הסוף למשמיצים ברשת?!

[רחל-נשמה]

אני רוצה לחדד את השאלה

במקור אמרת שמותר לך לאמר---- כל דבר אפילו לא כניסוי -----ונקטת במילה שיש לה משמעות מעל לכל ספק סביר "זונה".....יש מילים מסוימות שאפשר לדון עליהם בבתי מספט אם זה בגדר הבעת דיעה או בגדר לשון הרע-וזה כבר פאן אחר של הסוגיה-איזה מילים כן ואיזה מילים לא יחשבו לשון הרע. אתה תחדד את הדיון כמו שאמרת בביטחון עצמי---- כל דבר אבל כל דבר שאני חושב עלייך מותר לי לאמר כי זה מה שאני חושב. אם טענתך הייתה מתקבלת בבית המשפט---היית מרוקן מתוכן את כל חוק לשון הרע לגבי אינטרנט לפחות. ורק לתצומת ליבך רצוי לפגוע באנשים אבל קודם לברר את החוק ולא להפך.(ופגעת בי ואתה יודע את זה), וזה היה אחרת לגמרי אם היינו מנהלים דיון משפטי באיימייל או בפורום משפטים, לעומת עליהום של כל מיני מחפשי רעה בשמות בדויים בפורום שוק ההון שרק מחפשים להצטרף לכל ריב . וכאיש שמעיד על עצמו שהוא אדם הגון אני מצפה שיהיה לך מספיק הכבוד-אם תיווכח שטעית הפעם להתנצל ולהבהיר את הנקודה בפורום המקורי כדי לא להמשיך לעודד במעשיך התעללות בי. ערב טוב רחל-נשמה

 

[עופר בן אברהם]

תשובה זמנית

עד שמר זיסו יתפנה להשיב לך - לשאלתך הראשונה: שאלה דומה נשאלה לא מכבר בפורום זה. אתה מוזמן לעיין בה ובתשובות שניתנו לה. לשאלתך השנייה: כן, יש פסק דין כזה, והוא נדון בהרחבה בפורום זה. ראה בדף זה, החל מההודעה שכותרתה: "אין גבול לאיוולת" (אגב: קישור לדיון נמצא גם בשורה הנעה בראש הפורום, בכותרת: "אאוטינג בישראל - מצווה?", אך בשל תקלה טכנית הוא חדל מלפעול).

 

[רחל-נשמה]

סעיף 5 בהודעה זאת הוא

מאוד ברור ועונה על שאלתך...בדיוק. וגם סעיף 6 רלבנטי.

 

[רחל-נשמה]

ואתה מבלבל ולכן מתעקש

בין העובדה שאנשים לא מישמים הרבה פעמים את זכויותיהם על פי חוק-אם: 1-בגלל שלא כל אדם מכיר את זכויותיו על פי חוק-ומכיר למשל את חוק לשון הרע. 2-אם בגלל שהרבה אנשים סלחניים, ולא אוהבים לחשוב בכיוון של תביעות משפטיות. 3-אם בגלל שהרבה אנשים כמוני חושבים שזכיה ב-100,000 שקל אפילו לא מצדיקה את האנרגיות, והבריאות שאשקיע בהליך משפטי -לא כולם רואים בהשגת כסף מטרה בפני עצמה בחיים. כל זה לא אומר שהחוק לא מטפל במקרים כמו שאתה מזכיר. יש עורך דין בעיר מגוריי שרק השכנה מעצבים בחצר צעקה לו "בן זונה" הוא כמובן לא היה צריך להתאמץ ותבע אותה וזכה- וחוץ מאיזה שכן שאולי שמע אותה מקללת מעצבים (כמו שלא מעט מאיתנו מקללים בעצבים שכנים) לא שמע את הקללה -אבל את הכסף הוא קיבל. לא עולה בדעתי משהו שניתן להגדיר אותו יותר "פהרסיה" מאשר פורום אינטרנט שפתוח לכל העולם. יום טוב רחל-נשמה

 

[עופר בן אברהם]

