עד מתי נובמבר 14
New member
המשך הסיפור..
טוב אז דיברנו, הבנתי, נכנסת לבוץ יותר עמוק בזמן שלא דיברנו, אין בעיה. למרות שזה נראה ככה, אני לא שופט אנשים כשהם בדכאון, זה גורם לך לעשות דברים מטופשים. מודה, אמרתי דברים שאני לא מתכוון אליהם. מודה, אני התנהגתי בצורה ילדותית. מודה. הבנתי שלא הצלחת לראות, וגם כשאמרתי לך חשבת שאני מתכוון למשהו אחר. אבל עכשיו אמרתי במפורש, אני צריך שתקשיבי, אני צריך שלמרות הכעס והתסכול שלך, תקשיבי. את אמרת "בסדר", "אני ישתדל", "מבטיחה שנדבר היום", כבר ביקשתי ממך, אל תבטיחי דברים שלא ייתקיימו. למרות שנפגעת מזה אין לך מוסג כמה זה מתסקל לחכות שתתפני מהצבא, מהחיים ואוליי אני סוף סוף יזכה לדבר איתך. אז עברו כבר 3 ימים שנראו לי כמו חודש ועכשיו סוף שבוע. אני יודע שאת בבית. עכשיו זה כבר לא "אין לי זמן". תראי, הרבה דברים אני לא מבין בך, כנראה בגלל שאת כמוני רק להפך. אני לא מבין למה זה שאני רק ידיד שלך אומר שאת לא יכולה לבדוק האם אני בצרה, למה זה שאני רק ידיד שלך אומר שאסור לך לעזור לי כשאני בבאסה.. למה זה ככה.. את יודעת, אני מעמין במערכות ייחסים שיוויוניות ואם אני רק ידיד שלך אז לא לעזור לך כשאני יודע שאת בבאסה? לקחת בחזרה את מה שעשיתי? את יודעת, אני מעדיף כלום מכמעט, אבל יוצא שאני חושב עליך יותר בזמן האחרון מאשר בכל השנה וחצי האחרונות. למה זנחת אותי מעינייך, למה זנחת אותי במחשבותיך, למה זנחת אותי בליבך. אני לא יודע במה אני נאחז, אם בנוסטלגיה, או שבאמת יש בך את מה שאני מחפש. ואם יש בך, למה את שומרת אותו רק לחבר? נמעס לי לקחת את התפקיד של הבוגר, פעם אחת תתקני את זה את.. תתגברי על הלחץ שלך ממערכות יחסים ותתקני את זה. אם את לא מסוגלת אני לא בטוח שזה שווה תיקון.
טוב אז דיברנו, הבנתי, נכנסת לבוץ יותר עמוק בזמן שלא דיברנו, אין בעיה. למרות שזה נראה ככה, אני לא שופט אנשים כשהם בדכאון, זה גורם לך לעשות דברים מטופשים. מודה, אמרתי דברים שאני לא מתכוון אליהם. מודה, אני התנהגתי בצורה ילדותית. מודה. הבנתי שלא הצלחת לראות, וגם כשאמרתי לך חשבת שאני מתכוון למשהו אחר. אבל עכשיו אמרתי במפורש, אני צריך שתקשיבי, אני צריך שלמרות הכעס והתסכול שלך, תקשיבי. את אמרת "בסדר", "אני ישתדל", "מבטיחה שנדבר היום", כבר ביקשתי ממך, אל תבטיחי דברים שלא ייתקיימו. למרות שנפגעת מזה אין לך מוסג כמה זה מתסקל לחכות שתתפני מהצבא, מהחיים ואוליי אני סוף סוף יזכה לדבר איתך. אז עברו כבר 3 ימים שנראו לי כמו חודש ועכשיו סוף שבוע. אני יודע שאת בבית. עכשיו זה כבר לא "אין לי זמן". תראי, הרבה דברים אני לא מבין בך, כנראה בגלל שאת כמוני רק להפך. אני לא מבין למה זה שאני רק ידיד שלך אומר שאת לא יכולה לבדוק האם אני בצרה, למה זה שאני רק ידיד שלך אומר שאסור לך לעזור לי כשאני בבאסה.. למה זה ככה.. את יודעת, אני מעמין במערכות ייחסים שיוויוניות ואם אני רק ידיד שלך אז לא לעזור לך כשאני יודע שאת בבאסה? לקחת בחזרה את מה שעשיתי? את יודעת, אני מעדיף כלום מכמעט, אבל יוצא שאני חושב עליך יותר בזמן האחרון מאשר בכל השנה וחצי האחרונות. למה זנחת אותי מעינייך, למה זנחת אותי במחשבותיך, למה זנחת אותי בליבך. אני לא יודע במה אני נאחז, אם בנוסטלגיה, או שבאמת יש בך את מה שאני מחפש. ואם יש בך, למה את שומרת אותו רק לחבר? נמעס לי לקחת את התפקיד של הבוגר, פעם אחת תתקני את זה את.. תתגברי על הלחץ שלך ממערכות יחסים ותתקני את זה. אם את לא מסוגלת אני לא בטוח שזה שווה תיקון.