שאחרי שכולם ילכו הבייתה הוא ואני נעשה משהו. מסתבר שהחלאה קבע אותו הדבר גם עם נופר ולא היה לו נעים ממני. בכל אופן,בדרך הייתי אנטיפתית אליה ואיך שבאתי הבייתה התקשרתי לחברה שלי והתחלתי לבכות בטירוף. למחרת נהייתי חולה מהבכי וכתבתי סיפור שאני מוציאה אותה מהחיים שלי ושהיא בגדה בי. בדיעבד,התאכזבתי מעצמי וכעסתי עליי שלא השגתי אותו והשלכתי את זה עליה. היא גם כתבה סיפור,איך היא רואה את זה מהצד שלי. הגבתי לה על הסיפור בהודעה מתנשאת ומצחיקה,בסגנון האופייני לי. היום התקשרתי אליה, זה היה ככה:" אני:"שלוםםםם" היא:"שלוםםםםם" "מה, מה קרה לא היה לך מה להגיד על מה שכתבתי?" "מי זאת?" "דנה".איזו דנה? . דנה ****. היא :" מה?..?!?!" [הייתה בשוק] קיצור היא אמרה לי שאין לה מה להגיד לי וזה ואחרי דקת שיחה זה נגמר ב"ביי" הדדי. יש לציין שגם לחבר המטופש שלה יש חלק נכבד בכל הסיפור. הוא גרם לה לחשוב שאני ניסיתי לסכסך בינהם, בכך שסיפרתי לה משהו שהוא אמר [מה שנכון] והוא אמר שאמרתי את זה רק כי רציתי לסכסך. טוב,עכשיו אני מתגעגעת אליה ואני רוצה אותה שוב בחיים שלי. עוד יום וחצי היא מתגייסת. יש לי אגו ואני לא יכולה לבקש סליחה.