המצאה של טכניקות

מטאטא

New member
המצאה של טכניקות

האם באימונים שלכם נותנים לתלמידים להמציא טכניקות? דוגמא: המדריך מורה לכולם לתרגל התקפה מסוימת, אבל זה שמגן אמור להמציא טכניקה מסוימת לטיפול בהתקפה. אם כן, פרטו והביאו דוגמאות. אם לא, נמקו והסבירו. מטאטא (שמתכונן יותר מדי לשנת הלימודים הבאה)
 
יש סוג של ראנדורי כזה

אחד רק מתקיף, השני מתגונן כאוות נפשו. אין לחץ להמציא דווקא טכניקה חדשה, יש לחץ לא לעצור ולהתחיל לחשוב אלא פשוט להגיב. מדהימה כמות הטכניקות המקוריות שמתקיף טוב יכול לחלוץ מהפרטנר.
 
טכניקות: אילתור מול תכתיבים.

טכניקות הן פועל יוצא של אסטרטגיית קרב כל שהיא - עקרונות עם נרצה. אחריותו של המדריך היא להבהיר וללמדנו את השיטה, באופן כזה שהקונספט / האסטרטגיה / העקרון (ו'אט אבר) של השיטה יובנו לנו מעל הכל. לכל שיטה ו/או מורה, יש את דרך ההוראה הייחודית להם - אבל הרעיון זהה לכולם. ו'אנס - הבנתנו את העקרון - נוכל להמציא טכניקות... כל עוד אנו בתהליך של למידה בסיסית והעקרון טרם הובן במלואו, חשוב להיצמד לטכניקות מסויימות ולא להמציא לבד... אותן טכניקות שהמורה נותן, אינן אקראיות (אם המורה טוב) ואמורות לסייע לנו ללמוד בסופו של דבר - את העקרון... לבסוף: כשמופנם העקרון - אנו למדים כי טכניקות הן ה"איך" בעוד שהעקרון קודם להן והוא ה"מה"... טכניקות יכולות להיכשל - עקרון יעבוד תמיד... אם הובן העקרון - ייקל עלינו לעבור מטכניקה לא יישומית, לטכניקה עדיפה, בין אם המצאנו או למדנו אותה מהמורה... ולהל"ן תשובתי: ברמה בסיסית אל תמציא לבד. אח"כ - זה כבר לא משנה
 

מטאטא

New member
עקרונות מנחים ויישום

למה לא לתת לתלמיד, בנוסף על מיומנויות יסוד או עקרונות מנחים, לבדוק איך המיומנויות והעקרונות חלים עליו? מה דעתכם על האופציה הנ"ל: לתת לתלמיד סביבת עבודה מוגדרת, שבתוכה עליו לתפקד כדי להשיג תוצאות מסויימות או מטרה כלשהי. דרך התהליך התלמיד אמור לגלות כל מיני דברים, למשל מה עובד ומה לא עובד בשבילו. לדוגמא: סביבת עבודה: א' עומד מול ב' (רגל אחת קדימה, ידיים ליד הפנים וכו'). א' נותן לב' ג'אב (מסמן על ידי מכה על המצח, למשל). אסור להזיז את הרגליים. המטרה של ב': למנוע פגיעה. המטרה של א': לפגוע. המשתנה שהתלמיד אמור להמציא- צורות הגנה שונות. את התרגיל הזה אפשר אולי לקחת ולהרחיב- כל זוג ידגים את הטכניקות שהוא מצא, מה כל אחד מעדיף, וגם לדבר על המשותף בין כולם (למשל, שיש כאלה שמעדיפים לחסום ושיש כאלה שמעדיפים להתחמק מהמכה). פתאום כשאני חושב על זה, זה קצת מזכיר פושינג הנדס... אולי אני אלך למרכז?
 
שמר-שבור-שכח? או - שופן

פעם למדתי לנגן פרלוד כלשהו של שופן. הפרלוד, מבחינת דרישת התווים שבו, לא מאוד מסובך. אם תשמעו שופניסטים מנגנים אותו, תשמעו את המריחות של יד שמאל, את העובדה שהיא לא תמיד מנגנת בקצב, שיש המון פרשנות אישית, על מעט מאוד תווים. כשניסיתי לנגן ככה, כשאני עוד בקושי שולט בתווים הבסיסיים של היצירה, ביקשה ממני המורה קודם ללמוד איך לעשות את זה כמו שכתוב, כדי שאחר כך אוכל לשנות את זה. יש שיטענו שזה קשקוש, אבל דומה דבר בעיני ליכולת לצייר ציור ריאליסטי, לפני שעובדים לדברים מופשטים יותר. על אחת כמה וכמה, נכון הדבר בשיטות שעובדות על פי "עקרון", שהוא לאוו דווקא התנועה ה"טבעית" של הגוף. רבות דובר על התנועות הטבעיות של הגוף, אבל למרות היתרונות הבלתי מעורערים שלהם, יש לזכור שלאוו דווקא מדובר על התנועות חכמות ביותר למצב נתון... האפור
 
האנלוגיה

האם לא צריך לדעת איך לנגן את התווים לפני שמתחילים להוסיף את הדגשים והפרשנות האישית?
 

