אבל הנה כמה דברים שכתבתי פעם...
פרסומות היום זה משהו...כל פרסומת מציגה לכם מוצר משונה אחר ומראה כמה שהוא טוב...כמה שהוא כדאי יותר מהמוצר השני המתחרה שלו...בזה יש יותר חומר כזה בזה יש צבע אחר בהוא יש סוכר...פשוט כי יש מלא מוצרים כל פרסומת מראה לכם למה כדאי לקנות את המוצר שלה. מעניין אותי איך היו הפרסומות של פעם...אבל הישנות באמת... "בירה אמסלם...כי בת'כלס אין לכם אופציה אחרת..." האגיס משאירים אותו יבש, פמפרס עושים לו אוורירי...אוף. נמאס לי מכל התשדירים האלו לחיתולים. תינוקות כבר לא עושים לי את זה, זה כבר לא חמוד וזה סתם מעצבן. זה כאילו שהפירסומאי לא יודע איך לכל הרוחות הוא יעשה פרסומות טובה אז הוא פשוט אומר "נשים רקע, נדחוף כמה תינוקות שירימו את הרגל מעל הראש ונקווה לטוב". עכשיו, אני גם מבין את היצרנים של החיתולים שרואים מתי החיתול נשאר יבש ולכמה זמן ומסיקים מכך מסקנות. אבל מאיפה הם יודעים שהוא אוורירי? איך הוא יודעים שהוא נוח? שהוא נעים לתחת של התינוק? הם עושים סקר? שואלים תינוקות מגילאי אפס עד ארבע מה הם מרגישים בקשר לחיתול שלהם? או שאולי הם לוקחים אנשים שלמדו כמה שנים באוניברסיטה, חקרו, בדקו ובסוף קיבלו את התואר הנכסף, נכנסו לעבודה הנחשקת וכיום הם משתמשים כלובשי חיתולים בחברות החיתולים הגדולות...מי יודע... ראיתם את הפרסומת של טופיפי? ההיא עם המשפחה הכל כך מאושרת שאוכלת סוכריות בגודל של כפתור? למה הם כל-כך מאושרים? מעולם לא ראיתי משפחה כל-כך מאושרת מקופסת סוכריות. מתי הפעם האחרונה שהם אכלו משהו שהם כאלו שמחים לאכול טופיפי? זה כבר כמה שנים שהם מריצים את הפרסומות של הטופיפי ותמיד האמא גאה כל-כך בסוף שהיא דואגת למשפחה שלה ומכינה להם טופיפי.אני רוצה להגיד משהו לאותה אמא גאה...גברת...את אמא גרועה! ללכת לסופר ולקנות חבילת טופיפי בשמונה שקלים, זה לא לדאוג למשפחה. את סתם הורסת להם את השיניים. חוץ מזה תנסי לגוון...אם את כבר גרה בהרים הירוקים האלו תנסי לחפש את שוקולד לואקר ("לואקר זה טעים לואקר זה מדהים"). ועוד משהו בעניין הפרסומת. הקריין שואל את המשפחה מה היא אוהבת והם עונים לו, אגוזים, שוקולד וכל החרא שיש בממתק הזה ואז הוא בתגובה מביא להם טופיפי. היה יותר טוב אם הפרסומת הייתה נראית ככה: "מה אתם אוהבים?" "טחינה! חומוס! בשר!" "אז תנסו את השווארמה של צדוק מזרחי!" ואז כולם ישירו ביחד: "כיף גדול עם מזרחי!" זו פרסומת שהייתי שמח לראות...