חלק ב': `טקסט זה שניתן במעמד סיני
והופץ ע"י משה רבינו כפול 12 (מספר השבטים) לא שינה בעצמו אות אחת במשך מעל 3 אלף שנה` (ב) גבוש ה- MT בערך במאה השניה או השלישית אחרי הספירה -------------------------------------------------------------- ה- MT גובש רק לאחר חרבן בית שני, בעקבות דרישה לנסח מקודש. לפני כן היו קימות גרסאות רבות, כל אחת בידי קהילה, או פזורה, ועל רבוי הגרסאות אנו למדים ממגילות קומראן, תרגום השבעים (ליוונית), הוולגטה (ללטינית), והתורה השומרונית. הנה שני מאמרים מצויינים על רבוי נסחי התורה, לפני הולדת ה- MT: (פרופ' מנחם כהן הוא יהודי חרדי העומד בראש המחלקה לתנ"כ באוניב' בר-אילן. פרופ' Jeffrey H. Tigay הנו בעל קתדרא ללמודי יהדות באוניב' פנסילבניה. זו אחת הפקולטות החזקות בעולם בתחום זה) http://cs.anu.edu.au/~bdm/dilugim/CohenArt http://www.sas.upenn.edu/~jtigay/codetext.html המאמרים אמנם תוקפים את ענין הקודים בתורה, אולם מדברים בפרוש על רבוי הנסחים שימו לב לזאת: http://www.geocities.com/Heartland/Pines/7224/Rick/Septuagint/spappendix.htm The following table shows Septuagint readings which differ from the Masoretic text, but which are supported by the Dead Sea Scrolls כעקרון, נסח התורה השומרונית נבדל מנסח המסורה בלמעלה מאלף פרטים, ולמרבה הפלא, מתאים נסח תרגום השבעים, ברב המכריע של פרטים אלה, דווקא לזה השומרוני. תרגום השבעים הופק ע"י שבעים מזקני ישראל שישבו מבודדים זה מזה ותרגמו את התורה ליוונית בהוראת תלמי במאה השלישית לפנה"ס. אגדה מספרת שכאשר נבדקו שבעים התרגומים - הם נמצאו זהים. הנסח העברי ששמש את שבעים הזקנים מתאים יותר למגילות קומראן ולתורה השומרונית מאשר ל- MT. המסקנה יכולה להיות שהשומרונים היטיבו לשמר את הנסח בזמן ההעתקה והשכפול, בעוד אצל היהודים נתרבו גרסאות, עד שהוחלט בערך במאה השלישית להכין נסח יחיד מקודש, שנקרא לימים MT. עורכים אספו גוילים מכל מקור אפשרי ומיינום. בתהליך המיון של הגוילים נבחר הנסח הקובע על פי 'הרוב קובע' (majority rules) אלא שלעתים היתה המחלוקת ביחס 1:1 וההכרעה ביניהם לא היתה מיטבית. סביר שהיו קריטריונים נוספים. לעתים נכללו שתי גרסאות לאותו ארוע, מכיוון שהקהילות שאחזו בגרסאות אלה היו חזקות מכדי התעלמות מהן עצם מיון הגוילים ע"י עורכי ה- Masoretic Text וההכרעה מהו הנסח הקובע, על סמך קריטריונים רופפים כגון 'הרוב קובע', כאשר לעתים עמדו לנגד עיני העורכים רק שתי גרסאות שונות, או כיו"ב, מהוה נתוק נוסף בין מה שכביכול 'נתן' בכביכול 'מעמד הר-סיני' לבין ה- MT. וצמוק לסיום: לא עברו אלא 800 מזמן עצוב ה- MT וכבר ארע אסון במצרים. הנה קובלנת הרמב"ם (משנה תורה, ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ח', פסוקים ג', ד', ה'): http://www.mechon-mamre.org/i/2308.htm ג) ספר תורה שאינו מוגה במלא וחסר, אפשר לתקנו ולהגיהו כמו שביארנו; אבל אם טעה בריוח הפרשייות וכתב פתוחה סתומה, או סתומה פתוחה, או שהפסיק בריוח והניח פנוי במקום שאין בו פרשה, או שכתב כדרכו ולא הפסיק בריוח במקום הפרשה, או ששינה צורת השירות--הרי זה פסול, ואין לו תקנה, אלא לסלק את כל הדף שטעה בו. ד) ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים אלו, וכן בעלי המסורות שכותבין ומחברין להודיע הסתומות והפתוחות, נחלקין בדברים אלו, במחלוקת הספרים שסומכין עליהן--ראיתי לכתוב הנה כל פרשייות התורה, הסתומות והפתוחות, וצורות השירות, כדי לתקן עליהן כל הספרים ולהגיה מהן. ה) וספר שסמכנו עליו בדברים אלו, הוא הספר הידוע במצריים, שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים, שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים; ועליו, היו הכול סומכין, לפי שהגיהו בן אשר ודיקדק בו שנים הרבה, והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו. ועליו, סמכתי בספר תורה שכתבתי כהלכתו === סוף צטוט === 800 שנה בלבד לאחר קדוש ה- MT התעורר שוב אי-סדר כה חמור, למרות ההקפדה, עד כי הרמב"ם החליט לזרוק את כל הספרים המקומיים, ולשלוח להביא ספר מירושלים שסמך עליו, והגיהו אהרן בן-אשר הנודע מטבריה. ברור שרק אישיות כמו הרמב"ם יכולה היתה להחליט על צעד כזה. כל אישיות פחותה ממנו שהיתה מעיזה להגות רעיון זה היתה גורמת לשפיכות דמים. לאלה הטוענים שאי הסדר היה מוגבל רק לסוגית פתוחות/סתומות וצורת השירות צריך להסביר שהסופרים נקראו סופרים כיוון שספרו אותיות מלים ושורות כאמצעי בקרה מכניסטיים להבטחת נאמנות העותק ומניעת שבושים, שכן עדיין לא היו מחשבים. אם לפנינו ספר תורה משובש מבחינת פתוחות/סתומות וצורת השירות שהם הקריטריונים הבולטים ביותר לעין, אין צרך בבדיקות נוספות של הטקסט גופו. הספר פסול. הספר אותו שלח להביא מירושלים הוא כתר ארם-צובא. הספר שנכתב בשנת 930 התגלגל לאחר מכן לסוריה ונשמר ב- Aleppo (חאלב) במערה מתחת לבית הכנסת הגדול שם, מערת אליהו, והיה העתק השלם העתיק ביותר, עד שנשרף חלקית בפרעות 1947 שם. למעלה משליש נשרף. השארית מצויה היום בהיכל הספר. העותק השלם העתיק ביותר היום, לאור הנזק שנגרם לכתר ארם-צובא, הוא כתב יד לנינגרד. הוא נכתב ב- 1009. ונחשו מה: נסח התןרה של 'קורן' מכיל 304805 אותיות. כתב יד לנינגרד מכיל 304850 (!) אותיות. כן! ההבדל הוא 45 אותיות (!) שורה תחתונה: אין קשר בין מה שבידינו היום, לבין מה שכביכול `ניתן` בכביכול `מעמד הר-סיני` ______________________________________________________________ 0284392570
