המשך...
ויעברו שלושים יום, ויקרא המלך לנועה אשת אמיתי ותבוא הארמונה ותתיצב לפניו. ויאמר לה המלך: הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את, ואומר: אקחה אותך לי לאישה והילבשתיך בגדי מלכות ונתתי עטרת זהב בראשך והימלכתיך תחת נשי המלכות והיית לראש לכולן. ותשתחו נועה למלך ותאמר: לך אני, אדוני המלך, וכטוב בעיניך עשה. ויאמר המלך: שובי אל ביתך והירגי את אישך, כי לא אוכל קחת לאישה בעולת בעל (אשר בעלה חי). ותאמר נועה: עוד בלילה הזה אביא את ראש אישי אליך. ויאמר המלך בליבו: אם לא אשית לאישה הזאת מוקש תמהר לשוב לביתה ושפכה דם נקי, הבה אתן לה חרב דקה עשויה בדיל. ויאמר בחרב המרוטה (החדה) הזאת תסירי את ראש אישך מעליו. פעם אחת הכי ולא תשני לו. וישם המלך את חרב הבדיל בתער ויתן לנועה ותמהר ותשב לביתה. ותבוא אל אמיתי אישה ותחלק לשונה. ותשכרהו וישכב וירדם. ויהי בלילה .... ותקח נועה את החרב אשר נתן לה המלך ותיגש אל בעלה הנרדם ותמהר ותך בה על צוארו ותכוף החרב. ויקץ אמיתי משנתו וירא והנה אשתו עומדת עליו וחרב כפופה בידה, ויקצוף עליה קצף גדול ויאמר: הגידי לי מי נתן לך את החרב ומדוע קמת עלי להרגני אל תכחדי ממני דבר. ותרא נועה כי כן ותספר לו את כל הדברים אשר דיבר אליה המלך. ויהי בבוקר ויבואו עבדי שלמה ויקראו לאמיתי ולאישתו לבוא אל המלך. ויבואו ויראו והנה המלך יושב על כסא מלכותו והסנהדרין יושבים לפניו. ויראם המלך ויצחק. ויאמר לאמיתי: ספר נא באזנינו את כל הקורות אותך בלילה הזה. ויען אמיתי ויאמר: ישנתי בלילה הזה ושנתי ערבה לי, והנה פתאום הקיצותי וארא והנה אשתי עומדת עלי וחרב בידה, ואבן ואדע כי לו היתה חרב ברזל בידה, כי עתה הרגתני. ויען המלך ויאמר: על כן נתתי לה חרב אשר לא תרע ולא תשחית. ויאמר אמיתי: גם אותי ניסה המלך ויאמר לגדלני ולרוממני ולהעשירני עשר רב, אולם אנוכי חסתי על אשתי ואיבז את העושר והכבוד והגדולה והתפארת. וישמעו הסנהדרין וישמע העם ויאמרו: צדקו דברי מלכנו אשר אמר: אדם אחד מאלף מצאתי ואישה בכל אלה לא מצאתי.
ויעברו שלושים יום, ויקרא המלך לנועה אשת אמיתי ותבוא הארמונה ותתיצב לפניו. ויאמר לה המלך: הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את, ואומר: אקחה אותך לי לאישה והילבשתיך בגדי מלכות ונתתי עטרת זהב בראשך והימלכתיך תחת נשי המלכות והיית לראש לכולן. ותשתחו נועה למלך ותאמר: לך אני, אדוני המלך, וכטוב בעיניך עשה. ויאמר המלך: שובי אל ביתך והירגי את אישך, כי לא אוכל קחת לאישה בעולת בעל (אשר בעלה חי). ותאמר נועה: עוד בלילה הזה אביא את ראש אישי אליך. ויאמר המלך בליבו: אם לא אשית לאישה הזאת מוקש תמהר לשוב לביתה ושפכה דם נקי, הבה אתן לה חרב דקה עשויה בדיל. ויאמר בחרב המרוטה (החדה) הזאת תסירי את ראש אישך מעליו. פעם אחת הכי ולא תשני לו. וישם המלך את חרב הבדיל בתער ויתן לנועה ותמהר ותשב לביתה. ותבוא אל אמיתי אישה ותחלק לשונה. ותשכרהו וישכב וירדם. ויהי בלילה .... ותקח נועה את החרב אשר נתן לה המלך ותיגש אל בעלה הנרדם ותמהר ותך בה על צוארו ותכוף החרב. ויקץ אמיתי משנתו וירא והנה אשתו עומדת עליו וחרב כפופה בידה, ויקצוף עליה קצף גדול ויאמר: הגידי לי מי נתן לך את החרב ומדוע קמת עלי להרגני אל תכחדי ממני דבר. ותרא נועה כי כן ותספר לו את כל הדברים אשר דיבר אליה המלך. ויהי בבוקר ויבואו עבדי שלמה ויקראו לאמיתי ולאישתו לבוא אל המלך. ויבואו ויראו והנה המלך יושב על כסא מלכותו והסנהדרין יושבים לפניו. ויראם המלך ויצחק. ויאמר לאמיתי: ספר נא באזנינו את כל הקורות אותך בלילה הזה. ויען אמיתי ויאמר: ישנתי בלילה הזה ושנתי ערבה לי, והנה פתאום הקיצותי וארא והנה אשתי עומדת עלי וחרב בידה, ואבן ואדע כי לו היתה חרב ברזל בידה, כי עתה הרגתני. ויען המלך ויאמר: על כן נתתי לה חרב אשר לא תרע ולא תשחית. ויאמר אמיתי: גם אותי ניסה המלך ויאמר לגדלני ולרוממני ולהעשירני עשר רב, אולם אנוכי חסתי על אשתי ואיבז את העושר והכבוד והגדולה והתפארת. וישמעו הסנהדרין וישמע העם ויאמרו: צדקו דברי מלכנו אשר אמר: אדם אחד מאלף מצאתי ואישה בכל אלה לא מצאתי.
