הסיבה האמיתית

[נשEאבת]

האם אנחנו באמת 'מכורים' ו'בורחים'?

ניבלונגים את הקטע הבא כתבתי בהתייחסות לנו בפורום הזה שבאנו להכות את עצמינו במצח אוייש כמה אנחנו 'מכורים' 'בורחים' ולא בסדר.. למעשה זה היה אמור להיות הודעה ראשית

אבל אתה כזה מנהל שרשרן

אז מצאתי לנכון לשרשר לכאן

בבחינת אם אין לחם יאכלו עוגות אם אין לאן לשרשר משרשרים לאן שהכי מתאים

: _________ הנה המקטע

_________ לפורום אנשים ואינטרנט אנשים די לרדת על עצמנו אני לא רוצה להגדיר את עצמי מכורה כי זו מילת גנאי מילה שלילית כי במשך שנות האינטרנט שלי התקדמתי בכל מיני תחומים בחיים שבהם נכנסתי להתייעץ מסקנה : התייעצות אנונימית באינטרנט מפיקה הרבה יותר מאשר התייעצות עם חברים אני יכולה לספק המון דוגמאות של נושאים בחיי ה-א-מ-י-ת-י-י-ם שההתייעצות עם חבר'ה בטלפון/פגישה עזרה גם עזרה, ההתייעצות באינטרנט עזרה פי כמה אולי נגדיר את הצורך באינטרנט 'אינסטינקט בריא' ולא רק נרד על עצמינו 'מכורים מכורים עופו' וכו'? מה דעתכם לשנות את גישת הירידה העצמית? ולך ניבלונגים? מה זה פה השטויות האלו 'הפרסונה הוירטואלית שלי טובה יותר מהאמיתית' בולשיט שבבולשיט! האמיתית סבבא על מה אתה מדבר??? אפילו יותר מהוירטואלית איזה שטויות אמרת

הוירטואלית יותר טובה מהאמיתית??? נדמה לך!!! בחלומות הלילה! האמיתית עשר

{אתה

מצחיק

אותי שבתור אדם שאמר שהוא מזהה כל אחד באינטרנט עוד לא זיהית אותי

בכוונה לא אמרתי לך שאני זאת אני אמרתי K נו נראה את המזהה הזה

) הוירטואלית שלך קצת מעצבנת לפעמים

כל הקטע של מנהל פורום לשרשר פה לשרשר שם

האמיתית

אחד הדברים המטריפים שראיתי בחיי!!!! פגז של אישיות!!!! משהו!!!

היחמאתי אה? אוף אני כבר מ

סמיקה מרוב המחמאות שלי

עכשיו ת'שמע תראה וגם אימג'ין וכל הפורום הזהסתכלו אנחנו מקטרים על עצמינו 'כמה לא טובים אנחנו' בקטע של 'מכורים' ראבק

אנחנו טובים

יש קטע כזה של לרדת על עצמך 'תראו איך אני בורח לאינטרנט' שטויות

מה זה בריחה? אדם אסור לו להיות איפה שהכי טוב לו??? כאן זה יותר עולם אמיתי מהעולם האמיתי כי בעולם ה"אמיתי" שופטים אותך לפי לבוש , מראה, תואר, מקצוע וכו' בעולם כאן רואים אותך נטו!!! האישיות שלך אתם תגידו לי מה יותר אמיתי?

 

[הניבלונגים]

יקרתי

קודם כל אם תפתחי את תיבת המסרים שלך, תראי שכן זיהיתי אותך

, פשוט מאחר ולא חשפת עצמך נראה לי מנומס לחשוף אותך, אפילו רק בעיניך. זה חלק מהעניין, יש לנו מספר ניקים, המהווים, אחרי מספר שנים של שימוש ברשת יחד את סך כל האישיות שלנו, על צדדיה הנחמדים יותר והנחמדים פחות, זה בעצם חלק מהקסם האינטרנטי, אתה יכול להיות מגעיל ככל שאתה רוצה, פגיע ככל שאתה יכול, אוהב ככל שבא לך ודואג ככל שצריך ומתאים, והכל מבלי שהדבר ישליך על עליך כבן אדם, כי את/ה, הרי לא רק הכינוי הזה בו את/ה משתמש/ת, אתה אפילו לא סך כל הכינויים בהם אתה משתמש/ת. זה חלק מהעניין של הפרסונות הוירטואלית, אמרת שאת מכירה אותי מהחיים, זה בדיוק העניין, את מכירה את הפרסונה הוירטואלית שלי בעולם הלא וירטואלי (ואני מכיר את הפרסונה הוירטואלית שלך מחוץ למחשב), מאחר והתחלנו לדבר כ"הניבלונגים" ו(אני לא רוצה לעשות אואטינג אז לא אכתוב את הכינוי האחר בו הכרנו), וכך נשארנו. למרות שעברנו לשמות פרטיים. באופן מוזר אני מוצא שבהכרויות שהחלו באינטרנט הדמות הוירטואלית תופסת את מקומה של הדמות האמתית ושניהם הופכות לאחת. למען האמת השניים הפכו לאחת כבר מזמן, העניין הוא שיש לי יותר ביטחון בדמות הזו, פעם דיברנו, אני ואת, על היכלות שלמים בתוך האישיות שלנו שאיש לא יודע מהם ואנחנו מתבישים/חוששים לחשוף בפני אחרים, גם לי כמו לכולם יש חדרים כאלה, ל"הניבלונגים" מאידך אין

