המשפחה שלי

דיא

New member
המשפחה שלי

זה רק אצלי, או שאצל כולן יש "תקופות". תקופות בשנה בהן הרבה דברים חשובים קוראים לי. השבוע שעבר היה אחד כזה. הדבר החשוב ביותר הוא המשפחתיות המבורכת שנוצרה, כתוצאה מנסיעה לחמיי וטיולים בצפון, דבר שהרחיק אותנו מאוייב מס' 1 (להלן המחשב) ומאוייב מס' 2 (להלן הטלויזיה). פתאום היה לי מה שחלמתי עליו כבר המון זמן - בן זוג משתתף וחולק ושותף ורומנטי וסתם רגוע וכיפי, בנוסף להיותו גם אבא הרבה יותר פנוי וסובלני, לצד ילד מאושר, רגוע, מנסה לתקשר יותר, נהנה להיות עם משפחתו ותינוקת שאמנם קצת התקשתה עם היציאה מהשגרה, אבל הייתה טובה ומקסימה כהרגלה ועשתה קפיצה התפתחותית כיפית ביותר. על המשפחה הזאת חלמתי לפני שמונה שנים ויום, כשעמדתי ליד האיש שלי ומול אולם של אנשים והבטחנו האחת לשני שאהבה וזוגיות הן כמו יין - משתבחות עם השנים. וגם לפני שמונה שנים ושבועיים, בעיריית ארונדיפו, בה הבטחנו פחות או יותר את אותו הדבר לראש העיירה הקפריסאית עם החליפה והשרשרת המשעשעת. אבל בעיקר לפני ארבע שנים, כשניסיתי לצאת מהתהומות שחשבתי שהם הכי עמוקים של חיי (ואולי עד אז באמת היו), ובנסיעה קצרה לחו"ל יצרנו עוברון קטן שכן נשאר וגדל (מאוד) ונולד והפך לאהוב נפשי. אפילו נזכרתי, בצורה הזויה, איך ניגשתי למבחנים לתפקיד באו"ם באמצע ההפלה (ברור שלא הייתי מוכנה בשיט), ואיזה עולם אחר היה לי אילו כל זה היה קורה אחרת. לפני שנה בדיוק, אחרי פסח, הבנתי מה הם תהומות עמוקים, בשיא הדכאון שתקף אותי בלי להבין כל כך איך ולמה. קצת בגלל אותה משפחה וגם החלקים המורחבים שלה - הקשיים עם בועז, ההריון, המשפחה שלו, ההורים שלי. ואתמול ישבתי עם אמא שלי וליבנו דברים קשים וכואבים וזה היה נפלא ונהדר. והיום היה עוד יום מקסים של משפחתיות, קצת אחרת (האיש זכה לחצי יום התייחדות עם המאהב המרובע שלו - ר"ע אוייב מס' 1). ויש לי משפחה. שלי. ואני כל כך אוהבת אותה. סתם, רציתי לחלוק.
 
כמה מרגש כתבת ../images/Emo24.gif

כן, גם אצלי יש תקופות כאלה, אבל נתרכז בחשוב, שזה את והמשפחה שלך: כל כך טוב לקחת פרספקטיבה כזו ולחשוב על העבר ועל ההווה. וחושב גם להתרחק מן השגרה ולראות כמה טוב אפשר גם אחרת (תגידי, לא בא לך כתוצאה מזה להוציא את ה|TV| מהבית? לי ממש בא). שמחה שזכית, שזכיתם ושאת יכולה לראות את הטוב הזה ובעיקר מאחלת לך שהטוב יתעצם!
 

