הסגן של בר כוכבא

[מחפשתשובה10]

הסגן של בר כוכבא

מקום 2, סה"כ זה נשמע לא רע, להיות בטופ, ממש קרוב להוביל, אבל בעצם זה הכי רחוק. שנים שאני אותו סגן, אותו מספר 2, כמעט בכל תחום. החבר הכי טוב, אבל לא הבן זוג. זה שיודע בעבודה הכל, אבל רחוק צעד אחד מזה שמקבל את הקרדט. זה שקוראים לו שצריך עזרה, אבל לא זה שנמצאים שם בשבילו. אותו אחד שאחרי שעות העבודה פונים אליו כשיש תקלה, כי לאחרים לא נעים להפריע. זה שמוזעק מיום חופש כשיש פגישה, אבל כשהפגישה היא בונוס חלקי, בכלל לא חושבים עליו. תמיד במקום השני. כמה שעשיתי, כמה שתרמתי, דבר אחד לא נזקף רק אליי, כזה אני, רק המשנה. אפילו שנתתם לי הוקרה, המצאתם איזה משהו חדש, משני לבחירה הקיימת, כאילו הרגשתם חייבים. חוזר הביתה, והראש מפוצץ ממחשבות, לא מפסיק להיות מוטרד. התעייפתי, אם כבר סגן, תנו לי להתפוגג, בבקשה.

 

[אישה ממאדים]

בטופ יש מקום רק לאחד.

וכדי להיות שם, צריך מזל, ואופי מסויים. תשאל את עצמך: כמה אתה מוכן להקריב כדי להיות בטופ? האם יש לך את עור הפיל והמרפקים שצריך לפעמים? איך תעמוד לא רק בקרדיט החיובי, אלא גם בטענות, בתחרות, בכשלונות שמיוחסים לך ורק לך, ובאלה שנושפים בעורפך ומכרסמים בך מלמטה? רבי עקיבא, שראה בבר כוכבא משיח, התאכזב ממנו וקרא לו "בר כוזיבא". היית עומד בזה? אתה בטוח שאתה רוצה להיות בר כוכבא? או שיש משהו חמים ובטוח במקום הזה שאתה נמצא בו, שבו לא מייחסים לך הצלחות אבל גם לא כל עומס הכשלונות מוטל עליך?

 

[מחפשתשובה10]

לא רוצה להיות בטופ

היי, תודה על התגובה, לא רוצה להיות מספר אחד, אבל גם למספר 2 יש דרך להתנהג, וזה מה שהייתי רוצה.

 

[אישה ממאדים]

אוקיי,

כבר צימצמת את העניין למספר אנשים ולא לדפוס נצחי, וזה כבר משהו, כי עם זה אפשר להתמודד. בעניין החבר'ה בעבודה, אופירA אולי לא תיארה את הגישה שלך כמו שאתה חווה אותה, אבל היא צודקת בדבר אחד - לפעמים כדי לקבל צריך לבקש. להיות אסרטיבי. לא צריך להפוך שולחנות אבל צריך להסביר לאנשים האלה, בדרך שמתאימה לך, שאתה משקיע ותורם ואתה מצפה להכרה הולמת. ותגיד להם מהי ההכרה הזו לדעתך. אם תראה שזה לא מסתדר אתה יכול לבחור לעזוב את המקום, או להשקיע פחות, אבל לפחות תדע איפה אתה עומד ולא תהיה לך תחושה של אכזבה וכאילו לוקחים אותך כמובן מאליו. תציב את הגבולות שלך. אל תישאר לאורך זמן במצב שבו אתה מרגיש מנוצל. בעניין הבחורה, יכול להיות ששום דבר שאתה יכול לעשות לא ישפיע. יכול להיות שהיא רוצה אותך בתור ידיד ותו לא. לפעמים זה קורה, אבל אם מדובר פה בדפוס חוזר - אם מעולם או כמעט מעולם לא הייתה לך חברה, אם אתה תמיד הידיד ואף פעם לא בן הזוג - אז אולי יש פה משהו שצריך לטפל בו, ואולי גם זה קשור להעדר אסרטיביות.