הוא נולד לפני שנה בערך, הוא הגיע לעולם מוכן, עם ההשכלה שלי ויכולת ההתבטאות שלי והרגישות שלי (לטוב או לרע) הוא לא סבל בילדות, לא נאבק בגיל העשרה ליצור לעצמו זהות ייחודית בעולם, הוא לא צריך לשכנע עצמו כל בוקר מחדש לקום לעבודה או ללימודים, הוא למען האמת הצד הטוב, הצד הזה, שלא הצליח להתפתח אף פעם ונשאר ללוות אותי כל הזמן, נכון הוא חלק ממני, אבל רק חלק, זה לא כולי, רק אני מכיר את הכל!. _____________________________________________________________________ עכשיו לעניין ההגדרה כמכור, תראי, לא חייבים להגדיר כלום, בטח שלא חיבים להשתמש במילה מכור, אם לדעתך יש לה קונוטציה שלילית, אני חושב שאם אתמול כתבתי פעם אחרונה בפורום ב 2 לפנות בוקר והיום כתבתי הודעה ראשונה בשבע בבוקר יש לי בעיה, תני לבעיה הזו איזה שם שאת רוצה, היא עדיין תשאר בעיה, הדרך היחידה שאני מכיר בשביל לפתור בעיות היא קודם כל להודות בהם, לאחר מיכן ללמוד כל מה שאני יכול עליהן (בין השאר בפורום) ולבסוף, לנסות לעשות משהו בקשר לזה. כל אחד מאיתנו נמצא במקום אחר בסקאלה הזו של ההתלהבות/התמכרות אבל ברגע שבן אדם מרגיש שיש לו בעיה, כאשר מעירים לו שיש בעיה, והוא מרגיש את פגיעתה של אותה בעיה בחיי היום היום, אז כנראה שהבעיה אמיתית, לא?. אני לא חושב שמכור זו מילה רעה, אני חושב שהיא פשוט תאור נכון של מצב, המצב שלי לפחות

 

[נשEאבת]

ניבלונגים../images/Emo70.gif

אני מסכימה עם מה שאמרת! נכון למרות שיש אלף ואחת יתרונות לגלישה ואני מפיקה ממנה המון, עדיין בבסיס זו התמכרות אם יכולתי להפריד את הבונוסים מגלישה מן ההתמכרות היה טוב אבל תאמר לי אתה אני שואלת אותך במלוא הרצינות אם היה איזה אח-גדול או שוטר שמחרים לנו את המודם ומחזיר לנו אותו פעמיים ביום לחצי שעה כל פעם זה היה נפלא אבל בוא תאמר לי איך? איך? איך? דההההההההההההה איזה טכניקות אתה נוקט להגמל?

 

[נשEאבת]

ועוד משהו

נגיד לרגע שרק אם ישימו אותך בבית כלא עם משטר ברזל שבו מי שגולש יותר מידי חוטף או נגיד שהיה 'מודם קסם' שבעצם מאפשר לנו לגלוש פעמיים ביום חצי שעה כל פעם (נראה לי סביר אלא אם למישהו יש התנגדויות שיהיה שלושת רבעי שעה כל פעם

) עכשיו נגיד שאין 'מודם קסם' נגיד שאין שום טכניקה להגמל חוץ שהמחשב יהרס או שלא תשלם לספק האינטרנט וינתקו לך וכך "תגמל" נגיד שהדרך להגמל כרוכה במשהו בלתי אפשרי (עוד לא המציאו מודם קסם שמתוכנת לפעול איקס שעות ביום בלבד) נגיד שגילית שכוח רצון לא עוזר? לא כדאי לזרום עם זה? לא כדאי לנצל את האינטרנט ליתרונות ? עבודה קשרים אישיים התפתחות בתחומיי חיים שונים על ידי התייעצות למידה והתקדמות בפורומים?

