אלמונית האחת והיחידה
New member
המעגל הסגור
עברה שנה מאז שזה קרה...אהבתי ונפגעתי...רציתי למות אבל התגברתי... וברגע שהקרחון שבליבי סוף סוף התנפץ ונתן לליבי לפרוח ןלצאת החוצה זה חזר על עצמו, שונה אבל אותו דבר, והנורא מכל שלשניהם אותו שם, אותן תכונות... הקטעים האלה נכתבו לפני שנה, אבל כרגע לא יודעת למי הנני פונה...הכל חוזר וכאילו שהשנה לא עשיתי דבר, האם זה הגורל להיפגע, למות נפשית... כבר לא זוכרת איך זה היה, אבל היה וכנראה די טוב, אם אני עדיין מתגעגעת. לך יש מישהי אחרת עכשיו וטוב לך, אז למה לי לא מגיע. טלוש' אני כל כך מתגעגעת לימים ההם, אפילו שזה לא היה מושלם, אתה זוכר ישבנו במרפסת שלי ונישקתי אותך ואמרת שאתה יכול לשבת איתי ככה כל הלילה, ואני כמו טיפשה אמרתי לך " באמת?", כן גם אני יכולתי לשבת איתך ככה כל הלילה, אולי כל החיים או את הפגישה שלנו אחרי שהיית בחו"ל, בארבע על ארבע, כשעמדנו מחובקים מתחת לביתן השומרים, והיה לי כל כך טוב, כמו שלא היה לי בחיים, הייתי מאוהבת בך למרות כל מה שקרה, וסלחתי על הכול. תדע לך היית אהבת חיי, אולי זה לא יקרה לי יותר...בחיים. טל אני כל כך מתגעגעת ורוצה, רוצה! אז פעם אחרונה הייתי יציבה וכל כך בטוחה בעצמי ובמה שאני עושה, ולמה הפכתי עכשיו? כל כך בודדה, זולה, עוברת מיד ליד בלי להביט אחורה, עושה וצורחת בפנים! צורחת! מבקשת מאלוהים שייקח אותי, שישחרר אותי מהכאב הנורא, אבל הוא לא נותן לי מנוח. אתה יודע אני משחקת, השנה שיחקתי תפקידים טראגיים נורא קשים. כולם שאלו מאיפה אני שואבת את החומרים שכל כך מרגשים את הקהל, ממך אני שואבת את הכאב ואת הסבל, כמו שפעם שאבתי ממך כוח להמשיך ולהצליח. בחיים לא אשכח שלפני בגרות בספרות לא ידעתי כלום והיה לי רע ואז דיברנו בטלפון ואתה אמרת לי ללכת לישון, הלכתי וקיבלתי מאה! כי היה לי טוב, כי הייתי בטוחה בעצמי, איך אני אעבור את הבגרויות שלי עכשיו, איך אעמוד בכל הלחץ כשאין מישהו שאומר לי שהכול בסדר ומחזיק לי את היד כשאני הולכת ליפול. אולי עדיף פשוט ליפול ולא לקום יותר? טלצ'וק! עכשיו המספר שלך רשום אצלי בפלאפון, אתה הבאת לי אותו..לא יודעת אם מרצון או בכוח, כי היה לך לא נעים. אני לא יודעת אם זה טוב או רע, מבחינתי...רק דבר אחד פוקד את ליבי לאחרונה, וזה האהבה כלפיך. למרות שאני יודעת שלעולם עוד לא תהיה שלי, לא תחזיק את ידי...ואוכל להגיד לך: "מתוק שלי, אהובי...אוהב אותך לעד". מה עליי לעשות? איך להשכיח את הכאב, על כך שאתה איתה ולאיתי עכשיו? אתה יודע שאם הייתי יכולה הייתי מוכרת את הנשמה שלי לשטן, את כל מה שיש לי הייתי מוסרת רק כדי להיות איתך! בבקשה תחזור אליי, תאהב אותי! כי אין אחת שתאהב אותך כמוני...