דיא

New member
אכן זכיתי

אני מודעת לזה וחשוב לי להזכיר לעצמי את זה, כי זה לא תמיד מובן ולפעמים זה ממש נראה להפך. מאוד רוצה להוציא את הTV מהבית, אבל לפעמים אני זקוקה לקצת קצת חופש. כיוון שאני כמעט לגמרי לבד עם שניהם רוב היום, ובועז ילדון מאוד אינטנסיבי, יש ימים שאני לא מגיעה אפילו לעשות פיפי עד אחרי שהם הולכים לישון. אם לא יהיה לו משהו מרצד, הוא פשוט יידבק אלי וידרוש את כל כולי. יש ימים שאפילו להניק את עידית אני עושה כאשר הוא משתשע בשיווי משקל על הראש והכתפיים שלי. ובנוסף, זה אחד הערוצים הבודדים בו הוא לומד אוצר מילים. זה כנראה מפעיל משהו בערוץ האודיו-ויזואלי שלו, ופתאום נקלטות מילים. אז למרות הקושי, בינתיים הדבר הזה נשאר (הרי כבלים או אפילו ערוץ 1-2-10 אין לנו). מנסה לווסת ולצמצם את החשיפה, ובד"כ כשזה תלוי בי, זה מצליח. אבא שלו קצת פחות מצליח. משתמש באויב מס' 2 כדי להיות עם אויב מס' 1
.
 

קיטי08

New member
דיא

מברכת אותך על המשפחה הקסומה. טוב שיש את הרגעים האלה שאנחנו שמות לב מה יש לנו ו...יש לך המון. (וגם טלויזיה במידה, זה סוג של מערכת תמיכה) מזל טוב ליום הנישואין ולכל הברכות שמאז
 

נייטי

New member
דיא יקרה שלי

כתבת כ"כ מקסים וכ"כ נוגע בדיוק במקומות הרגישים שלי. אז קודם כל, מזל טוב ליום הנישואים, ומאחלת לכם שתחגגו עוד הרבה כאלה, בדיוק כמו בתיאור שלך, חלומיים, משובחים ומשפחתיים. אצלי זאת תמיד דילמה, בעצם דילמה זאת לא המילה הנכונה אבל אין לי מילה מתאימה. אולי נכון להגיד "פער". הימים היפים האלה, המשפחתיים האלה, החמים האלה, שגורמים לי להרגיש את כל הפנטזיה כולה בהתגשמותה. כמו לפני שנסענו לאיטליה, היה לנו בוקר חרא של שיחות עם הבנק והרבה לחץ, והגיעה השעה לקחת את תומר מהגן, ושנינו הרגשנו שאנחנו מפורקים. אז הצעתי לאיש לסוע לים כולנו, ככה סתם, עם הבגדים, עם כמה כלים לחול, ולשבת בחוף ולשתות בירה עם הילדים. וכך עשינו, והיה אחה"צ קסום כזה. באמת קסום. שתינו בירה עם הים והשמש השוקעת והילדים שחקו בחול, וזה היה מן רגע כזה בחיים שנוצרים לתמיד. ויש את הימים שהלחץ והשיגרה והמתחים והילדים והתשישות והעבודה והאין עבודה והחרא ממלאים ומציפים. וזה פער, פער, פער, שאני אף פעם לא יודעת איך לגשר עליו ואף פעם כבר לא יודעת מה באמת ומה בכאילו, מה חזק יותר, מה יתגבר ומה יעלם. אני לא יודעת. תודה על מה שכתבת. בלי להתכוון נתת לי להרגיש קצת יותר נומאלית ואני אפילו לא יודעת להסביר לך למה. ולגבי האוייבים - עד הטיול לאיטליה לא החשבתי אותם לאוייבים. אומנם לא לחברים טובים, ובטח לחברים מהסוג שצריך לצנזר במספר הפגישות אבל לא לאוייבים. הטיול באיטליה מאוד טילטל אותי בקטע הזה. בעיקר טילטל אותי עד כמה הם לא היו זקוקים לזה ועד כמה כשחזרנו זה לא חסר להם. אני חושבת שהבנתי שמי שבאמת זקוקה לקביים האלה זאת אני. אני פשוט משתמשת בטלוויזיה כעוזרת, וזה רע, רע, רע מאוד. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אני לא יודעת איך להסתדר בלעדיה.
 

