הנסיכה העצובה
היה היתה בארץ רחוקה רחוקה נסיכה יפה יפה וחכמה חכמה. והנסיכה היתה עצובה עצובה ואיש לא ידע למה. וכמו שהיא היתה עצובה עצובה כל כך הממלכה נעתה עצובה עצובה. ציפורי שיר לר שרו, העלים נשרו מעצים שהיו בעצמם שחוחים, והפרחים היו נבולים. אפילו השמים היו עצובים וירד גשם כל הזמן. יום אחד הוציא המלך כרוז הממלכה: מי שיצליחלהצחיק את ביתי יקבל את ידה לו לאשה. אבל אם הוא ייכשל, חבל לו על הזמן שהוא חי... מיד השתרך תור ארוך של אנשים מחוץ לארמון וכווווווווולם רצו להצחיק את הנסיכה ולזכות בידה (כי כפי שכבר אמרנו היא היתה יפה יפה וחכמה חכמה וגם להתחתן עם נסיכה זה בכלל אל שידוך רע...). האחד ניסה לספר לה בדיחות, השני עשה להטוטים מצחיקים, השלשי עשה חיקוי לא רע בכלל של אריק שרון ושל שמעון פרס והרביעי פשוט הוריד את המכנסיים והראה לה מה שהיה יכול להצחיק אפילו פולניה... לא עזר, כלום לא עזר! הנסיכה נשארה עצובה, וכשהיא ראתה את האיש הרביעי היא אפילו הזילה דימעה. ככה נמשכו החיים העצובים בעצובים בממלכה הרחוקה רחוקה ואיש לא הצליח להצחיק את הנסיכה. המלך כבר אמר נואש, ביחוד אחרי שנסיכים מכל הממלכות התייצבו בארמונו וכל אחד ניסה את כוחו. גם הקוסמים ומכשפים האדירים ביתר ניסו את כוכם, בשיקויים ומילות קסם ושם דבר לא עזר. יום אחד התייצב בפתח הארמון איש מוזר ומצחיק. הוא היה לבוש בבגדים של ליצן ועל ראשו היה כובע של ליצן ובעיניו מבט ממזרי וחיוך על קצה השפתים. ``אדוני המלך`` הוא אמר וקד קידה כה עמוקה עד שהפונפון של הכובע שלו נעב בריצפה. ``אני מוכן לקחת על עצמי את משימת הצחקתה של ביתך!`` המלך אמר לו: ``נו כבר מגיע לך פרס כי אתה כבר הצלחת להצחיק אותי! איך אתה חושב שתצליח איפה שכה רביםוטובים ממך נכשלו, אבל מה אני היום במצב רוח סביר, תנסה את כוחך ונראה...`` והליצן ניסה, הוא עלה אל חדרה של הנסיכה בקפיצות קלילות שתיים שתיים, ודפק על דלתה, טוק טוק טוק. ``לך מפה!`` טוק טוק טוק. ``אני לא פותחת לאף אחד!`` טוק טוק טוק. ``אוף יא מלעון נמאסת אני בכללי בלבד אתה לא מבין???`` טוק טוק טוק. לבסוף פתחה הנסיכה את הדלת. היא תלתה בליצן עיניים עצובות, ``מה אתה רוצה?`` היא שאלה. ``השאלה היא לא מה אני רוצה, ענה הליצן, אלא מה את רוצה, מה ישמח את ליבך נסיכה יקרה???`` הנסיכה לא ענתה. רק זויות פה הדובדבן היפה שלה התחילו להתעקל כלפי מעלה, בחיוך שהלך וגדל, והלך וגדל עד שהגיעה לעיני השקד העצובות שלה והציף אותן. ולא חלפו חמש דקות ונסיכה פשוט צ ח ק ה מכל הלב והיתה המאושרת בעולם. היא חיבקה את הליצן חזק חזק ונשקה לו על פיו ולא כאן המקום לפרט מה היה אח``כ... בבוקר (יותר נכון בצהריים) הם ירדו לאכול ובכל הארמון ניתן האות להתחיל בהכנות למסיבת החתונה הכי הכי שכמוה לא היתה מעולם!!! וכמקובל בסיפורים האלה, הם חיו מאז באושר ועושר עד עצם היום הזה... הערה: זו מן הסתם לא אגדה מקורית והיא בוודאי מושפעת מאגדה מוכרת שגם סופרה באופן יפהפה על ידי סלינה הייסטינגס בספר ``גאווין האביר והגבירה המגעילה`` אבל זה טיבן של אגדות שהן זוכות בנוסח מחודש כל פעם שמספרים אותן. אז מקווה שנהניתם... פורסם במקור בפורום נשואים נשואות