הנסיבות וההקשר

1. מובן מאליו, שכל מה שנכתב באינטרנט בכלל ובפורומים בפרט, הוא "פרסום". 2. מלים מתפרשות על-פי הקשרן ופרסום על-פי נסיבותיו. אם תטיח בפלוני את הגידוף "אידיוט" או "מטומטם" במהלך ויכוח, והוא יתבע אותך בשל כך, קרוב לוודאי שתביעתו תיחשב קנטרנית ותידחה. אך אם תפרסם מאמר מנומק בעיתון או בפורום אינטרנט ותטען בו, שאותו פלוני מטומטם, ייתכן שתביעתו בגין הפרסום תתקבל (כאמור, תלוי בהקשר הדברים). מכל מקום, העובדה, שאתה מאמין שפלוני מטומטם, היא כשלעצמה אינה מעניקה לך זכות לפרסם זאת. כפי שכבר ציינתי בתגובות אחרות, החוק מתיר לפרסם דעות פוגעות במסגרת חופש הביטוי, אך מתנה את הפרסום בכך, שלא יחרוג מהסביר. 3. למיטב הבנתי, בהודעתך הראשונה בשרשור זה ביקשת הפניה לפסק דין, שבו חויב אדם בגין פרסום לשון הרע בפורום אינטרנט. בתגובתי ציינתי, שאכן קיים פסק דין כזה (ת"א [שלום, כפ"ס] 7830/00), והפניתי אותך לדיון שהיה עליו בפורום זה. הערה: החתום מעלה אינו עורך דין.

 

[עופר בן אברהם]

ביקורת חריפה מותרת בגבול הסביר

אין חולק על כך, שזכותך לפרסם ביקורת על דברים שפרסמו אחרים. וביקורת זו יכולה גם להיות בוטה וחריפה. היא יכולה לכלול, למשל, אמירות כגון: "שטותי", "אווילי", "מטופש" וכדומה, כשהן מתייחסות לטיעונים או למעשים של אחרים. אולם פרסום המסקנה סופית, שפלוני עצמו "מטומטם" או "אידיוט", הוא גבולי. לכאורה, שימוש בביטויים אלה אינו מתיישב עם סעיף 16 (ב) לחוק איסור לשון הרע, הקובע: "חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב, אם נתקיים בפרסום אחת מאלה: (1) ... (3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15" (בסעיף 15 מפורטות הנסיבות, שבהן פרסום לשון הרע מותר, בתנאי שייעשה בתום לב). הערה: החתום מעלה אינו עורך דין.

 

[עו~ד דורון זיסו]

תודה עופר!

במיוחד אחרי שבירכתי את גיל איכבום, והבעתי רצון להשתתפות של עו,ד עוד"ים בפורום, זה רק הוגן להודות לך על התשובות ועל ההשתתפות בפורום. אמנם אינך עו"ד אך תשובותיך גם רציניות, גם מבוססות על הדין וגם מושקעות, בכך שאתה גם טורח להפנות לדיונים קודמים ולמקורות שהועלו במאמרים ובקישורים למיניהם.

 

[עופר בן אברהם]

על הגידוף "מטומטם"

לפני כ- 30 שנה הורשע אברהם עזראן בעבירה של העלבת עובד ציבור על שכינה את מזכיר המועצה המקומית בקרית גת, יוסף כהן, "מטומטם". הפרשה נדונה תחילה בבית משפט השלום באשקלון, ושם זוכה המערער. אולם בית המשפט המחוזי ביטל את פסק הדין המזכה והורה להחזיר את הדיון לבית משפט השלום, לשופט אחר. בקשת רשות לערער על פסק דין זה של המחוזי נדחתה בבית המשפט העליון. בסיבוב השני הורשע המערער בבית משפט השלום והוטל עליו קנס של 50 לירות. בערעור בבית המשפט המחוזי אושר פסק הדין ברוב דעות. בערעור בבית המשפט העליון אושרה ההרשעה פה אחד, אך בהתחשב בכך, שהמערער גם נעצר שלא כדין (בעקבות הוויכוח עם מזכיר המועצה), הוחלט להפחית את הקנס ולהעמידו על סכום סמלי של לירה אחת. וכך כתב השופט חיים כהן באותו פסק דין (ע"פ 523/72): "בלשוננו המודרנית משמש התואר ´מטומטם´ לציון סתימתן של דרכי המחשבה, אם דרך קבע ואם לעניין פלוני; ואין נפקא מינה אם סתימה זו באה לו לאדם מטבע ברייתו או מרוע לב או מזלילה וסביאה או (כפי שיש גורסים) מרוב שררה. על-כל-פנים, עלבון לו לאדם, וגם קלון, שנסתמו דרכי מחשבתו, שהרי מה מותר לו לאדם כזה מן הבהמה. יש ומעשהו או התנהגותו או תגובתו של אדם עשויים לעורר רושם כאילו נסתמו דרכי מחשבתו, ולו רק זמנית בלבד; ואז מטבע אנוש הוא להוכיחו בצורה זו או אחרת - וצורת כינויו בתואר ´מטומטם´ אינה הצורה המנומסת או הלגיטימית שבהן. ודי ברמיזות אלה כדי להראות שבנסיבות המיוחדות אשר בהן הטיח המערער את המילה ´מטומטם´ בפני מזכיר המועצה המקומית, הרי אם כי העליב אותו כאמור בסעיף 144 לפקודת החוק הפלילי 1936 [שקדמה לחוק העונשין, עב"א], הקנס המרבי שמן הדין והצדק ניתן להטיל עליו בשל כך (אם נעניש אותו על העלבון בלבד ולא על ניהול המשפט), הוא קנס של לירה אחת".