Zeev Foux

New member
והאנלוגיה החב"דניקית

מתוך המאמר באתר וושו ריקוד: ויש בריקוד שני אופנים: האחד בלי סדר מכוון, רק מצד התגלות שמחת פנימיות הנפש בשיר, עד שבא לכלל תנועות שונות בריקוד, וכהאי גוונא. וכמו שמיכל בת שאול, שראתה לדוד מרקד ומשחק וכו' מפזז ומכרכר וכו ותבז לו בלבה ( שמואל ב', ו', יד' ) והוא הריקוד שלמעלה מן הדעת דווקא, להיות השמחה בנקודת העצמיות ממש, שלא יכילנו כלי הלב והמוח כלל, והוא עניין הרוממות והגבהת כל כוחות הנפש בשכל ורצון ומידות אל פנימיות ועצמיות, שבבחינת מקיף דיחידה. על-כן יגביה פתאום הרגל, ומרקד למעלה מעלה כנראה בחוש בכל התפעלות יתירה שלמעלה מהכיל המוח ולב יבוא בריקוד בהפלגה עצומה פתאום, בלי בחירה כלל ובלי סדר וכוונה כלל, וכמו “ הרים רקדו כאלים “ ( תהילים קיד ו' ) והמדרגה השנייה בריקוד, היא להיפוך - שיבוא ( הריקוד ) על פי סדר קול ושיר הניגון, לכוון לכל פרטי אופני השיר דווקא. דהיינו לפי אופן ההתפעלות, התמצית המכוון מכל תנועה ותנועה שבניגון ירקד ברגל לגמור לתמצית כוונה זו על ידי הכאה זו שבריקוד. וזהו מכוון בדעת וכוונה יתרה, בהיותו משיג ויודע כל אופן השמחה שבשיר לתוכן כוונתו הפנימית כך ממש יבוא סדר הריקוד, לא יטה ימין ושמאל ולא ישנה מכפי נקודת המכוון בהתפעלות קולות השיר בתמצית, אפילו כמלא הנימה והעיקר הוא לכוונו בריקוד אל סוף כוונת הניגון ... והוא עושה שלימות השמחה שבו וכו'. בי דובער בן רבי שניאור מלאדי, מאמרי אדמו “ ר האמצעי, דרושי חתונה עמ' רסב
 

john stockton

New member
זה תלוי

זאת אומרת שאם אני אגש לסונטינה של סקרלטי או משהו פשוט כזה, אולי כבר אדע לראות ולהצליח (ברמה נמוכה יחסית לרמה מוגמרת, אבל בכל זאת) איפה מגיעים הדגשים הדרמטיים אבל גם אם אנגן את "הפתטית" של בטהובן, שהיא לחלוטין א קלה, אני אצליח לעשות הדגשים דרמטיים- אפילו יותר טוב מהרמה הטכנית כמובן שהמצב השני הוא גם כן די שכיח מכאן- שזה משתנה ממצב למצב, ואני לא חושב שיש הקבלה במקום הזה בין הנגינה לאומנויות הלחימה, למרות שבמצבים אחרים יש הקבלה
 
אבל מה היה קורה אם היית ניגש

לסונטינה של סקרלטי כשאתה עדיין לא לגמרי סגור על איזה תו אומר איזה קליד?
 

john stockton

New member
כנס

צדקתך בדוגמא מדגישה את צדקתי יש הרבה רמות של הבנה גם בנגינה וגם ובאומנויות לחימה ועד כמה שהספקתי לראות- הרמות אינן מתבטאות באותו אופן ולכן במקרה זה ההשוואה לא מתאימה
 
אתה מתעקש שלא לצורך

אם ברור מהאנלוגיה למה כוונת המשורר, הרי שהאנלוגיה טובה. האם ברור מהאנלוגיה שלא מתחילים לרוץ לפני שלומדים ללכת? לי זה היה ברור, גם אם אני לא מבין גדול במוסיקולוגיה.
 
פושינג הנדס זה לא סתם שעשוע

מדובר בתרגול אשר חלים עליו חוקי-אב הבנויים על מס'... עקרונות! הבנת העקרונות הכרחית לצורך ביצוע הפושינג הנדס... כל שיטה / בית ספר והפושינג הנדס הייחודי להם.
 