היה היתה בארץ רחוקה רחוקה נסיכה יפה יפה וחכמה חכמה. והנסיכה היתה עצובה עצובה ואיש לא ידע למה. וכמו שהיא היתה עצובה עצובה כל כך הממלכה נעתה עצובה עצובה. ציפורי שיר לר שרו, העלים נשרו מעצים שהיו בעצמם שחוחים, והפרחים היו נבולים. אפילו השמים היו עצובים וירד גשם כל הזמן. יום אחד הוציא המלך כרוז הממלכה: מי שיצליחלהצחיק את ביתי יקבל את ידה לו לאשה. אבל אם הוא ייכשל, חבל לו על הזמן שהוא חי... מיד השתרך תור ארוך של אנשים מחוץ לארמון וכווווווווולם רצו להצחיק את הנסיכה ולזכות בידה (כי כפי שכבר אמרנו היא היתה יפה יפה וחכמה חכמה וגם להתחתן עם נסיכה זה בכלל אל שידוך רע...). האחד ניסה לספר לה בדיחות, השני עשה להטוטים מצחיקים, השלשי עשה חיקוי לא רע בכלל של אריק שרון ושל שמעון פרס והרביעי פשוט הוריד את המכנסיים והראה לה מה שהיה יכול להצחיק אפילו פולניה... לא עזר, כלום לא עזר! הנסיכה נשארה עצובה, וכשהיא ראתה את האיש הרביעי היא אפילו הזילה דימעה. ככה נמשכו החיים העצובים בעצובים בממלכה הרחוקה רחוקה ואיש לא הצליח להצחיק את הנסיכה. המלך כבר אמר נואש, ביחוד אחרי שנסיכים מכל הממלכות התייצבו בארמונו וכל אחד ניסה את כוחו. גם הקוסמים ומכשפים האדירים ביתר ניסו את כוכם, בשיקויים ומילות קסם ושם דבר לא עזר. יום אחד התייצב בפתח הארמון איש מוזר ומצחיק. הוא היה לבוש בבגדים של ליצן ועל ראשו היה כובע של ליצן ובעיניו מבט ממזרי וחיוך על קצה השפתים. ``אדוני המלך`` הוא אמר וקד קידה כה עמוקה עד שהפונפון של הכובע שלו נעב בריצפה. ``אני מוכן לקחת על עצמי את משימת הצחקתה של ביתך!`` המלך אמר לו: ``נו כבר מגיע לך פרס כי אתה כבר הצלחת להצחיק אותי! איך אתה חושב שתצליח איפה שכה רביםוטובים ממך נכשלו, אבל מה אני היום במצב רוח סביר, תנסה את כוחך ונראה...`` והליצן ניסה, הוא עלה אל חדרה של הנסיכה בקפיצות קלילות שתיים שתיים, ודפק על דלתה, טוק טוק טוק. ``לך מפה!`` טוק טוק טוק. ``אני לא פותחת לאף אחד!`` טוק טוק טוק. ``אוף יא מלעון נמאסת אני בכללי בלבד אתה לא מבין???`` טוק טוק טוק. לבסוף פתחה הנסיכה את הדלת. היא תלתה בליצן עיניים עצובות, ``מה אתה רוצה?`` היא שאלה. ``השאלה היא לא מה אני רוצה, ענה הליצן, אלא מה את רוצה, מה ישמח את ליבך נסיכה יקרה???`` הנסיכה לא ענתה. רק זויות פה הדובדבן היפה שלה התחילו להתעקל כלפי מעלה, בחיוך שהלך וגדל, והלך וגדל עד שהגיעה לעיני השקד העצובות שלה והציף אותן. ולא חלפו חמש דקות ונסיכה פשוט צ ח ק ה מכל הלב והיתה המאושרת בעולם. היא חיבקה את הליצן חזק חזק ונשקה לו על פיו ולא כאן המקום לפרט מה היה אח``כ... בבוקר (יותר נכון בצהריים) הם ירדו לאכול ובכל הארמון ניתן האות להתחיל בהכנות למסיבת החתונה הכי הכי שכמוה לא היתה מעולם!!! וכמקובל בסיפורים האלה, הם חיו מאז באושר ועושר עד עצם היום הזה... הערה: זו מן הסתם לא אגדה מקורית והיא בוודאי מושפעת מאגדה מוכרת שגם סופרה באופן יפהפה על ידי סלינה הייסטינגס בספר ``גאווין האביר והגבירה המגעילה`` אבל זה טיבן של אגדות שהן זוכות בנוסח מחודש כל פעם שמספרים אותן. אז מקווה שנהניתם... פורסם במקור בפורום נשואים נשואות
)