הנבג והשליט החדש

[niiko]

זה נהדר!!

תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני חייבת ב-ג-ד-ו-ל!!!!

 

[ווילו רוזנברג]

אז...

אהבת את זה...יופי..

 

[niiko]

בטח שאהבתי!!

 

[niiko]

הנה מה שרציתם, פרק 6: הכנה למסע חדש

כבר עברו ימים מאז שננסי נעלמה. זה כבר היה בחדשות. ההורים של קן וננסי היו מודאגים. שדרן טלביזיה: והרי החדשות, מכל יפן... עדין לא מצאו את ננסי איצ´יוצ´י, יש הסבורים שהיא ברחה- אבל היה להם נמאס, להורים, וגם לקן. ההורים שלו עוברים טראומות בלי סוף! הוא היה חייב לסיים את זה כאן. קן: אמא... אבא... וכל השאר.... אני צריך ללכת... וקן הלך. כולם נפגשו בבית של דייויס וג´ון. סורה הייתה די מרוחקת, החברה הכי טובה שלה עכשיו נתונה בכוחות האופל... דייויס: זהו זה!! אנחנו חייבים לעשות משהו!! מאט: באמת? כי אני חשבתי שפשוט נראה כל היום טלביזיה ונקווה שזה יעבור, ואז פוף, זה יעבור... גאטומון: תראה מאט, אני יודעת שאתה עצוב, כמו כולנו, אז עם תהיה ציני זה לא יעזור!! מאט: סליחה.. ככה כולם חשבו מה לעשות, כי הם חשבו שאולי עם הם ידברו איתה זה לא יעזור, וקיוו ממש חזק שלא תיצור דיג´ימון כמו קיימירמון. ואז החליטו שצריך ללכת לעולם הדיגיטלי, אבל לא לחזור עד שננסי באה איתם. גאבומון: ושלא תעיזו גם לשכוח את פיית´מון במצבים אחרים כולם היו צוחקים, כי גאבומון הסמיק כשהוא אמר פיית´מון, אבל הם היו נחושים ומרוכזים מדי. =================================================== פיית´מון: ננסי, בבק- ננסי: אל תקראי לי ככה!!! פיית´מון: לא!! אני אקרא לך ננסי!! כי זאת מי שאת! את לא שליטה! ואת לא רעה!! אולי את חושבת שאת רעה אבל את לא!! ממש לא!! את לא זוכרת כמה צחקנו ביחד? את לא זוכרת את ערבי יום שישי שכולם היו באים והיינו רואים סאות´פארק, ואז צוחקים עד לשעות הקטנות של שלילה?! ואיך שיולי וטאי היו עושים תחרויות אוכל? או אותך וסורה עושים מלחמת כריות? ו- ננסי: תסתמי!! ואז היא הצליפה בה כמה פעמים עם שוט. ושוב היה את המבט הריק, רק שאחרי כמה שניות, הוא היה קר... בלילה פיית´מון החליטה שנמאס לה, שהיא תעזוב. ננסי הייתה עסוקה מדי כדי לשים לב. אז היא ברחה. ואחרי שביקשה חזק מאוד, היא מצאה את עצמה שוב בבית, של קן וננסי, היא ראתה את ורמון, מתכונן למחר, כי זה היום האחרון שהוא יוכל להפיל את קן מהמיטה ולהישתלט עליה. ורמון: פיית´מון? זאת את? פיית´מון: הי ורמון, מה המצב? ורמון היה בהלם, והוא קרא לקן, שגם היה שמח, אבל אז ראה שננסי לא איתה. קן: איפה ננסי? פיית´מון: ניסיתי לשכנע אותה לעזוב את הרשע ולחזור להיות ילדה רגילה, אבל היא לא הסכימה... קן: חבל... מחר בבוקר אנחנו הולכים לעולם הדיגיטלי, ואנחנו לא נחזור... לא עד שנמצא את ננסי בכל אופן.. את רוצה להשאר? פיית´מון: אני לא יודעת... ================================================== מה יהיה עכשיו? מה תעשה ננסי? מה יעשו הילדים? זה ועוד בפר 7 ================================================= אני יודעת שזה היה עלוב...

 

[ווילו רוזנברג]

וואו..

זה ממש יפה תכתבי עוד פרק בבקשה...

 

[niiko]

זה היה טוב? זה לא היה מותח

 

[ווילו רוזנברג]

זה היה...

ענק....תמשיכי עוד פרק...

 

[DiGiHiLa]

היא צודקת

זה היה ענק ננסי לא ידעתי שאת כל כך טובה בזה....