 

[משה999]

הסוף למשמיצים ברשת?!

מה דעתך עו"ד זיסו?

 

[עופר בן אברהם]

תודה רבה על המחמאות

 

[עו~ד דורון זיסו]

קודם תודה על הלינק המעניין

לא בוודאי שלא הסוף, כמו שאחרי שנפסטר נסגרה, קמו כל מיני תואמים וקזאאעמדה למשפט ונקבע שהיא חוקית, כך גם כאן כפי שכתוב בכתבה, בחלק מהמדינות לא ניתן צו גילוי. מעבר לכך, יש הרבה מאד אתרים בהם ניתן לרשום בפורומים ללא רישום מזהה, וכפי שציינו בעבר, מי שרושם ממחשב ציבורי לא ניתן לאיתור אם אינו חוזר כל הזמן לאותו המחשב. מעבר לכך, צריך לקחת בחשבון שלא כל מושמץ יכול לפנות לבית משפט ולבקש צו גילוי, הליכים משפטיים כאלה עולים המון כסף. ואגב, יש אגדה משפטית שאומרת שבכיכר שבה תלו גנבים, התבצעו גניבות בזמן ההוצאות להורג. כלומר, גם עונש חמור לא מרתיע חלק מהעבריינים.

 

[רחל-נשמה]

ברמת הדיון המשפטי

ויכוח משפטי ביני לבין כותב-שלדעתי לא מעודכן בפסיקה החדשה בנושא אינטרנט , וכנראה לא קרא את הפורום הזה בנושא "לשון הרע באינטרנט" ולכן הוא בשלו. מה דעתך?על המקרה שהוא העלה. ובוא נניח שזה לא ניסוי-כי אז תמיד ניתן להתחבא מאחרי הטענה שהיה מדובר בניסוי וכו´. בוא נניח שאכן הוא צודק ועומד מאחריי אמונתו וכייון שהוא "חושב" שאני זונה זו דעתו ומותר לו להביע דיעות אישיות...... אם הוא היה צודק לגישתו אז בעצם הוא ביטל והוריק מתוכן את כל החוק בנושא לשון הרע...תמיד ניתן להתחבא מאחריי הטענה זו דעתי. יום טוב רחל-נשמה

 

[עו~ד דורון זיסו]

דעתו בלתי מבוססת מבוססת ../images/Emo88.gif

שיראה קודם מקרה אחד כזה שהוא מתאר או דומה, בו התביע נדחתה על הסף, ואז יהיה מקום בכלל להתייחס. האיש לא מבין כי המקרה שהוא מתאר כולל את כל יסודות העוולה והעבירה של לשון הרע. מי שצריך להוכיח את ההגנות הוא הנתבע/המשמיץ ולא התובע/המושמץ.

 

[רחל-נשמה]

למשל הוא מתיחס

לתביעה טרם הפסק דין האחרון שיצא ועשה גלים בנושא אינטרנט

 

[עופר בן אברהם]

מבחן הסבירות

מלת הקסם "לדעתי" אינה מכשירה כל ביטוי משמיץ. החוק מתיר אמנם לפרסם פרסומים פוגעים בנסיבות המפורטות בו (למשל, הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע; הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי; הפרסום היה ביקורת על יצירה שפרסם הנפגע או על פעולה שעשה בפומבי; ועוד); אך התנאי הוא, שהפרסום ייעשה בתום לב. והמבחן לתום לב הוא סבירות הפרסום, קרי: אם הפרסום אינו חורג מהסביר, חזקה שנעשה בתום לב, ולהיפך. ועלבון מהסוג שציטטת על פניו חורג מהסביר. יתירה מזו: אם מוכח, שהמפרסם לא האמין באמיתות הדברים שפרסם; או שלא נקט אמצעים סבירים להיווכח אם הם אמת אם לאו - חזקה שפעל בחוסר תום לב. ובמקרה הנדון, אותו גולש מודה במפורש, שהוא אינו מאמין כלל בנכונות האמירה, שהוא שוקל לפרסם כ"תרגיל". הערה: החתום מעלה אינו עורך דין.