בחיים לא תהיה.. אלוהים למה החיים בוגדים בי? כמה שאני משתדלת שום דבר לא מסתדר. מצאתי את אהבתי וויתרתי עליה, איבדתי אותה. אתה נותן לי חוט להיתפס ואז חותך אותו. מדוע? תבין אני סובלת, תרחם עליי, תן לי קצת אושר! תן לי להיות צעירה. למה אתה בוגד בי? לא עשיתי שום רע ואני מרגישה כאילו החיים בשבילי נגמרים. אני מדרדרת ומרגישה כאילו הסוף מגיע. אם אתה בוחן אותי בבקשה תפסיק. אני עייפה מהחיים למרות שאני כל כך צעירה. סוף אפריל ועדיין יורד גשם. החורף הזה נמשך יותר מידי זמן, נמשך ולא פוסק. אנשים מהופנטים בוהים באפילה ואווירת החג לא מורגשת כלל. כל כך דומה לי החורף הזה גם נפשי שרויה בערפל כבר הרבה זמן. התאריך שלנו מתקרב, יום הכי שמח בחיי וגם הכי עצוב...שנה עברה ואני עדיין פה יושבת על ספסל ותוהה האם החורף גם מרגיש כמוני בגלל זה הוא לא מפסק ונותן לאביב ולפריחה להשתלט, אולי הוא פשוט מנסה לתמוך בי ולומר "את לא לבד". ושוב שומעת את הצלצול, לא זה לא הצלצול הגואל! כנראה עוד מישהו, סתם מישהו, ואין מה לצפות לטוב. לא ארים עוד טלפון ואשמע את קולך המתוק, והמחשבה המסתלסלת עוברת משפתים החושקות דרך חוט שלא קיים, זה לא דיבור, זאת מחשבה והיא קיימת רק בלב ורק אתה תדע את הכוונה הנסתרת. לא היינו שייכים לעולם, העולם היה שייך לנו, אבל עכשיו שנינו כה בודדים וחסרי משמעות. אתה לא תבין את זה, כי אתה זה אתה, כל כך קליל דעת, וזה מה שאני אוהבת בך. אבל אני לעומתך אסבול לנצח!
עברה שנה מאז שזה קרה...אהבתי ונפגעתי...רציתי למות אבל התגברתי... וברגע שהקרחון שבליבי סוף סוף התנפץ ונתן לליבי לפרוח ןלצאת החוצה זה חזר על עצמו, שונה אבל אותו דבר, והנורא מכל שלשניהם אותו שם, אותן תכונות... הקטעים האלה נכתבו לפני שנה, אבל כרגע לא יודעת למי הנני פונה...הכל חוזר וכאילו שהשנה לא עשיתי דבר, האם זה הגורל להיפגע, למות נפשית... כבר לא זוכרת איך זה היה, אבל היה וכנראה די טוב, אם אני עדיין מתגעגעת. לך יש מישהי אחרת עכשיו וטוב לך, אז למה לי לא מגיע. טלוש' אני כל כך מתגעגעת לימים ההם, אפילו שזה לא היה מושלם, אתה זוכר ישבנו במרפסת שלי ונישקתי אותך ואמרת שאתה יכול לשבת איתי ככה כל הלילה, ואני כמו טיפשה אמרתי לך " באמת?", כן גם אני יכולתי לשבת איתך ככה כל הלילה, אולי כל החיים או את הפגישה שלנו אחרי שהיית בחו"ל, בארבע על ארבע, כשעמדנו מחובקים מתחת לביתן השומרים, והיה לי כל כך טוב, כמו שלא היה לי בחיים, הייתי מאוהבת בך למרות כל מה שקרה, וסלחתי על הכול. תדע לך היית אהבת חיי, אולי זה לא יקרה לי יותר...