orii

New member
יובל, איזה יופי של הסבר

על טכניקה מול עקרון אז עכשיו, אחרי שיובל עשה לי חצי מהעבודה אני בקלות יחסית יכול להתיחס. לכאורה, זה מאוד פשוט, אצלנו בשנים הראשונות לא עבדים על טכניקה - רק על עקרונות. מה זה השנים הראשונות? הכי ותיקים אצלנו הם בני 6-7 שנים והם עוד לא הגיעו לזה. יש תבנית וסט תרגילים שבאמצעותו מפנימים ובודקים עד כמה אנו יכולים באמת ליישם את העקרונות. התרגילים הם לא אפליקציות קרביות אבל ניתן בלי יותר מידי בעיות להפוך אותם לכאלו. למעשה, תיאר התגובה הנכונה היא מה שיוצא כל עוד אתה פועל לפי העקרונות. אין אפליקציה נכונה או לא יש רק רמות שונות של יישום של העקרונות. אין סט של אפליקציות שיש ליישם יש רק שימוש בעקרונות. כמו שניתן לראות אנו דיי קיצוניים בגישה שלנו. אנו יכולים להרשות לעצמנו את זה מכיוון שלרובנו הגנה עצמית היא לא כורח, מצד אחד ומצד שני, עבודה קרבית מהיום הראשון (או אפילו החמישי) מקשה על הפנמת העקרונות שאנו לומדים.
 

מטאטא

New member
עקרונות ויישומם

א. אל תבין את השאלה שלי לא נכון ואני לא מתכוון לזלזל או לפגוע, אבל לפי מה אתה יודע שהעקרונות עובדים? ב. האם אתה בטוח שחייבת להיות סתירה בין העקרונות ל"עבודה טבעית" של הגוף? למה לא לתת לתלמיד לגלות את העקרונות לבד?
 

orii

New member
עבודה טבעית ושאר מכות טבע...

א. אני לא יודע למה בדיוק התכוונת ב"האם יודעים שהעקרונות עובדים..." אתן לך שתי תשובות: 1. ברמת המורה - יש לו ולאחי הקונג פו שלו ניסיון קרבי עשיר. 2. ברמת התלמידים - יודעים שהעקרונות עובדים בזכות תרגילי זוגות. כשעובדים על תרגילי הזוגות לא צריך דמיון מפותח כדי לראות שהם בסיס ליכולת קרבית. הנה תקח את גוטמן שנפגש איתי לפני שבוע וניסה לעמוד על האובססיה הזו שלי למה זה טוב ואיך זה קשור ללחימה...נו, גוטמן אם לא במסרים אז אולי בפומבי (גרפומן)? ב. אנו מנסים להפנים עקרונות תנועה ותגובה שהם מאוד טיבעיים - לתינוקות, חתולים ושאר חיות (לא כלבים), למשל. חלק גדול מהתנועות שאנו עושים בחיי היום יום ב"טבעיות" הן איומות - לא נכונות לגוף מקשות עליו ומקשות אותו ועלולות לגרום, בטווח הארוך, לבעיות בריאותיות. בלימודי הטאי צ'י אנו מנסים לחזור ולנוע בצורה "נכונה". רק אחרי שהתחלת להתקדם בדרך הזו ואתה מתחיל לנוע כמו בן אדם, יש משמעות לניסיונות שלך. אם נחכה כל פעם שכל אחד ימציא את הגלגל לא נתקדם הרבה... כאמור, זו גישה קיצונית ביחס להיצע.
 
עקרון = העבודה ה"מסורתית"

מתוך התייחסות לחוקי פיסיקה, מבנה הביו מכאני ושאר נתונים בלתי משתנים נולדים העקרונות. עקרון הוא משהוא שתמיד נכון. לדוגמא: אם תשמור את הכתפיים חפשיות ולא מורמות ונוקשות - הגוף יהיה נינוח וינוע ביתר קלות... מערכות של עקרונות שבתצורות משתנות תמיד עבדו עבור אלו המיישמים אותם, הן מה שהשתמר מדור לדור והפך ל"עבודה מסורתית"... המשפט "חקור את הישן עמ' להבין את החדש" יכל להתפרש לעינייננו כהמלצה ליישם את הנחיות המדריך, גם אם היה זה הוא (ולא קודמו) שהרכיב אותה... לאט לאט ובהדרגה ותוך כדי למידה נכונה ומבוקרת: ניתן ליישם את העקרון שהולך ונעשה שקוף ומוכח עם המציאות המודרנית והדרך הייחודית לנו.
 

WhiteSnake 85

New member
שלום

תשובה על שאלה זאת אין לי... אבל יש לי שאלה נוספת לכך: יצא לי לשמוע על מועדון המלמד קראטה (לא אציין באיזו שיטה), שלאחר והתלמיד לומד מיומנות מסויימת בתחום תרגילי הייסוד (קיהון) ומעט בקאטה, הוא רשאי להמציא לשיטה (לא טכניקה אישית כמו שמדובר בסוגייה זאת) שבה עוסק המועדון תרגיל חסימה או התקפה. כיצד נשמע לכם הדבר: פסול? לגיטימי? האם יש במעשה זה הרס של מסורת עתיקה, או שדווקא תועלת במן "אבולוציה" לשיטה?
 
../images/Emo12.gifאצלנו לדוגמה..

בבחינה לחגורה שחורה... על הנבחן להדגים איפון שהוא המציא!! אבל זה רק לשחורה...
 
למעלה