 

[עו~ד דורון זיסו]

חצי ../images/Emo32.gif

בועדת העררים לענייני ארנונה ליד עיריית חיפה נדון עררה של אזרחית שהחזיקה נכס בחיפה. עיריית חיפה טענה שאותו נכס משמש כ"מכון עיסוי וליווי" ולכן המחזיקה חוייבה בארנונה לפי פריט עסקים ואילו האזרחית טענה שהנכס משמש למגורים בלבד ובכלל ברוב התקופה בה החזיקה בו, הוא היה בשיפוצים. לאחר דיון בועדת הערר, החליטה ב"כ העיריה לחזור בה מההתנגדות לקבלת הערר שהגיש האזרחית. האזרחית ביקשה למרות זאת לחייב את העיריה בהוצאות. ועדת הארנונה קיבלה על כן את ערר האזרחית בהסכמת העיריה, אך לא חייבה את העיריה בהוצאות, בהתחשב בכך שהעיריה בסופו של דבר הסכימה לקבלת הערר ובכך חסכה לועדה את הזמן היקר של המשך דיון וכתיבת החלטה מנומקת וגם חסכה לאזרחית את הסיכון שהערר יתקבל. האזרחית לא ויתרה, והגישה ערעור על החלטת הועדה לבית המשפט המחוזי בחיפה. למרות ההלכה הפסוקה שבתי המשפט אינם התערבים כמעט בשאלת ההוצאות, במיוחד כשזאת עילת הערעור היחידה, קבע בית המשפט (השופט ד"ר דן ביין) כי התנהגות העיריה היתה חמורה, שכן הטילה באזרחית מן השורה דופי חמור בכך ש"האשימה" אותה בניהול מכון "ליווי-עיסוי" מבלי שהיו בידיה ראיות של ממש. (פסק הדין טרם פורסם). אמנם הערעור לא עסק בשאלת לשון הרע, אך יש בו כדי ללמוד על גישה אפשרית של בתי המשפט. ולענייננו: הגנת תום הלב, לא די לטעון אותה, אלא צריך ממש להוכיח אותה.

 

[רחל-נשמה]

האם זה נחשב

לתום הלב? מדובר באיש אקדמיה לדבריו, שיודע שמצבי הרפואי לא מותיר בי כוחות לעוד ועוד משפטים לכן הוא מרשה לעצמו לפי ההודעה בעצם מקנאה לפגוע בי. האם זה איום שאני מבקשת מהחברה למחוק את ההודעות כי אני לא משחקת איתו משחקים? האם זה שמתום לב כדי לא להגיע למצב שהוא "יזרוק את התיק על החברה שראתה ולא עשתה כלום" אני נחשבת למאיימת? האם לאמר למישהו שאני חשה שעשה כלפיי עבירה עוולה אני לא מדייקת במונחים המשפטיים זה איום? ערב קסום רחל-נשמה אני אזמין אותו לכאן שיסביר את הצד האקדמי שלו לעניין ואולי יבין שמה לעשות אני כנראה לא פונקציה בשבילו כי אני "עניה ונכה" אבל עדיין יש חוקים במדינה גם לכמוני שלא מסוגלים לפנות כרגע לבית משפט

 

[עופר בן אברהם]

מה שנכתב בהודעה המקושרת

הוא בתחום הסביר לדעתי.

 

[רחל-נשמה]

ההודעה המקושרת

נועדה כדי להסביר שה"ניסוי" או הרצון שלו לאמר הכל גם לא כניסוי הוא לא בתום לב-כי העלת את סוגיית תום הלב שמישהו אומר דברים. לרגע לא חשבתי שהמלל בהודעה הזאת בעייתי . בתודה רחל-נשמה

 

[חילוני הגון]

שאלה בעניין השמצות וריבוי כינויים

שלום לכולם, האם התייחסות לכותב שמופיע במס´ כינויים שונים הינה בגדר השמצה? ואני אסביר את השאלה. נניח שאני כותב בכמה כינויים שונים למשל "חילוני הגון" "מתוקי" ו"מלוחי". ונניח שאני גם משתמש בכל שלוש הכינויים באותו מקום, למשל בפורטל כמו תפוז או אפילו בפורום ספציפי מסוים. האם במקרה שבו אני למשל אפגע באחד מהכינויים שאני משתמש בהם (או בכולם) בגולש אחר כלשהו האם במקרה כזה אם מישהו יחשוף את העובדה שאני כותב תחת כמה כינויים האם זו השמצה? ואו מעשה שאיננו חוקי, או בלתי אתי? האם למשל מנהל פורום שאצלו בפורום נעשות השמצות על ידי מישהו שכותב בכמה כינויים שונים יכול לחשוף את העובדה שהנ"ל משתמש ביותר מכינוי אחד? ואני מתכוון במצב שברור עקב נוסח הדברים וכו´ שבוודאות מדובר באותו אדם שעושה צרות בפורום, משמיץ, מלבה ויכוחים על ידי שרשור עם עצמו בכינויים שונים. אני מדגיש שאינני שואל על אוטינג של פרטי האדם המציאותיים אלא רק חשיפה של הכינויים השונים של אותו אדם והבאת ההוכחה שמדובר באדם אחד כל זאת באמצעות החומרים הגלויים שאותו אחד כתב בכינוייו השונים.