בחיים. טל אני כל כך מתגעגעת ורוצה, רוצה! אז פעם אחרונה הייתי יציבה וכל כך בטוחה בעצמי ובמה שאני עושה, ולמה הפכתי עכשיו? כל כך בודדה, זולה, עוברת מיד ליד בלי להביט אחורה, עושה וצורחת בפנים! צורחת! מבקשת מאלוהים שייקח אותי, שישחרר אותי מהכאב הנורא, אבל הוא לא נותן לי מנוח. אתה יודע אני משחקת, השנה שיחקתי תפקידים טראגיים נורא קשים. כולם שאלו מאיפה אני שואבת את החומרים שכל כך מרגשים את הקהל, ממך אני שואבת את הכאב ואת הסבל, כמו שפעם שאבתי ממך כוח להמשיך ולהצליח. בחיים לא אשכח שלפני בגרות בספרות לא ידעתי כלום והיה לי רע ואז דיברנו בטלפון ואתה אמרת לי ללכת לישון, הלכתי וקיבלתי מאה! כי היה לי טוב, כי הייתי בטוחה בעצמי, איך אני אעבור את הבגרויות שלי עכשיו, איך אעמוד בכל הלחץ כשאין מישהו שאומר לי שהכול בסדר ומחזיק לי את היד כשאני הולכת ליפול. אולי עדיף פשוט ליפול ולא לקום יותר? טלצ'וק! עכשיו המספר שלך רשום אצלי בפלאפון, אתה הבאת לי אותו..לא יודעת אם מרצון או בכוח, כי היה לך לא נעים. אני לא יודעת אם זה טוב או רע, מבחינתי...רק דבר אחד פוקד את ליבי לאחרונה, וזה האהבה כלפיך. למרות שאני יודעת שלעולם עוד לא תהיה שלי, לא תחזיק את ידי...ואוכל להגיד לך: "מתוק שלי, אהובי...אוהב אותך לעד". מה עליי לעשות? איך להשכיח את הכאב, על כך שאתה איתה ולאיתי עכשיו? אתה יודע שאם הייתי יכולה הייתי מוכרת את הנשמה שלי לשטן, את כל מה שיש לי הייתי מוסרת רק כדי להיות איתך! בבקשה תחזור אליי, תאהב אותי! כי אין אחת שתאהב אותך כמוני...בחיים לא תהיה.. אלוהים למה החיים בוגדים בי? כמה שאני משתדלת שום דבר לא מסתדר. מצאתי את אהבתי וויתרתי עליה, איבדתי אותה. אתה נותן לי חוט להיתפס ואז חותך אותו. מדוע? תבין אני סובלת, תרחם עליי, תן לי קצת אושר! תן לי להיות צעירה. למה אתה בוגד בי? לא עשיתי שום רע ואני מרגישה כאילו החיים בשבילי נגמרים. אני מדרדרת ומרגישה כאילו הסוף מגיע. אם אתה בוחן אותי בבקשה תפסיק. אני עייפה מהחיים למרות שאני כל כך צעירה. סוף אפריל ועדיין יורד גשם. החורף הזה נמשך יותר מידי זמן, נמשך ולא פוסק. אנשים מהופנטים בוהים באפילה ואווירת החג לא מורגשת כלל. כל כך דומה לי החורף הזה גם נפשי שרויה בערפל כבר הרבה זמן. התאריך שלנו מתקרב, יום הכי שמח בחיי וגם הכי עצוב...שנה עברה ואני עדיין פה יושבת על ספסל ותוהה האם החורף גם מרגיש כמוני בגלל זה הוא לא מפסק ונותן לאביב ולפריחה להשתלט, אולי הוא פשוט מנסה לתמוך בי ולומר "את לא לבד". ושוב שומעת את הצלצול, לא זה לא הצלצול הגואל! כנראה עוד מישהו, סתם מישהו, ואין מה לצפות לטוב. לא ארים עוד טלפון ואשמע את קולך המתוק, והמחשבה המסתלסלת עוברת משפתים החושקות דרך חוט שלא קיים, זה לא דיבור, זאת מחשבה והיא קיימת רק בלב ורק אתה תדע את הכוונה הנסתרת. לא היינו שייכים לעולם, העולם היה שייך לנו, אבל עכשיו שנינו כה בודדים וחסרי משמעות. אתה לא תבין את זה, כי אתה זה אתה, כל כך קליל דעת, וזה מה שאני אוהבת בך. אבל אני לעומתך אסבול לנצח!