 

[niiko]

יש לי ניסיון מכל מיני דברים.... אבל

תודה!!! תודה רבה (דמעה) אני רוצה להמשיך!! ואולי לשפר את הפרק!! תודה רבה לכולם!!

 

[niiko]

פרק 7: יומן של סורה וננסי

כולם נפגשו אצל איזי ונכנסו לעולם הדיגיטלי. חלקם עם תקווה לעזור, חלקם לרהראות ממה הם עשויים, חלקם רוצים לגלות את עצמם מחדש, חלקם שלא יודעים למה הם לעזה מכניסים את עצמם, וחלקם רק רוצים לחיות חיים נורמלים. מימי: אנחנו מוכנים? כולם כבר היו בעולם הדיגיטלי. פאלמון: קדימה חבר´ה!! אנחנו מוכנים? כולם: כן!! =============================================== ננסי: בוגדת!! אני אתנקם בך פיית´מון!!!! ============================================ הילדים הגיעו לטירה של ננסי, פיית´מון הובילה אותם. והם נכנסו. היו בטירה כל כך הרבה חדים וכל כך הרבה קומות, זה יותר היה דומה לטירה נטושה. דייויס: פיית´מון, את לא עובדת עלינו, נכון? פיית´מון: לא... אני רק רוצה את ננסי בחזרה... אז אין לי סיבה לעבוד עליכם... וימון: צודקת... הם המשיכו במעלה הטירה למעלה ולמעלה, עד שכבר לא היה להם כוח. אבל הם עשו מאמץ בשביל פיית´מון, ואז הם נכנסו לתוך החדר שננסי הייתה שם. היא לא שמה לב לכך שהם נכנסו, כי היא לא פנתה עליהם. ואז סורה נכנסה פנימה מהר יותר בניגוד לאחרים. ותפסה את ננסי. ננסי התחילה לנשוך את סורה, וסורה שמה כמה חתיכות בד מהחולצה שלה בתוך הפה של ננסי. והשכיבה אותה על הריצפה בלי יכולת לזוז. סורה: עכשיו תקשיבי לי, ותקשיבי לי טוב טוב, למה את עושה את זה?! זה לא עוזר לא לך ולא לאף אחד!! או קיי?! אז תפסיקי!! אבל היא התפלעה שננסי רק עצמה את עיניה אז... הצבע החום שוב חזר, והאפילה הריקה נדחקה לפינות עיניה. סורה הוציאה את החתיכות בד מפיה של ננסי, וציפתה לשמוע משהו. "ס-סורה?" לחשה ננסי, אבל לא בקול הקר והרגיל של השליטה, אלא בלחישה של הקול הרגיל שלה, וסורה הרגישה הקלה. "א-אני מצתע-ערת.." לחשה והתחילה לבכות, והצבע הקר והריק שוב חזר לעיניה. "במחשבה שניה... אני לא!!" אמרה בקול קר, והדפה את סורה מעליה. והשיכבה אותה בלי יכולת לזוז. "עיזבי אותה!!" צעק טאי, ורץ לשחרר את סורה. "אתן אמורות להיות חברות הכי טובות!!" אמר טאי. ושוב הצבע החום של ננסי חזר לעיניה לגמרי, ועכשיו כל גופה היה מכוסה בהילה שחורה, היא צרחה את הצרחה האחרונה בתור... =============================================== מה יהיה עכשיו? האם ננסי תחיה? כל זאת ועוד בפרק הבא

 

[niiko]

מה אתם אומרים?

 

[niiko]

איפה אתם?

 

[niiko]

