הנשק הסודי שלי

[סקארלט אוהארה]

הנשק הסודי שלי ../images/Emo68.gif

סתם כי של כותבת שחזרה בתשובה וכי לקראת הסוף מוזכר אלוהים שלי.. ____________ אתמול נתנו לי לקרוא את הספר ´מגע הקסם´ [מצטערת, לא זוכרת של מי]. השם שלו עשה לי משהו [קָסָם לי

], עוד לפני שהתחלתי לקרוא. ועל הכריכה יש, מלמעלה, יד של גבר מושטת ומלמטה, יד של אישה מושטת. והן לא נוגעות אחת בשנייה. במרחק של שלושה סנטימטרים אחת מהשנייה ועדיין לא נוגעות. הספר מדבר על מגע בין אנשים, בכלל, ומגע בין גברים לנשים, בפרט. על כך שמגע יוצר קירבה שאולי אינה קיימת במציאות. הוא נתן דוגמא של ויכוח בין אנשים. הויכוח מתלהט ושניהם מתחילים להטיח צעקות אחד לעבר השני. אם באותו הרגע, אחד מהם יירגע ויגיד ´פוס משחק. בוא נירגע´, האם השני יירגע? לרוב, לא. אבל תארו לעצמכם שאחד מהם יניח ידו על כתפו של חברו בתנועה המפגינה חיבה, לשני יהיה הרבה יותר קל, ואף טבעי, להירגע, להנמיך טונים, ולחשוב על הכל. כוחו של המגע. אחחח.. פתאום, באמצע קריאה של הספר, קלטתי שאני מומחית בשימוש בכוח הזה. אשפית. אני צריכה להתחיל לחלק חוברות הדרכה ´השימוש הנכון, או שלא, במגע´. כן, לגדולה נועדתי.. פתאום בכל דקה של היום אני קולטת עד כמה ה´כוח´ הזה משמש אותי. אפעם אפחד לא טרח להסביר לי מי יודע מה את העניין הזה של שמירת נגיעה. נתנו לי מן הסבר פותר כזה שיש איסור מהתורה על קיום יחסי מין לפני הנישואין ושומרים נגיעה על מנת לא להגיע לכך אפילו לא בטעות. לא קביל מבחינתי. אני חושבת שאלוהים נותן לנו יותר קרדיט על שליטה עצמית ממה שאנחנו נותנים לעצמנו. אבל זו בדיוק הנקודה. אם אני אקפוץ עכשיו ממקפצה לבריכה ריקה ממים, רוב הסיכויים הם, אם אני אמשיך לנשום אחרי זה, שאני אזקק לאי אילו תפרים וניתוחים, לא? ובכן, גם הנשמה של כל אחד ואחת מאתנו היא כזו. זקוקה לתפרים. ובדיוק כמו לגוף, גם לנשמה יש צלקות. משקעים. אז למה לאלף אלפי שומים כתושים אנחנו מוכנים לקחת יותר סיכונים עם הנשמה מאשר עם הגוף? למה אנחנו מוכנים ללכת לעבר מישו בעיניים עצומות? מכל קשר יש לנו סיכוי להיפגע, אז לשם מה לצרף לזה את גורם, כוח, המגע, היוצר תנופה לקרבה ופוגע עוד יותר? אלוהים שומר עלינו מעצמנו. וסומך עלינו שכבר לבד נישמר מהפיתויים…

 

[מלאווח]

../images/Emo13.gif