אתה לא חילוני, אם כן
"אני אתאיסט מוצהר, אבל זו אמונה" בוא נדבר פשוט: אם יש כיסא מולי, אז אני יודע שיש כיסא מולי. אם אין כיסא מולי, אז אני יודע שאין כיסא מולי. מכיוון שאני חי 26 שנה ועדיין לא הצלחתי לקבל אפילו רסיס של הוכחה או ראיה לקיומו של אלוהים, אזי אני יודע שאין אלוהים. ייתכן שאלוהים יתגלה מחר. אבל ככל הידוע לי, וחיפשתי הרבה מאוד, אין אלוהים כרגע. זה יכול להשתנות, אם כי להערכתי הסיכוי הוא נמוך מאוד. אבל בינתיים, כרגע, במציאות בה אנו חיים, אני יודע כעובדה שאין אלוהים, בדיוק כפי שאני יודע שאין עטלפים שמדברים עברית, אין סוסים נורבגיים בבית-שאן ואין דגי סלמון בכיור שלי. החילוני *יודע* שאין אלוהים. אם הוא לא *יודע* את זה והוא עוסק באמונות - אזי הוא לא חילוני אלא דתי מתלבט. "ההצהרה "הדת היא שקר" היא הצהרה ללא רגליים" הדת היא שקר, מכיוון שהנחת היסוד הבסיסית שלה (´יש אלוהים´) איננה מבוססת על עובדות אלא על תקוות. באותה מידה גם הקומוניזם הוא שקר, כיוון שההנחה הבסיסית שלו (´אסור ליצור שוני כלכלי בין בני-אדם´) היא לחלוטין מנותקת מן המציאות העובדתית בכל חברה אנושית, בכל זמן. "סחטנות פוליטית, בין אם נהוגה ובין אם לא, היא לא דבר שצריך לקרות" פוליטיקה זה משחק של משא ומתן, סחטנות, איום, פשרה ופיוס. זוהי פוליטיקה, גם במשפחה וגם במישור הלאומי. "להשלים עם זה "כי ככה נהוג" זה לא לעניין" גם אימהות סוחטות את בניהן רגשית, וגם מורים סוחטים את תלמידיהם. המילה ´סחיטה´ היא מילה טעונה, וכדאי שנתרחק ממנה אם נרצה לקיים דיון סביר. אולי המילה ´התנייה´ היא מדויקת יותר: פוליטיקאי מתנה תקציבים בפעולה לפי רצונו. בני-אנוש מתנים פעולות בפעולות של אחרים, כל הזמן, בכל רגע נתון. התנייה היא פעולה אנושית נפוצה. החוק איננו מונע מפוליטיקאי להתנות תקציבים בהתנהגות מסוימת - אלא אם מדובר בהתניה קיצונית שסותרת חוקים כתובים ברורים.