המרדף אחרי האהבה
מישהו מוכן להסביר לי למה נהיה כל כך קשה ומסובך למצוא אהבה היום?
כולם רוצים את זה, כולם מחפשים את זה אבל משום מה לא כולם מצליחים למצוא את הבן זוג האידיאלי
אם זה בגלל בררנות יתר, לחץ, פחדים, פחד מלהתאכזב, פחד ממחוייבות ועוד הרבה תירוצים (אפשר לקרוא לזה ככה נכון?)
אני בתור אחת שלא הייתה אף פעם בקשר רציני, כי כל פעם שהתחיל משהו לקחתי את הרגליים שלי וברחתי, מצאתי כל חסרון אפשרי באותו בן אדם וניסיתי להסביר לעצמי למה "זה פשוט לא זה!" בלי סיבה אמיתית ממש. היו כמובן מקרים שללא ספק הייתי צריכה לרדת מהעניין (אם זה גיל לא מתאים, אופי מגעיל וכאלה) אבל הבנים הטובים האלה החמודים, משהו שם פשוט לא מושך אותי בזה.
אני לא יודעת להצביע מה אני מחפשת. כשמראים לי יותר מדי עניין אז יורד לי מאותו בן אדם, הנואשות הזאת מציקה לי ממש. מה גם שאחרי דייט אחד הצד השני שממש רוצה מגיע למסקנה ש'זהו, אנחנו ביחד!'. למה?! חכה תן להכיר, תן לראות מי עומד מולי, לראות אם מתאים לי לפתח את הקשר הזה או לא. למה אחרי פגישה אחת אני צריכה להרגיש מחוייבת אליך כאילו אנחנו עומדים להתחתן עוד שנייה? העניין הזה בכלל לא נראה לי ואולי זה מה שמרתיע אותי כל הזמן.
אני כל הזמן אומרת שאני רוצה להיכנס לקשר אבל אני מאוד מפחדת מזה, אני לא נותנת לזה לקרות ואני מחפשת את התירוצים שכתבתי בהתחלה ואת החסרונות ומתחילה להגיד לעצמי שהרבה יותר טוב לבד, אבל בפועל אני לא באמת רוצה להישאר לבד, אני כן רוצה למצוא מישהו שיהיה איתי, שיהיה לי עם מי לחלוק חוויות, עם מי ללכת לטייל סתם ככה כשמשעמם, ללכת לסרט ולא עם חברה לשם שינוי. אין לי את זה. הרבה זמן גם לא היה. אני יוצאת לדייטים אני יוצאת למקומות אבל משהו שם נתקע. משהו שם לא זז.
וזה רק מהצד שלי כן? אני מורידה הילוך מהר מאוד ברגע שהצד השני מראה לי שהוא מאוד רציני וזה נהפך מהצד שלי למשהו מעיק נורא במקום שזה יהיה משהו כיפי. איך נפטרים מהדבר הזה? תגידו לי שאני לא היחידה שמרגישה/חושבת ככה..סתם בשביל להרגיע אותי. ואם תתנו לי טיפים אני בכלל אשמח....
מישהו מוכן להסביר לי למה נהיה כל כך קשה ומסובך למצוא אהבה היום?
כולם רוצים את זה, כולם מחפשים את זה אבל משום מה לא כולם מצליחים למצוא את הבן זוג האידיאלי
אם זה בגלל בררנות יתר, לחץ, פחדים, פחד מלהתאכזב, פחד ממחוייבות ועוד הרבה תירוצים (אפשר לקרוא לזה ככה נכון?)
אני בתור אחת שלא הייתה אף פעם בקשר רציני, כי כל פעם שהתחיל משהו לקחתי את הרגליים שלי וברחתי, מצאתי כל חסרון אפשרי באותו בן אדם וניסיתי להסביר לעצמי למה "זה פשוט לא זה!" בלי סיבה אמיתית ממש. היו כמובן מקרים שללא ספק הייתי צריכה לרדת מהעניין (אם זה גיל לא מתאים, אופי מגעיל וכאלה) אבל הבנים הטובים האלה החמודים, משהו שם פשוט לא מושך אותי בזה.
אני לא יודעת להצביע מה אני מחפשת. כשמראים לי יותר מדי עניין אז יורד לי מאותו בן אדם, הנואשות הזאת מציקה לי ממש. מה גם שאחרי דייט אחד הצד השני שממש רוצה מגיע למסקנה ש'זהו, אנחנו ביחד!'. למה?! חכה תן להכיר, תן לראות מי עומד מולי, לראות אם מתאים לי לפתח את הקשר הזה או לא. למה אחרי פגישה אחת אני צריכה להרגיש מחוייבת אליך כאילו אנחנו עומדים להתחתן עוד שנייה? העניין הזה בכלל לא נראה לי ואולי זה מה שמרתיע אותי כל הזמן.
אני כל הזמן אומרת שאני רוצה להיכנס לקשר אבל אני מאוד מפחדת מזה, אני לא נותנת לזה לקרות ואני מחפשת את התירוצים שכתבתי בהתחלה ואת החסרונות ומתחילה להגיד לעצמי שהרבה יותר טוב לבד, אבל בפועל אני לא באמת רוצה להישאר לבד, אני כן רוצה למצוא מישהו שיהיה איתי, שיהיה לי עם מי לחלוק חוויות, עם מי ללכת לטייל סתם ככה כשמשעמם, ללכת לסרט ולא עם חברה לשם שינוי. אין לי את זה. הרבה זמן גם לא היה. אני יוצאת לדייטים אני יוצאת למקומות אבל משהו שם נתקע. משהו שם לא זז.
וזה רק מהצד שלי כן? אני מורידה הילוך מהר מאוד ברגע שהצד השני מראה לי שהוא מאוד רציני וזה נהפך מהצד שלי למשהו מעיק נורא במקום שזה יהיה משהו כיפי. איך נפטרים מהדבר הזה? תגידו לי שאני לא היחידה שמרגישה/חושבת ככה..סתם בשביל להרגיע אותי. ואם תתנו לי טיפים אני בכלל אשמח....