פרק 8: חזרה למציאות, והתמודדות

ננסי: ´מה אני מתנהגת ככה? למה אני מרגישה שעשיתי משהו לא טוב?´ היא חשבה לעצמה, בזמן שהיא נאבקת בעצמה לא להתאבד. ננסי: ´אני רוצה להפסיק להיות רעה!!´ ´את לא יכולה!! אז תסתמי ותני לי להשתמש בגוף שלך!!´ היא התחילה לריב עם עצמה. והיא התחילה לצרוח מכאב, ואז התעלפה. קן: ננסי? ננסי דברי אליי!! ההילה בנתיים החלה להעלם, וננסי הייתה בתרדמת. פיית´מון: ננסי? ננסי אני מתצערת... לא הייתי אמורה לעזוב אותך ככה... ננסי: פ... פ... פ... קן: ששש, אל תדברי... ננסי יצאה מהתרדמת די במהירות, והעיינים שלה קיבלו את הגוון שחום הרגיל שלה. והיא חייכה מין חיוך מתנצל ומבויש. היא שמה לב למה שהיא עשתה. ואז היא נרדמה לשינה רגילה ורגועה. ======================================== גב´ איצ´יוצ´י: אוי ננסי! קן!! אני כל כך שמחה שאתם בסדר!! קן: מממ... הי אמא... מה המצף? כולם חזרו לסדר יום רגיל. יום לאחר מכן. כולם נפגשו ליד הגן עם העץ האהוב עליהם. והפעם גם ננסי הגיעה, היא כבר הייתה לגמרי אדומה מרוב בושה. כשהם ראו אותה מתקרבת באי רצון אחרי קן, כולם השתתקו. מאט: הי ננס... ננסי: הי... קן: טוב... עכשיו שכל החבור שוב ביחד... אפשר להתחיל להתנהג כרגיל? גאטומון: נכון!! אנחנו צריכים לשכוח הכל... הרי ננסי הייתה הרבה פחות זמן שליטה וקן היה הרבה זמן ועכשיו כולנו סלחנו לו קן וקארי: גאטומון גאטומון: והגיע הזמן שלים את כל השטויות של השליטים מאחורה קן וקארי: גאטומון!!! גאטומון: מה...? אגומון: היא צודקת!! יולי: אולי זה יעזור לנו יותר עם נדע למה היא עשתה את זה? פיית´מון: הי!! ´היא´ כאן! אתם לא צריכים לדבר עליה כאילו היא לא כאן!! יולי: טוב אני חוזרת... אולי זה יעזור לנו יותר עם נדע למה את עשית את זה? ננסי התחילה לספר להם על היום שפגשה את רוד, והיום שהם נעשו להיות חברים, ועד אותו יום שהוא ניסה לאנוס אותה, והיא שקעה ברחמים כי כולם קראו לה ´נותנת´ או ´פותחת לכולם´. ואיך שזה התחיל להשתלט עליה... ננסי: אתם יודעים... זה עדין בפנים... היא הסירה את משקפי השמש וכולם ראו את העיינים השחורות לגמרי, אפילו מה שאמור להיות לבן עכשיו שחור, וכל מה שהיה סביבם היה שחור קן: עזוב את אחותי בשקט!!! יא ********** ננסי: שק לי בתחת!! פיית´מון התחילה לקפוץ על ננסי והתחילה לנשוך אותה, ואז זה יצא... אבל לא כמו שהם ציפו... זה קיבל צורה, אחרי שזה יצא מננסי. ================================================ מה זה? לפחות אנחנו יודעים למה זה תקף את ננסי... חכו לפרק 8 של ´הנבג והשליט החדש´

 

[niiko]

תראו

אתם לא עונים לי בסיפור עם אתם לא עונים, אני מזהירה אתכם, או שזה הפרק האחרון, או שהפרק הבא הוא האחרון!! ואני לא צוחקת!!

 

[niiko]

טוב... פרק 8 היה הפרק האחרון!!

זהו זה!! אין יותר פרקים!! נגמר הסיפור!!

 

[ווילו רוזנברג]

לאאאאאאאאאאא

אסור לך לעשות את זה נייקו זה לא הוגן אני לא הייתי בפורום כדי להגיב זה לא הוגן את חייבת להמשיך...את חייבת..

 

[niiko]

אף אחד לא הגיב לפרקים האחרונים!!

ואתם ממש פוגעים באגו הסופר שלי!! <<האגו הסופר מוריד את המשקפיים ומתחיל לבכות>> די אגו מפגר!! <<בועטת בו שיפסיק לבכות>> אני לא במצברוח אליך!! טוב.. אני מששיך....

 

[ווילו רוזנברג]

נייקו...

את ממשיכה יופי....וחוץ מזה אני הגבתי ואם לא אז הנה זה היה פרק גדול ענק ובכלל כל שאר הפרקים...