פלגיה

New member
בטח שיש תקופות

אני טוענת שהתחלת האביב וסיום החורף זו תקופה שמביאה מחשבות משפחתיות (לטוב ולרע) ולכן הומצאו החגים - כדי לעטוף את המחשבות האלה ולתת הזדמנות להביא אותן לייד ביטוי. כתבת מקסים ומרגש. טוב לראות ולשמוע שטוב לך, בתקווה שרק ימשיך בטוב.
 

happy

New member
כמה יפה רשמת

וואו דיא איזה יופי לקרוא. גם לנו יש תקופות כאלו ואצלי הם בדרכ באביב ובקיץ כי אני שונאת חורף. אצלנו דווקא סופ"ש שהיה בצפון היה נוראי אבל שטויות עבר. שמחה כלכך לקרוא.
 

whimsical me

New member
דיא../images/Emo25.gif

כמה מדוייק ונוגע את כותבת. הרגעים האלה מוכרים לי מאד, הטובים והרעים. נדמה לי שזה מה שמרכיב את הנורמליות, לא? משפחה זה הכי, אחותי!
 
כתבת כל כך מרגש

דיא, יקרתי, כמה שזה מרגש. כמה שלפעמים אנחנו לא יודעים להעריך את ההנאות הקטנות היום יומיות. כבר קראת את השיר הקטן שכתבתי לך בשרשור "היא כחולה"? חיבוקים מירי
 

mic75

New member
דיא כל כל ריגשת אותי

אני נשואה עוד מעט 10 שנים ואני מכירה את בעלי כבר 15 שנה כן מגיל 17 בערך החלום הכי הכי שלנו היה ללכת בים או סתם בפארק ולהחזיק ילד מתוק רצינו רק את זה הדרך היתה ממש לא פשוטה עברנו שנים לא קלות, אובדנים אבל עכשיו שאנחנו הולכים ביחד שלושינו אני כל הזמן אומרת לבעלי איזה כיף לנו החלום שלנו סוף סוף התגשם. האושר שנולד לנו לםני כמעט שנה עשה אותנו לאנשים הכי מאושרים והכי אוהבים תודה לך , תמיד כיף להיזכר בדברים הקטנים שעושים את החיים כל כך גדולים מיכל
 

דיא

New member
תודה יקירותיי

על המילים החמות ועל מה שאתן חולקות. פעם, כשהמצב ביני לבין האיש היה ממש על הפנים, הוא עשה משהו, לא זוכרת מה, אבל נפלא ורומנטי או כיפי. בכל מקרה, משהו טוב. ואני הגעתי לעבודה באותו בוקר והבטחתי לעצמי שארשום דברים כאלו ביומן ואספר את הדברים הללו לכוווולם, כדי שבימים בהם אבוא להתלונן, יוכלו להזכיר לי את הטוב, ויעזרו לי לחזור לפרופורציה. אז את שפע הטוב הזה החלטתי לחלוק איתכן. (בואו נגיד שמזל שכתבתי את ההודעה אתמול, כי היום בבוקר היא לא הייתה נכתבת
)
 

דיא

New member
ועוד משהו קטן

אני יודעת שיש כאן נשים יקרות שממש בימים אלו לא יכולות יותר להגיד את מה שאני אמרתי בהודעתי. אז קודם כל מתנצלת אם הכאבתי לכן (כן, אני יודעת, אבל אנחנו למודות ניסיון מול שמחתן התופחת של אחרות כשלנו לא תופח). ובעצם אני רוצה לומר שבעצם ההחשפות הקשה מנשוא שלכן אתן עושות המון. מעבר לתמיכה שראוי שתקבלו, לי אתן עוזרות לשקול את האין והיש שלי כל פעם מחדש, להסתכל על המשפחה ועל עצמי עם משקפיים חדשות במצבים קשים. תודה
 
תודה ששיתפת

התרגשתי לקרוא וגרמת לי לחושב על הטוב הענק שיש לי בבית לפעמים הקשיים הקטנטנים של היום יום (כביסה , כלים מקלחות וכו') גורמים לנו לא לראות את הטוב האמיתי הגדול וגם הקטן . חברה שלי מכנה את זה "בלאגן של שמחה" . אני אימצתי את הביטוי כאשר אני הולכת לישון ויודעת את כל המטלות שהשארתי למחר אני מתנחמת שזה בלאגן של שמחה
ותודה לאל שיש לי ילדים מדהימים ובעל מקסים ובריאות ושמחה ושפיות (לעיתים).
 
למעלה