הנסיכה היפהפיה
היה היתה נסיכה יפה. היא היתה כלכך יפה עד שהיכתה באלם את כל רואיה. ולכן כולם פשוט שתקו. זה העציב אותה מאוד ולכן יום אחד נמאס לה להיות היפה והשתקנית (כי היה לה בהחלט מה לאמר) היא קמה ועזבה את הארמון. היא התחפשה לאישה פשוטה בגיל העמידה והיתה משוטטת בארץ. היניה היו צוחקות תמיד וחיוכה המקסים נגע ללב כולם. היא גם רכשה לה ידע רב בטיפול עם צמחי מרפא ובריפוימחלותיהם של בני האדם. יום אחד היא חצתה את הגבול ועברה לממלכה השכנה. גם שם היא עשתה לעצמה שם בזכות נועם הליכותיה וכישרונה המופלא. מאחר שהיתה נראית כמו אישה פשוטה לא חששו האנשים לדבר איתה והיא עשתה לעצמה חברים רבים והיתה מאושרת. יום אחד הופיע בבקתה שלה בלב היער אביר מאבירי המלך. הוא היה לבוש בירוק, היא לא נאה במיוחד אבל עם מבט ממזרי בעיניים. ``המלך זקוק לעזרתך!`` הוא אמר, ``הנסיך חולה מאוד, אנא בואי לארמון!``. היא לא היססה לרגע, לקחה את תיק הרפואות שלה ועשתה מיד את דרכה לארמון. מיד עם הגיעה היא הוכנסה לחדר ההתוועדות של המלך אשר סיפר לה על מחלתו של בנו. ``הוא לא אוכל ולא שותה ולא מדבר רק כל היום יושב ונאנח ומתבונן למרחקים, הוא מתנהג כך מאז חזר לפני שנה מהממלכה השכנה וראה את בת המלך היפה אשר שימעה יצא למרחוק ויופיה מכה באלם את כל רואיה.`` ``אראה מה אוכל לעשות בשבילו`` אמרה הנסיכה ונכנסה לחדרו של הנסיך. הנסיך ישב שם על מיטתו, חיוור כסיד, דומם כפסל, רזה ככפיס של עץ. היא התבוננה בו ברחמים ואז בחטף הסירה מעליה את תחפושתה והופיעה לפניו במלוא הדרה. ``הנה אני`` היא אמרה, ``ובאתי לתקן את אשר קרה לך. אך לא באשמתי קרה הדבר אלא בשל טיפשותך. קום שוטה וחדל לרחם על עצמך!`` הנסיך התבוננן בה בעיניים קמות ואז כמי שכפאו שד, קם לו לאט לאט עד שעמד לפניה והיה נראה מגוכך היותר בכתונת הלילה שהיתה תלויה על גופו כסחבה על גופו של דחליל. הנסיכה פרצה בצחוק ויצאה מן החדר בסערה ולא שבה עוד. הנסיך? הוא חזר לדבר אם כי נשאר עד סוף ימיו מהורהר ולא נמהר. וכן, לבסוף מצא לעצמו רעיה נחמדה ומקסימה אשר יכול היה לאמר לה את אשר על ליבו. הנסיכה? היא נישאה לאביר הירוק שאולי לא היה הכי חתיך אבל היה מקסים ביותר והעיקר גם בנוכחותה הוא ידע לדבר. ואנחנו? ממשיכים לחיות את חיינו הפשוטים ולהנות מכל רגע!
היה היתה נסיכה יפה. היא היתה כלכך יפה עד שהיכתה באלם את כל רואיה. ולכן כולם פשוט שתקו. זה העציב אותה מאוד ולכן יום אחד נמאס לה להיות היפה והשתקנית (כי היה לה בהחלט מה לאמר) היא קמה ועזבה את הארמון. היא התחפשה לאישה פשוטה בגיל העמידה והיתה משוטטת בארץ. היניה היו צוחקות תמיד וחיוכה המקסים נגע ללב כולם. היא גם רכשה לה ידע רב בטיפול עם צמחי מרפא ובריפוימחלותיהם של בני האדם. יום אחד היא חצתה את הגבול ועברה לממלכה השכנה. גם שם היא עשתה לעצמה שם בזכות נועם הליכותיה וכישרונה המופלא. מאחר שהיתה נראית כמו אישה פשוטה לא חששו האנשים לדבר איתה והיא עשתה לעצמה חברים רבים והיתה מאושרת. יום אחד הופיע בבקתה שלה בלב היער אביר מאבירי המלך. הוא היה לבוש בירוק, היא לא נאה במיוחד אבל עם מבט ממזרי בעיניים. ``המלך זקוק לעזרתך!`` הוא אמר, ``הנסיך חולה מאוד, אנא בואי לארמון!``. היא לא היססה לרגע, לקחה את תיק הרפואות שלה ועשתה מיד את דרכה לארמון. מיד עם הגיעה היא הוכנסה לחדר ההתוועדות של המלך אשר סיפר לה על מחלתו של בנו. ``הוא לא אוכל ולא שותה ולא מדבר רק כל היום יושב ונאנח ומתבונן למרחקים, הוא מתנהג כך מאז חזר לפני שנה מהממלכה השכנה וראה את בת המלך היפה אשר שימעה יצא למרחוק ויופיה מכה באלם את כל רואיה.`` ``אראה מה אוכל לעשות בשבילו`` אמרה הנסיכה ונכנסה לחדרו של הנסיך. הנסיך ישב שם על מיטתו, חיוור כסיד, דומם כפסל, רזה ככפיס של עץ. היא התבוננה בו ברחמים ואז בחטף הסירה מעליה את תחפושתה והופיעה לפניו במלוא הדרה. ``הנה אני`` היא אמרה, ``ובאתי לתקן את אשר קרה לך. אך לא באשמתי קרה הדבר אלא בשל טיפשותך. קום שוטה וחדל לרחם על עצמך!`` הנסיך התבוננן בה בעיניים קמות ואז כמי שכפאו שד, קם לו לאט לאט עד שעמד לפניה והיה נראה מגוכך היותר בכתונת הלילה שהיתה תלויה על גופו כסחבה על גופו של דחליל. הנסיכה פרצה בצחוק ויצאה מן החדר בסערה ולא שבה עוד. הנסיך? הוא חזר לדבר אם כי נשאר עד סוף ימיו מהורהר ולא נמהר. וכן, לבסוף מצא לעצמו רעיה נחמדה ומקסימה אשר יכול היה לאמר לה את אשר על ליבו. הנסיכה? היא נישאה לאביר הירוק שאולי לא היה הכי חתיך אבל היה מקסים ביותר והעיקר גם בנוכחותה הוא ידע לדבר. ואנחנו? ממשיכים לחיות את חיינו הפשוטים ולהנות מכל רגע!