 

[פרפרי אהבה]

כמה שמבינה אותך ../images/Emo24.gif

אבל אתה צריך לזכור שמאחורי מקום מספר אחת יש את כל מי שתומך בו ובלעדיהם מקום מספר אחת לא היה כזה. ומי יודע, אולי תופתע לגלות שבעתיד תהיה מספר 1, צריך תמיד לשאוף לשם.

 

[מחפשתשובה10]

תודה

היי, תודה גם לך על התגובה, ההרגשה היא שבכל התחומים אני מספר 2. אין לי שום אינטרס להיות מספר 1 במקומות מסויימים, זה בד"כ תפקיד יותר יצוגי, ובזה אני לא מעוניין. אני כן רוצה להיות מספר 1 בתחומים אישיים, כי בהם אין מספר 2, מספר 2 לא קיים בכלל, כשכתבתי את הפוסט הרגשתי ואני עדיין מרגיש פגיע, כי אני המובן מאליו זה שלא צריך לטפח, זה שלא צריך תמורה, זה שכמו שכתבת, תומך, ובלעדיו לא יהיה מספר אחד אותו דבר, הבעיה היא שאני מרגיש אני שם רק בשביל זה, וזה לא מתאים לי.

 

[אופירA]

אני חושבת שאתה קורא לזה בשם הלא נכון

ולכן אינך מפסיק להיות מוטרד, כי כל הזמן אתה מתמודד עם אותה בעיה, בדרך הלא נכונה, וממילא - היא לא נפתרת. לדעתי, הבעיה שלך בכלל לא נקראת "סגן של", ולא "מקום 2". הבעיה שלך היא קושי להגדיר מטרות, ולמצוא את הדרכים לשאוף אליהן ולהשיג אותן. לדעתי אתה עסוק בלבזבז אנרגיה על לצפות מהזולת, ולהתייחס לזולת כאילו הוא אגודה אחת של קבוצה מאורגנת שכולה נגדך (אפילו אתה מדבר אליה בלשון רבים: נתתם, אתם. כלומר - כביכול הם התאחדו נגדך, כולם), ועל להיות קורבן של אותה הקבוצה, שלא מקבל מה שהוא רוצה ומה שמגיע לו, בגלל ש"הם עושים לו את זה". לדעתי אם תשנה כיוון חשיבה, האנרגיות שלך לא יתבזבזו. קודם כל, להסתכל על הזולת ולהבין שאין איזה קשר נגדך. ואם קורה לך איזה דפוס, אז אתה צריך להתבונן בעצמך, בהתנהגות שלך, ולחפש מה אצלך מעורר את הדפוס הזה שאתה סובל ממנו - חוסר הערכה מספקת. אסרטיביות ונכונות לקחת אחריות על להשיג את המטרות שלך - זה שם המשחק. תחפש אצלך מה עוצר אותך ומפריע לך להיות אסרטיבי ולתכנן את השגת המטרות שלך. למה אתה רק מצפה מהזולת שימלא את שאיפותיך, אחרי שאתה נותן כל כך הרבה ומנסה לרצות אותו, על מנת שיתאים את עצמו אליך - ללא הועיל, כמובן. בעבודה, ידוע שקרדיט משיגים רק ע"י פרסום. אם אינך מפרסם את מעשיך, כמעט אין איש שיודע עליהם. גם לפרסם את המעשים שלך צריך לדעת - בצורה חכמה, ולא בכיינית באופן שאומר "תגידו לי תודה". אלא מתוך הכרת הערך העצמי והבנת הצורך ליידע את האחרים על התועלת שהם מפיקים ממעשיך. הבנת הצורך לפרסם את הערך המוסף הפרטי שלך, כי לא יודעים עליו אם אינך מפרסם. ואינך מפרסם כאשר אינך מודע אליו מתוך ביטחון עצמי, אלא צריך אישור של הסביבה כדי להיות מודע אליו. כאשר פונים אליך כי לאחרים לא נעים להפריע, אתה יכול להסביר שעזרת בשמחה בפעם הקודמת, אבל כרגע אינך יכול, ויש אפשרות לפנות ל-משה/חיים/נחמה. ואם יגידו לך שהם לא יכולים, אז תגיד שאולי הם בכל זאת כן יכולים, כי אתה הפעם ממש ממש לא יכול, למרות שאתה רוצה. תגדיר לעצמך מתי אתה רוצה לעזור ומתי לא, ואל תעשה את החשבון של האחרים. תחשוב - למה לא נעים להפריע לאחרים? כי הם יודעים מתי הם לא רוצים לעזור, ומבהירים את זה - באופן סימפטי, אבל ברור... כאשר אתה עושה ותורם ומעניק - תבדוק איזה אישור אתה מחפש, ותנסה ללמוד להעניק מתוך רצון עצמי, ולא להעניק כאשר אין הרצון העצמי הזה. כאשר אתה מחפש תודות ואישורים - הם בורחים ממך. וכאשר אינך זקוק לתודות ולאישורים - הם רודפים אחריך. זה חוק... תנסה למקד למי אתה פונה ספציפית באמירה "אתם, נתתם", ולהתייחס אליו ספציפית, ולא כאל קבוצה הומוגנית. הבנת האינטרס של הזולת מאפשרת לך למצוא את הדרך להגיע אליו כדי שהוא ירצה לאפשר לך להשיג את האינטרסים שלך.

