אני כל כך מבינה אותך.....
גם אני לפעמים נשברת, רוצה לעזוב הכל, לברוח למקום כלשהו שאף אחד לא יראה ולא ישמע ואני אנוח לי סוף סוף.... אבל, תמיד המחשבה שם בתוך תא קטן במוח לא נותנת מרגוע, מה הילדים אשמים?.... אז זהו, הילדים לא אשמים!!! לאף אחד אין פיתרון קסם, את לא יכולה לעזוב את הבית לכמה ימים ושישבור את ראש כי את יודעת יפה מאוד שזה יהיה על חשבונם של הילדים... ועל זה כמובן אין על מה לדבר..... אז יקירתי, הילד הקטן בן 1.5 נכון? חכי עוד שנתיים שלוש... ואז תוכלי לקחת פסק זמן מהחיים....... בנתיים.... בנתיים פשוט תשלמי כסף טוב לבייבי סיטר... ואולי דרך הכיס הוא יבין שהוא צריך להשתפר..... בהצלחה....