המון תודה
המשך אולי יהיה בעולם הבא (אני מקווה).
אבל הנה, פרק 2 להרהורי לבי:
לב שבוא הוא לב שלם -
"אני בסדר, את יודעת, עם הזמן זה פחות כואב, מה איתך?" הוא שאל והביט אל נקודה דמיונית באופק.
התחלתי לזמזם את השיר של ברי. אני תמיד שרה כשאין לי מה לומר.
אחרי נצח שנמשך כדקה, אזרתי אומץ ואמרתי לו שבכל שאיפה ונשיפה שאני נושמת נפצעת לי הנשמה.
הוא חיבק אותי חיבוק גדול,
כזה שהוא גם מגונן וגם מלא בעצב.
ואז הדמעות החלו לזלוג. אני שונאת כשזה קורה.
הוא הביט בי, ניגב לי את הדמעות ושב להביט באופק.
התחלתי גם לראות את הנקודה הדמיונית הזו שהוא מביט אליה והצבעתי על ספינה שהפליגה במקום.
הרגשתי איך העיניים שלו עוקבות באיטיות מהאצבעות שלי לספינה.
ובשתיקה הזו, חשבתי על איך תמיד מה שאבד מקבל משמעות גדולה וגם אולי, בזמן אחר ובמקום אחר, הייתה יכולה להיות פה אהבה גדולה.