הסיפור בחדשות

[דנה666]

זה טוב מאד

זה באמת משהו שיכול להרגיע מאד. תודה !!!!

 

[דיאנה*]

הלוואי והיתה דרך פשוטה לוודא

שאין לאדם נטיות לאלימות, הפרעות נפשיות למיניהן וחיבה משונה להתעללות בילדים. אין דרך לעשות זאת מלבד שיחות ובירור טיב הקשרים של האדם עם אחרים בחייו. לא עברתי את מבחני השירות למען הילד, אך אני משערת שהם לא מתעניינים עם היתה לך מריבה כזו או אחרת עם אחותך, אלא איך את מתמודדת עם הדברים, איך את רואה את הקשרים שלך עם זולתך. וכן, אני חושבת שצריך לדקדק בבדיקה של מועמדים לאימוץ. הילדים המועמדים לאימוץ עברו, במקרה הטוב, נטישה אחת קשה ביותר. במקרה הרע, עברו גם מסכת כזו או אחרת של התעללות. מגיע להם בית שממנו לא יצטרכו לצאת. חשוב שיימצא להם בית שההורים בו לא יתחרטו אחרי חודשיים על האימוץ. חשוב שאלו יהיו הורים ראויים. קשה מאוד להתאושש מנטישה חוזרת - פיזית או נפשית. זוכרת שהפנית אותנו לפני זמן לחדר של עדי3 ב"מקום"? לצערי ההורים שלה עברו את הסינון. היה ראוי שלא יעברו. מגיע היה לה להגיע למקום שבו יידעו להכיר, לאהוב ולהתברך ביצירתיות שבה, באהבת האדם שבה, במתיקות שבה. רק לשם כך ראוי שייערכו מבחנים. אני מברכת את הרעיון של מעקב שלוש השנים שהעמותה שלי מחוייבת לעשות. הלוואי והדברים היו נעשים באופן רציני יותר. אולי קל יהיה לאנשים לעבור את המבדקים הללו אם יראו אותם כדבר שנעשה לטובת הילד העתידי שלהם. כמו שכתבה קלה, אנשים עוברים לצורך זה בדיקות פולשניות לא פשוטות אחרות. לא? הבדיקות הללו לא יוצאות מנקודת הנחה שאתה (ההורה המיועד) אינך בסדר, אלא שלילדך מגיע הורה שקול. דבר אחרון - אנחנו ההורים הרבה פעמים מבקשים בדיקות פיזיולוגיות כאלו ואחרות שיעשו לילדים המועמדים להיות ילדים שלנו. יודעים לומר עם אלו בעיות לא נדע להתמודד. אז יש מישהו שעורך בדיקות (לא ממש נוראיות, לדעתי) גם לנו. לא נורא. הבעייה היחידה בעיני, היא שהרבה פעמים נראה לי שהבדיקות של השירות נועדו לברר קריטריונים לא ממש גמישים, ולא להכיר באמת את האדם העומד לפניהם.

 

[דנה666]

../images/Emo35.gif../images/Emo35.gif

מה זה החדר של עדי3 ב"מקום" ? אני לא זוכרת. אולי זה היה לפני שהצטרפתי. דיאנה, מאד אהבתי (כרגיל) את דבריך. במיוחד חזקה בעיני ההשוואה שהעלית בין הבדיקות שעושים לילדים ובין והמבדקים שאנו עוברים. יש במשפט הזה איזה משהו שקצת הופך את הבטן (אין לי דרך אחרת להגדיר את זה). אני לא משוכנעת אפילו שמה שכתבת בעניין הקריטיונים הקשיחים הוא מדוייק. אמנם אנחנו עברנו עד כה רק פגישה אחת עם העו"ס (בעוד מספר ימים הפגישה השניה), אבל יצאנו משם בהחלט כן בהרגשה שהיא רוצה להכיר אותנו. היא פשוט ביקשה שנתחיל לספר על עצמנו, ואנחנו ניווטנו את השיחה עם התכנים שאנחנו העלינו. מובן שחלק מהשאלות שהיא הציגה היו "שקופות" למדי, אכן מסוג השאלות שצריך לבחון במפגשים כאלו (למשל: עד כמה נושא ההורות משמעותי בשבילנו ומה זה בשבילנו). אבל הכל נעשה בהתאם לתכנים שלנו, בשפה שלנו, וזרם באופן טבעי. אני לא חושבת שהתחושה הלא נעימה נובעת בהכרח מן הקשר עם העו"ס. אולי זה נובע מעצם העובדה שאנחנו לא מתקבלים בזרועות פתוחות ("אה, איזה יופי שאתם רוצים לאמץ, חכינו רק לכם!"), אלא מתקבלים בשוויון נפש גמור (תעמדו בתור, יש לנו הרבה אנשים כמותכם, אנחנו לוקחים לעצמנו את כל הזמן שבעולם להעביר אתכם "מבדקי קצונה" (ביטוי מצויין, אינגליש)).