 

[הניבלונגים]

בהמשך לשיחתנו הלא וירטואלית

השם "התמכרות לאינטרנט" או שימוש מוגזם ברשת" הוא בעיני שם כולל לדבר מאוד פשוט: בעיה, פשוט אני חושב שיש לי בעיה באופן בו אני משתמש ברשת, יכול שלו אסע לשנתיים לרמת טיבט ואהיה מנותק ממחשב טלפון כבלים ואינטרנט לזמן רב, כשאחזור אשכח מהרשת וכל הבעיה הזו תעלם, ועדיין היום יש לי בעיה. הבעיה הזו היא שונה אצל אנשים שונים, יש מי שכל חייו סובבים סביב הרשת, שלא מסוגל לצאת מהבית, או לישון, עקב השימוש המוגזם שלו ברשת ויש מי שהשימוש ברשת רק מהווה מטרד בחייו (אני חושב שאני במקום טוב באמצע אגב) בכל מקרה חלק מפתרון של בעיה הוא זהוי שלה ואז התמודדות איתה. ממש כשם שהפתרון לבולמיה איננו צום, כך הפתרון לבעיה בשימוש ברשת לא יכול להיות הפסקת הגלישה לגמרי, שהרי הרשת היא חלק מחיי של אדם מודרני, שצריך לשלם חשבונות ולעבוד, הפתרון צריך לבוא ממציאת דרך לשימוש מושכל ברשת, כזה שלא מהווה בעיה והפרעה בחיים הרגילים

 

[נשEאבת]

אבל איך?

מסכימה לחלוטין לכל מילה יופי טכניקת הגמלות יש? וסליחה על החת-שתיים-שלוש שנובע מהודעתי אני מסכימה לחלוטין אבל איך ניגמלייייייייים???

 

[הניבלונגים]

זה הפרדוקס

אם הייתי יודע לא הייתי פה אולי

 

[סרפד שבה הביתה]

וואה, כמה זמן לא שמעתי את השאלה הזו

וגם את התשובה הזו

 

[סרפד שבה הביתה]

המממ

פעם לא הייתי מכורה. ביליתי 10-16 שעות ברשת ובכל זאת לא הייתי מכורה. אח"כ נאלצתי להתנתק בפתאומיות לאיזה שנה וחצי. עכשיו חזרתי במטרה היחידה להרוויח קצת כסף ברשת (אפשרי, תתפלאו). אבל פתאום אין לי שום כוח לעשות שום דבר בכיוון (לתכנת ולעצב וכאלה, מלא עבודה). ואני מוצאת את עצמי מבלה בפורומים או בחיטוט עמוק בקאזה. דוקא לא כל כך הרבה שעות, יש ימים שאני כמעט לא מול המחשב, אבל דווקא עכשיו אני מתחילה להרגיש סממני התמכרות קלים. הסיבות? השילוב המוחץ של יאוש ממציאות חסרת פתרונות (כן, יש גם דברים חסרי פתרון, למשל מחלות ומוות), בדידות והתחמקות מהעבודה (שפעם הייתי די אובססיבית ביחס אליה). אבל זה די פתטי כי, בניגוד למיתולוגי, אצלי זה לא דומה לחיים "בעולם מושלם שקיים אצלי בראש". אני מסתובבת בפורומים שאין לי מה לעשות בהם, כי אין פורומים שיש לי מה לעשות בהם, לפחות בארץ כי תחומי העניין שלי לא הכי פופולריים כאן (ואני לא במצברוח לאנגלית עכשיו, אני רוצה את החמימות של השפה שלי). החוויה הכי עמוקה שהיתה לי בזמן הזה היא שמישהו, שחשדתי בו שהוא ישראלי (וואו!), הוריד ממני דרך קאזה קבצי מוסיקה שאף ישראלי לא מוריד, ובכלל קלע לרשימת המועדפים שלי. זה נדיר. כלומר זו פעם ראשונה שזה קורה לי. אני נכנסת לפורומים של מוסיקה ורואה אנשים שאוהבים את אותם הסגנונות ואותם המוסיקאים, ואני כמו עני בפתח. מנסה למכור להם את הסחורה "שלי" (המוסיקלית), לא יודעת למה בכלל, והם בשלהם, סרבנים. ומול החוויה הרגילה שלי, הנה פתאום מישהו יוצא מגדרו מרוב התלהבות, מוריד הכל, אפילו גרסאות כפולות - נס! כמובן, תכף נכנסתי לאוסף שלו, וככה הוא מוריד ממני, אני מורידה ממנו, "דיאלוג". וזה "קשר לטווח ארוך" - הוא חוזר כל יום למכרה הזהב שמצא. אני עדיין מלאת פליאה. החוויה שלי בפורומים המוסיקליים אופיינית ל"יחסים" שלי עם בני אדם. העניין שאולי היה לי פעם בזולת כבר נעלם לגמרי - אני מתעניינת בהם ובמה שמעניין אותם בדיוק באותה מידה בה הם מתעניינים במה שמעניין אותי. נעשיתי אפתית, לגמרי. לא משנה ברשת או מחוצה לה, הכל אותו דבר, רק שברשת זה פחות טרחה.