 

[niiko]

את תמיד מגיבה

ותודה... ואני חייבת לך ב-ג-ד-ו-ל!!!!!!!!!!!11

 

[niiko]

פרק אחרון, פרק 9: היצור והשמדתו

הדבר יצא מננסי וקיבל צורה. ננסי הייתה כל כך חלשה, והתעלפה, והפסיקה לנשום, אבל אף אחד לא שם לב. קן: ***************************************************** ורמון: קן!! גם עם תקלל זה לא יעזור!! קן: ורמון!! אתה ידוע מה לעשות!! כל הדיג´ימונים דיג´י גדלו היצור: האהאהאהא!! אף דיג´ימון קטן וחלש לא יכול לעצור אותי!! תודה רבה לה, אני עכשיו חזק מתמיד!!!! הוא הרים את ננסי המעולפת, ונשך לה את היד, והמון שם יצא מידה של ננסי. בנתיים מאט היה מאחורי כולם וצייר את שמה של ננסי על החול. מאט: עזוב אותה.... יצור: מה אמר? מאט: עזוב אותה!! יצור: תן לי סיבה!! מאט: כי... כי אני אוהב אותה!! וככה גם כולם, ולא היינו רוצים לאבד אותה! יא ** ****!! ג´ו: מאט... לא היית צרטיך לקלל אותו... הוא זרק את ננסי לתוך ידיו של מאט. ומאט שם לב שהיא לא נושמת ושכל ידה היית מכוסה בדם. מאט: מה עשית לה?! מה עשית לה?!?!?!? הוא התעצבן ואז קפץ על היצור כמו חתול וניסה לשבור לו כמה עצומות. הוא נשך ועיקם לו את היד, ואז היצור דחף אותו הרחק מימנו, והסתכל עליו כאילו הוא משוגע. מאט חטף מכה רצינית מהעץ שפגע בו. ואז חזר להתקפה. קאבוטרימון: לא אנחנו אמורים לתקוף אותו? איזי: תן לו לנסות... מסכן, הלא חברה שלו נפגעה... קן: קדימה מאט!! תן לו בב****!! הוא צרח את זה (מזל שיש צנזורות...) וגם תקף את היצור. קן תקף אותו עם הדבר הכי כואב שיש לו, הרגליים... הוא הכאיב לו מאוד. והיצור כאילו זה לא קרה, דחף אותם., הפעם מאט לא התאושש מהעץ ההוא, רק קן התאושש, והדיג´ימונים הצתרפו עליו. טי ג´יי: קדימה!! חבר´ה!! תכסחו לו ת´צורה!! טי קיי: מאט? טי קיי דאג מאוד למאט, כי הוא לא התעורר. וסורה לננסי. סורה: ננסי? אני מצתערת... מאוד מאוד... לא הייתי צריכה להרביץ לך... יצור: רדו מימני!!! כולם חשבו דברים ממש חשובים להם. כמו שוימון חשב על שוקולד, וגם ארמדילומון, גאבומון חשב על שרה מישל גלר, וטוב הבנתם ת´רעיון... לא? ואז היצור פשוט קטן וקטן... מאט עדין לא התעורר וננסי עדין לא נשמה. עד שכולם כבר יצאו מההלם שהיצור סוף סוף הושמד, הם נכנסו להלם בגלל שראו את סורה וקן ניסו להעיר את ננסי, ואז טי קיי וקארי ניסו להעיר את מאט. אף אחד לא זז חוץ מהארבע. טאי: אז... זהו? קן: לא!! זה לא זהו!! שאפילו לא תחשוב שזה זהו!! יצור: אתה צודק!!!!!!!!! ננסי: מה? היא סוף סוף התעוררה, והייתה מוכנה להלחם נגד היצור.. גאטומון: ננסי!! משוגעת!! את לא יכולה לעשות את זה!! את עדין לא בריאה!! ננסי: זה משהו שאני צריכה לעשות!! היא קפצה על היצור והתחילה לשרוט ולהרביץ לו ממש חזק. הוא זרק אותה כמה פעמים על העץ, אבל היא המשיכה להלחם נגדו. מה שנתן לה כוח זה מה שבעצם היה כל כך חשוב לה; ההורים שלה, החאםים והאחיות שלה, החברים שלה, והכי חשוב הדיג´ימונית. היא חשבה על מאט לשניה ועצרה לשניה, אבל היא לא הייתה צריכה לעשות את זה, כי היצור דחף אותה הכי חזק על העץ, והיא התעלפה ושוב הפסיקרה לנשום. ==================================================== בבית החולים של שינזוקו. מאט היה על המיטה, קצת בהרדמה בגלל הכדורים. הוא התעורר יומים אחרי שהובא לבית חולים. אבל שבר את היד ואת הרגל, ופתח קצת את המצח. ננסי לעומת זאת, הייתה מכוברת למכשירים. והיו מאכילים אותה דרך איזה צינור. היא פתחה את השפה, היה לה פצע קטן ליד השפה, והיא שברה חתיכה קטנה מהשן, ועוד סריטות. וכמה (הרבה) שבירות. עברו כמה חודשים, ומאט כבר החלים כמעט לגמרי. אבל ננסי עדין הייתה מחוברת להכל. הרופאים כבר איבדו תקווה אבל חשבו שכדי שכדי לחכות טיפה. יום אחד היא קמה. משפחתה של ננסי הייתה תמיד לידה, אבא שלה לא התגלח, אמא שלה הייתה תמיד על קפה, האחים והאחיות שלה תמיד התרוצצו בכל מקום כי לא יכלו לשבת. וקן תמיד היה לידה ודיבר אליה, בתקווה שהיא שומעת, וכך גם פיית´מון וורמון. מאט: היא התעוררה? קן: כן... סוף סוף... אתה מאמין? 5 וחצי חודשים... וסוף סוף! ננסי: ק... סורה: ששש... אל תדברי, תשמרי את כוחך למאוחר יותר... טוב? ככה עברו עוד 9 חודשים. מאט החלים לגמרי. ננסי עדין הייתה עם שן שבורה, וכמה צלקות, וחזרה לתפקוד מלא. באותו יום הם שיחקו כדורגל, הדיג´ימונים נגד בני האדם. הדיג´ימונים נצחו... בשקיעה גאבומון לקח את פיית´מון קצת רחוק מכל השאר. גאבומון: פיית´... אני כבר חיבבתי אותך המון זמן. ועכשיו אני או... פיית´מון: מה אתה או? אולוגרמה? אוכל? אורנה דץ? גאבומון: חיחיח, לא אני לא אורנה דץ, אני אוהב אותך... פיית´מון: אוי גאבו... ואז הם התנשקו...