 

[מחפשתשובה10]

תודה על התגובה

היי אופיר, תודה על התגובה המושקעת, חלק מיתרונות פורומים זאת האנונימות, אבל אם היית מכירה אותי היית יודעת שהלכת לכיוון לא נכון. אין קבוצה שנגדי, מעולם חשבתי כך, העולם לא נגדי, אבל עדיין אני מאוכזב ממספר אנשים, זאת ההרגשה שלי. למרות זאת, כן, יש 3-4 עמיתים, שיודעים לפנות אליי בכל זמן בכל שאלה, בכל רגע, גם כשיש מישהו שהתפקיד שלו הוא לתת את התשובה, הם גם יודעים להזעיק אותי מיום חופש על מנת שאשתתף בישיבה, להתקשר אליי בשעות לא שעות, ולקצר את הדרך לתשובה בפניה אליי במקום לאחרים, הם מכירים טוב מאוד את התרומה שלי ואת ההשקעה שלי. הבעיה עם אותם אנשים, שאת מה שהם יודעים לתת לאחרים בחברה, הם לא נותנים לי, בחברה יש דרך תיגמול נהוגה, אני לא תוגמלתי כמו אחרים למרות שגם אם תשאלי אותם (וגם מה שהם עצמם כל אחד לחוד), אמרו לו בשיחות אישיות. אותי זה מאכזב, מה לעשות, כואב לי שמצד אחד מקבלים ממני הכל בלי בעיה, ומצד שני מתגמלים אותי הרבה פחות מאחרים. אני לא מחפש אישור על עשייה, אבל כואב לי שאחרים מקבלים על דברים הרבה יותר פעוטים את ההכרה. בסה"כ מקום העבודה הוא משלם משכורת ולא חייב מעבר לכך כלום, אבל אם כן מתגמלים מעבר, אי אפשר לא לתת יחס שונה לאנשים שונים.

 

[lee68]

עדיף מס' 2 על פני מס' 5 , 6

או לא להיות ספור בכלל אני מבינה את התסכול שלך אבל תחשוב על זה מס' 5 , 6 נראה לי יותר גרוע. מס' 2 זה לא רע , למרות שאולי היית מעדיף להיות מס'1 , הלוואי והייתי מס' 2