 

[e-magine]

אני לגמרי המום מההופעה שלך כאן

בהנחה שאת סרפד, שכתבה פעם בפורום התמכרות לאינטרנט ושכמה הודעות שלה מככבות כאן במאמרים.

 

[סרפד]

כן, כן, זאת אני ../images/Emo24.gif

מה נשמע אי-מאג'ין?!

נעלמתי די בפתאומיות כי נותקתי מהמכשירים בבת אחת, באופן קצת בלתי צפוי. אבל מסתבר ששרדתי, ואפילו הכלל הידוע "התמכרויות אינן מתות, רק מתחלפות" פסח עלי. התחברתי מחדש לפני חודשיים בערך ודווקא חפשתי את הפורום, אבל בשמו ומתכונתו הקודמים, אז חשבתי שהוא הורד, אבל הנה מסתבר שהוא חי ומשגשג. מצאתי אותו אתמול במקרה ולא זכרתי את הסיסמה שהיתה לי, אבל לאט לאט הכל חוזר... הממ, ראיתי את ההודעות שלי בין המאמרים ואני חייבת להגיד שאני כותבת יותר מדי.

 

[e-magine]

../images/Emo24.gif תאמיני לי שדאגתי לך

ועוד איך... וגם שלחתי לך מידי פעם איזה אימייל, לראות אם את חיה, אבל הגעתי למסקנה ששרת הדואר בו היה לך חשבון, מת, ככה שכבר אין טעם. אני לא יודע אם משגשג היא המילה הנכונה, בכל מקרה יש המון שגשוג מסביב, מאות פורומים בכל נושא שעולה על הדעת ושלא עולה על הדעת, ופה הפינה הקטנה שלנו, בכל מקרה, את פה חברה מייסדת

, יש לך אופציות ומניות בכורה

 

[סרפד]

וואו, אני עשירה ../images/Emo70.gif

אתה צודק בקשר לשרת הדואר. באופן סמלי ביותר, הוא פרש מהרשת בדיוק באותו זמן שאני פרשתי. חבל, הוא היה הכי הכי. תמיד ישמר לו מקום מיוחד בלבי. בקשר לשגשוג בממלכת הפורומים - נכון שיש המון פורומים אבל רובם פחות פעילים יחסית לזכרונותי הנוסטלגיים. פעם היו פורומים שהפיקו עד 10 עמודים ביום. לצערי, גם אין (!) פורומים בכל נושא שעולה על הדעת. בכלל, IOL היו הכי טובים וזה משום מה הלך לאיבוד בוואלה.

 

[e-magine]

אגב החלפת התמכרויות

אני עכשיו חוזר לאיזה רעיון מאד ישן שגלגלנו פעם, להחליף את ההתמכרות לאינטרנט בהתמכרות לעבודה, הלוואי עליי, הענייו קצת קשה כי כדי לבנות את ההתמכרות ה"מבורכת" לעבודה, כנראה צריך לארגן מערכת רצינית מאד של תגמולים חיוביים מיידיים. וזה לא בדיוק בשליטתי. הייתי שמח לשמוע מה דעתכם על העניין הזה עם התמכרות מרצון לעבודה.

 

[הניבלונגים]

עבודה?