. =================================== מאט ניגש לננסי אחרי משחקון קטן של בייסבול ?(גאבומון ופיית´מון עדין התנשקו את הנשיקה הראשונה) ונתן לה תמונה קטנה של אס קלאב 7. מאט: אני יודע את אוהבת את הלהקה הזאת... אז מצאתי תמונה יפה, והחלטתי לתת לך.. ננסי: תודה מאט... אה, לפני שאני אשכח... הנה משהו קטן... ננסי נתנה לו תמונה, שלו יחד עם הדמויות של סאות´פארק. מאט: אוי ננסי... את יודעת? הרבה זמן רציתי להגיד לך שאת חשובה לי מאוד מאוד... עוד יותר מטימי... כן... וככה זה הרבה זמן... אני אהבתי אותך עוד מאז שהיינו ילדים בכיתה בכיתה ז´... אני אוהב אותך גם בגלל היופי... אבל הכי חושב בשבילי זה האישיות, ואת ענית לי על הציפיות שאני תמיד מצפה מחברה: חצופה למורים, ואוהב ספורט. אני יודע שזה נשמע קיצ´י אבל כתבתי לך שיר: השמיים הם תכלת, ולפעמים סגול, כשאני לא איתך, אני מרגיש כאילו נפל עלי הכל, אבל כשאת איתי אני מרגיש שהכל נפלא, כי אני אוהב אותך ואני מתכוון לזה מילה במילה... ננסי: אוי מאט!! היא נשקה אותו, היא הרגישה את השפתיים שלו, והוא את שלה. כולם הסתכלו עליהם בשקט. ואז הם עשו רקולות כמו ´כל הכבוד´ ´סוף סוף´ ו´או או או´!! אז אחרי חודש, כולם כבר היו מחולקים לזוגות, וגם הדיג´ימונים... דייויס עם מימי, קודי עם ג´ון, טאי עם סורה, מאט עם ננסי, טי קיי עם קארי, איזי עם יולי, ג´ו עם טי ג´יי. וקן עם פיי. והדיג´ימונים היו גם בזוגות (אין קשר שהם אוהבים את הדיג´ימון של אותו שותף... זה פשוט יצא ככה.. רק להוקמון לא היה זוג כי הוא בן... וגם לא לאגומון, אז הם פגשו שתי גאצומוניות, ויתאהבו...) אני עדין תוהה מה קרה ליצור ההוא... האם הוא מושמד? חי? איפה הוא נמצא? ולמה הוא בחר בי? טוב את זה כולם יודעים... כבר עברה שנה מאז התקרית עם היצור, ולפני הדבר עם מאט וגאבומון. מאז אנחנו היינו זוגות. קן ופיי אף פעם לא רבו. אני ומאט כל הזמן קיללנו ואחרי שניה התנשקנו. טאי ויולי תמיד אכלו (לא שזה רע), ג´ו וטי ג´יי תמיד רואים יחד סרטים. אז בקיצור כולם היו מאושרים. האם זה ימשך? אני מקווה.... זהו... נגמר...