 

[דיאנה*]

תשובות

הנה קישור לחדר הלב של עדי. סיפור של נערה מקסימה, שעד היום אינה יודעת עד כמה היא כזו. ובאשר לקריטריונים הנוקשים - לא בטוחה שאני שוללת אותם על הסף. השירות למען הילד מאפשר, למשל, להורים בודדים לאמץ, אך שם עליהם מגבלות רבות ומצמצם מאוד את סוג הילדים שאותם יוכלו לקבל. הרבה פעמים הילדים המוצעים להורים בודדים הם דווקא ילדים שזקוקים למירב התמיכה והגב שמשפחה גדולה יכולה לתת. היה זמן שהתרעמתי על כך שאיש אינו מוכן לראות איזה אדם אני ומה יש ביכולתי להציע. היום אין לי יותר שום כעס על כך. לבת שלי היה מגיע לגדול אולי במשפחה עם גב של אבא. אבל היא אצלי וגדלה רק איתי. איזה מזל שלי! מזל שלה? (שאלה ריטורית, אין צורך להגיב) מאידך, על סמך היכרותי עם כמה בני נוער וילדים מאומצים, לא יכולה לומר שלא הייתי ממליצה על החמרת הבדיקות לגבי הורים מסויימים. ראי את סיפורה של עדי. מאוד מקווה שהסיפור המשפחתי שלה הוא נדיר ביותר.

 

[דנה666]

לא מצאתי ../images/Emo4.gif

הגעתי לפורום תמיכה של אורט. לא מצאתי שם את השם של עדי. וגם לא חדר. לא חשבתי על הקריטריונים הללו, ולכן התגובה שלי בכלל לא התייחסה לזה (אני חשבתי על היקשים ישירים בין תשובה מסויימת של מרואיין, לסטנדרטים נוקשים). כן, מה שאת אומרת (אחרי שהבנתי...) זה באמת קריטריונים נוקשים בלי ניסיון להכיר את האדם. על פני הדברים, זה נראה לי בדיוק הרושם הכללי המתקבל שציינתי ("תתיצבו בתור, יש לנו המון כמותכם". "משפחות חד הוריות? - אנחנו לא צריכים, יש לנו המון זוגות.... "). העניין הוא, אני חושבת, שבאמת יש להם המון מועמדים לאמץ (ביחס לילדים), הם כן עושים סינון ראשון אפילו בלי להכיר אנשים, רק לפי קרטריונים נוקשים. אני מניחה שזה בראש ובראשונה נובע משיקולים של יעילות, ומתוך השקפה שלא קיימת בכלל זכות לאמץ, אלא רק זכותו של ילד להתאמץ. בדקתי שוב בחוק, ומצאתי שלפי החוק, אימוץ בישראל בכלל יכול להעשות רק ע"י זוג נשוי. עכשיו אני בכלל לא מבינה איך נעשה אימוץ בישראל ע"י חד הוריים. ----------------- 3. כשירות המאמץ אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד ; ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד - (1) אם בן זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן ; (2) אם הורי המאומץ נפטרו והמאמץ הוא מקרובי המאומץ ובלתי נשוי.

 

[דיאנה*]

ניסיון לתיקון

שולחת כאן את ההודעה המקורית של מיכל שהפנתה אותנו אל החדר. נסי להיכנס דרך הקישור שלה. וכן, אני מסכימה איתך שזכותו של הילד למצוא בית חם עולה וקודמת לזכותם של אנשים לאמץ.

 

[English]

קראתי שוב, הלב כואב שוב../images/Emo7.gif ../images/Emo14.gif

 

[דנה666]

כן, זה עובד עכשיו

כל-כך כל-כך עצוב, ובלתי נתפש לגמרי, והיא כל-כך כשרונית ורגישה (כשנכנסתי לאתר נזכרתי שראיתי את זה גם אז)

 

[הזוג]

איך אנחנו בוחרים מטפלת או גן

לילדים שלנו? אנחנו מבצעים מאה בדיקות של הגן של הגננת של העוזרת לגננת חוקרים הורים אחרים מה הם חושבים על הגן ועוד אלף בדיקות. ממטפלת מבקשים המלצות ומטלפנים פעמים בשעה בהתחלה לראות שהכל תקין. אז מדוע שהמדינה תנהג אחרת כאשר היא מחפשת את הבית וההורים הכי טובים לילדים שתחת חסותה?