לא יודע לא מצליח להתמכר לעבודה, אני מניח שהעבודה צריכה להיות מהנה או לפחות מתגמלת בשביל שאתמכר אליה, מאחר וחלק מהכותבים פה יודעים במה אני עובד אני מניח שהם יודעים שתגמול גדול או הנאה לא ממש מקבלים מזה (לעיתים רחוקות קצת סיפוק). אבל מצאתי משהו, או יותר נכון חזרתי להתמכרות ישנה, שיכולה להחליף את הרשת, אני מכור למוסיקה, לקניה של תקליטים (כן אני קונה תקליטים מוניל) אוסף הקליטים שלי, שאימצתי חזרה לאחרונה (באופן מוזר בעקבות מעורבותי בפורום אחר שלי) הולך ותופס את המקום שהרשת תפסה אצלי בחצי שנה-שנה האחרונים, הסיפוקים הם מידיים האושר עילאי, והמחיר, לפחות עד עכשיו הרבה יותר נמוך. אולי אני בדרכי להחלפת התמכוריות?, נראה...

 

[e-magine]

../images/Emo4.gif התמכרות לעבודה

היא התמכרות שיש בה יתרון אחד, שלא נפגעים מבחינה כלכלית, ההיפך, בדרך כלל גם זוכים להערכה חברתית במקום העבודה, אצל חברים וידידים. הנפגעים העיקריים הם בני המשפחה, שלא זוכים לראות את המכור כמעט, וכשרואים אותו הוא במצב שינה, אכילה, תשישות. כמובן שגם המכור נפגע, כי הוא עלול למצוא את עצמו בסוף בלי משפחה. ואם הוא נניח רווק ורוצה לשנות את הסטטוס, הוא בהחלט עלול להשאר כזה. מצד שני, בין כל מיני התמכרויות, הייתי בוכר בזאת ללא היסוס. (במצבי הנוכחי).

 

[נטע....]

התמכרות לעבודה

בעבודה הקודמת שלי, אחד הבוסים אמר עליי שאני וורקוהוליסטית. אז האינטרנט עוד לא ממש עניין אותי. אני לא יודעת אם הוא צדק במה שהוא אמר אבל התמכרות לעבודה, לא נראית לי פחות מזיקה לנפש מאשר ההתמכרות לאינטרנט. בשני המקרים מדובר בסוג של בריחה.

 

[סרפד]

את צודקת ביחס לנזק

אבל אני לא בטוחה שהתמכרות לעבודה היא תמיד בריחה. יש אנשים שמתמכרים לעבודה בה הם מצליחים, ויש אנשים ש"מתמכרים" לעבודה בה הם מצליחים רק במאמץ קשה מאד, אם כי אני לא בטוחה מה הגבול כאן בין התמכרות לאובססיה. בכל אופן, יש תחושה שכל תחושת הערך העצמי הקטנה והשבירה שלהם תתרסק אם יכשלו.

 

[סרפד]

מצטערת, אבל נראה לי בלתי אפשרי

לפחות אני לא מצליחה. זה נראה לי דומה לנסיון להתאהב במישהו מכוח ההחלטה. אולי צריך איזו התערבות כימית לכיוונון התגובות הרפלקסיביות ותחושות הסיפוק המיידי.

 

[AnarchyInIsrael]

למה אני פה? אוקיי

יש כמה סיבות. העיקרית היא כי ב"חיים האמיתיים" אני לא מצליחה ליצור קשר עם אנשים. כלומר, לא שאני לא בחורה ידידותית, אני כן, אבל שנותר ביני למישהו קשר חברי, כמעט תמיד אני מתאכבת, מקבלת סכין בגב, יריקה בפרצוף או מיאוס מבן אדם אחרי כמה חודשים. פה זה קורה מעט. ואם כן, זה לא אכזבה עמוקה כמו מקשר "אמיתי" (אני מדברת על חברות לא רומן). פה אני יכולה להיפתח, לומר מה שבא לי, מתי שבא לי, להוציא את הצד ה"פראי" שבי, כי ב"חיים האמיתיים" אני ביישנית לאללה, עדינה נורא, סגורה. פה אני פטפטנית, סכסכנית, מקללת ,מתחצפת, צוחקת עם ועל אנשים, משתובבת, הכל יוצא החוצה, במיוחד האני האחר שלי, היותר פרוע וחצוף ומוחצן. פה אני יכולה לעשות הכל בלי לראות מה אנשים יגידו (לראות אני מדגישה) ואם נמאס לי, אני נעלמת. זה פותר בעיות של מבוכה, מריבות, קשיים חברתיים. כמובן שיש ריחוק ביני לבין בעלי בשנה האחרונה ואני מבלה פה יותר (לאו דווקא במין, ריחוק בכלל). וכמובן זה כייף, זה ממלא אותי, גם אם זה בא על חשבון הילדים שלי ובעלי במיוחד. אבל אני מכורה כבר 8 שנים וחצי, ולא רואה סיכוי וחשק להיגמל.